תערוכת המשך במסורת שהתחילה במלון האמנות "דיאגילב" לחשיפת עבודות לזרע ראשון
של אוסף אמנות מקורית, לכל שוחר אמנות החפץ בכך.

תערוכה שנייה בסדרה שאוצרת, מתמקדת באמנים שאינם ילידי הארץ, ושבסיס לימודיהם האמנותיים בארץ מוצאם.
כאילו שהיגרו, העתיקו חייהם לישראל, וקבעוה כמולדת חדשה. המשתתפים, אמנים מחבר העמים, דרום אמריקה, המזרח הרחוק אירופה ואפריקה משקפים מצבעי המקור, תרתי משמע, ומביאים ניחוחות ומסורות ממקומות אחרים למרקם השלם.

מרתקת האבחנה בין האמנים המתפעמים ממקומם החדש והאקזוטי, מאמצים פלטת צבעים מתאימה
לאור הישראלי המסנוור, מתבוננים בתרבות האורבאנית, החברתית והמנטאלית חדשה שנגלית להם 
ומנהלים איתה דיאלוג טרי, לאילו הדבקים במסורת עבודה עליה חונכו, פלטה עימה "התיידדו" משחר לימודיהם
ונושאים ממקורות הנביעה מהן ינקו.

יותר מכל- טביעת האצבע המובהקת, שאינה לוקאלית,  ברורה עבור שתי הקבוצות כאחד.

העבודות המוצגות הן אוצר בפני עצמו: חלקן מתוך תערוכות עבר, ש"הביקורות" כבר דיברו בן ושזכו לשבחים,
מהן גופי עבודה שמעולם לא הוצגו, אחרות סקיצות ומתווים -עדות חיה מתוך תהליכים מרתקים שהובילו להרפתקאות חדשת, והן קיימות-עומדות בפני עצמן.

"אוצרות" נשארים לעיתים רחוקים וסמויים מן העין ונשמרים במרתפים פיסיים או מטפוריים של האוחז בם, לעיתים גם במשך כל ימי חייו. לעומתם, ישנם אוצרות המהווים, בעיני בעליהם, אישור קבלה למעמד נכסף, ומתוך כך המניע והרצון לחשיפה, התהדרות ושיתוף הקהל בם.

באמנות- הפתיחות וקבלת השונה מהולה בסקרנות מוערכת, שלא כמו בחיים עצמם...
באווירת חוסר-סובלנות הרחוב, האדרת, ולא הדרת, התרבות האחרת - זכות אמיתית היא הן למארחים
והן לקהל הצופים.

 משתתפים: ארקדי אוסטריצקי, קאזואו אישאי, אלכס בלוכין, אנטולי בסין, סאלי בר
                 אנטולי ברטינסקי, ארסני גודין, סאשה גנלין, אנה גנלין-מנזון, חנה דוכן
                 ליליאן דנינו, איוון הלמריך, בוריס וינוקורוב, אנדריאן ז'ודרו, אנה זרניצקי
                 מיכאל יחילביץ, מרגרטה לוין, ארקדי ליבשיץ, סרגי מוסקליוב, ויקטור ליפקין
                 אנדרי סופין, לבן ספניאן, נירה פנסר, בוריס קוטלר, טניה קורנפלד
                 יוסף קפליאן, אלסנדרה רזנדה, מקסים שמוטה