אני מסכימה עם אן מארי, כי לאישה יש קשיים לנהל קריירה מוצלחת וגם להיות אם מוצלחת. זה לא רק עניין של בחירה אישית , אלא תלוי בנסיבות חייה, אשיותה ועוד.

טלי יקרה, התשובה על השאלה "האם נשים יכולות גם וגם", היא מורכבת מאוד והיא תלויה בכל כך הרבה מרכיבים שתגובה כאן תהיה שטחית. אמנה רק חלק קטן מהמרכיבים כמו: מבנה האישיות של האשה, עד כמה הפרפקציוניזם של אותה אשה הוא קיצוני. מה הוא הדחף הפנימי המניע אתץ האשרה להצליח "גם וגם" אם בכלל. ויש עוד כל כך הרבה מרכיבים אישיותיים המשפיעים על ההחלטות שלנו. לכן, לא נראה שתגובה קצרה או ארוכה יותר כאן בבלוג תאפשר באמת להגיע להכרעות הנכונות.

כמו בבחינת ארוע .. יש לקחת מרחק של שנים על מנת לבחון את השפעתו. כשמצויים בתוך המירוץ חסרה האפשרות לראיה כוללת...

מסכימה עם קודמי שהשאלה היום הינה פחות ופחות שאלה של נשים או גברים ויותר שאלה אינדיבדואלית או נכון יותר זוגית. התפתחות אישית מהירה ורחבה אפשרית יותר כאשר היא נעשית באופן אישי עצמאי. אך כאשר יש לקחת בחשבון משתנים נוספים של רווחת המשפחה (לא רק כלכלית), זמינות אמיתית לצרכי הילדים והשקעה באורח החיים ובאיכות החיים של המשפחה (כן, זו השקעה), אז כמובן שנדרש לעשות סדרי עדיפויות. הזזת כל "העגלה" הזו שנקראת משפחה על הצרכים האינדיבידואלים והמשותפים שלה קדימה היא עסק מורכב הבא לידי ביטוי בין היתר גם בהחלטה (לא תמיד המוסכמת והמדוברת) מי יקח לידיו את מושכות ההנהגה הכלכלית הקשורה בד"כ לפיתוח קריירה ומי יקח לידיו את מושכות הנהגת הבית. כמובן שגורמים סביבתיים כמו נורמות, תפיסות, שכר לא שווה, תקרות ורצפות משחקים גם הם תפקיד כמו גם צרכים נפשיים ביולוגיים וכו' אשר משחקים תפקיד בתקופה של הריונות ולידות. אני חושבת שככל שתהיה מודעות גבוהה יותר לכל אותם משתנים המשפיעים על כל אחד וככל שתהיה תקשורת טובה יותר בין בני הזוג, כך יגברו הסיכויים שכל אחד מהם יצליח להגיע הכי קרוב שניתן למיצוי שאיפותיו המקצועיות והמשפחתיות.

בהחלט צריך הרבה כוחות... ועזרה בשביל זה. ובלי עזרה אי אפשר אם עזרה אפשר להספיק הרבה. ותלוי ברצון כמובן.

טלי יקרה לליבי

קראתי את המאמר שכתבת

ואכן לשלב קריירה ומערכת של משפחה גם וגם

זה תלוי באישה ובתמיכה של הסביבה, ביחוד בבן הזוג

יש לי דוגמא ניפלאה של חברת כנסת משלום ביתנו שכחתי את שמה

( לא טובה בשמות) זאת עם צאנת כוס המים על חבר כנסת ערבי...

לפי מה שאני יודעת יש לה 7 ילדים והיא דיי פעילה במיפלגתה.

אני חושבת שסוגיה זו אם אפשרי גם וגם

כל מיקרה צריך להיבחן כי מה שמתאים לאחת לאוו דווקא מתאים לאחרת

בכל מיקרה - כשאישה בעלת קריירה ובעלת משפחה, כמובן

שהיא תיאלץ לוותר על אי אלו דברים ולהשלים עם זה

* כוכב אהבה ממני

ותודה טלי שהבאת סוגיה שמצריכה מחשבה מרובה

חיבוק אוהב ונשיקות חמות לליבך, טלי יקירתי

 

מכיוון שעברתי זאת בעצמי קריירה וילדים...והלהטוטים והאקרובטיקה שעשיתי כדי לשלב ביניהם -ניתן להצליח בעזרת ארגון ,נחישות ואמביציה (עוד בימים שלא היו טלפון נייד,אוכל מוכן וקפוא, אינטרנט וכו'...היום הרבה יותר קל (אני רואה את הבת שלי עם הנכד שעושה כמוני ועושה זאת לא רע ) ....ואם חלק מהוצאות הבית היו מוכרות כמו עוזרת בית,מטפלות וגן ושעות נוחות בגנים ובתי ספר וכו' היה עוד יותר קל -יש למה לשאוף ((-:

כמה נקודות לדיון: א. למה זו שאלה של נשים וגברים לחוד. הם השאלה אינה על הקשר-יחס בין קריירה למשפחה? יש נטיה ליחס משפחה לאשה, קריירה לגבר.. אין סיבה אמיתית לזה. אשה שבעלה יקח על עצמו את המשפחה תמצא באותו מצב בדיוק שבו נמצא גבר שאשתו נותנת לו גב בצד המשפחתי. ב. שאלת המוצלחות (קריירה מצליחה, הורות מצליחה) היא שאלה סובייקטיבית, או לפחות שיש בתשובה לה מרכיבים סובייקטיביים משמעותיים. מי שהצליחה להיות, נניח, בעלת בוטיק נפלא ולגדל שני ילדים בריאים הצליחה? ואולי נכשלה, כי לא ניהלה את בנק לאומי וילדיה אינם אלופי העולם בדמקה? :) ג. המחירים שמשלמים על פשרה כזו או אחרת בציר שבין קריירה ומשפחה גם הם סובייקטיביים, ונתונים לפרשנות. למשל, מי שהקדישה הרבה זמן לקריירה, ונאלצה להפקיד את ילדיה בפעוטונים, עשויה להרגיש שלא נתנה להם את המקסימום. אחרות יחשבו שזה נורמטיבי. בכיוון השני, אם שתהיה כל חייה עקרת בית, כדי לתת להם את המקסימום, עשויה להיות מוערכת פחות במשפחה שלה, ועל ידי אותם ילדים עצמם, לעומת אשה שהקדישה פחות והפכה להיות העורכת של "ווג". :) מסקנתי האישית היא שמדובר בהתמודדות של הפרט עם נורמות של תדמית, תפישות מקובלות, וחיפוש אחר נקודת איזון אישית בין העולמות, במערכת שבוא אותו פרט נמצא. לדיון רחב בנושא יכולה להיות תרומה בהקלה על הפרטים הבאים שיעמדו מול אותה מצוקה בכך שיתרחבו דרגות החופש של הנורמות המקובלות, אבל דיון כזה לא יכול לענות על שאלה ספציפית של סיטואציה אישית.

אין ספק שאצל הגברים יותר קל והם גם לוקחים את הדבר מובן מאליו.

הנשים טענו לשיוויון ,ובצדק .רבות גם מצליחות להגיע גבוהה, גבוהה .

ואצלן זה לא מובן מאליו . שאפו !

קראתי את המאמר המעניין ולפי דעתי מאד קשה לנשים גם לעבוד וגם להיות עם הילדים . אני רואה את הבת שלי. הנכד (הראשון) כל יום חולה עם חום גבוה והיא חסרת אונים ואם אין בעל תומך וסבים וסבתות סביב השעון , לפי דעתי זה בלתי אפשרי