פרק ראשון - רופא המשפחה

"יש לך PSA גבוה", בישר לי רופא המשפחה, ועטה ארשת רצינית על פניו.
"שו האדא PSA", שאלתי משועשע מהבעת פניו של הדוקטור.
רופא המשפחה שלי הוא איש יקר, נטול חוש הומור, ממוצא עירקי, כבן 70, משתף פעולה עם כל גחמותיי, ומפציר בי להפסיק לעשן.
"זהו הורמון המופרש על ידי בלוטת הערמונית" כך הדוקטור, "ושיעור גבוה בדם מצביע לך כך שהערמונית שלך לא חשה בטוב".
"היא כבר בת 65", השבתי "והאם ערמונית זה הפרי הטעים ששמים על גחלים?"
"לא, זו הפרוסטטה הפרטית שלך, ו- PSA גבוה עלול להצביע על גידול סרטני."
ניגבתי את האדים שהצטברו על המשקפים, ונזכרתי שהגיע הזמן להיפגש עם האופטומטריסט שלי. "אז יש לי או אין לי סרטן בקסטנה?"
"מה זה קסטנה?", שאל איש הרפואה.
"קסטנה, ערמונים, רק אתמול קניתי חצי קילו בסופרמרקט, חיממתי בטוסטר אובן, וזללתי כל לילה, אולי זה מפריש PSA לדם?"
"אתה צריך לעבור בדיקות נוספות", אמר והפנה אותי לאורולוג.

פרק שני - ביקור אצל אורולוג 

קבעתי תור, והתקבלתי אצל אורולוג בכיר, התורם מזמנו לחברי קופת חולים מכבי. איש גבוה, חובש כיפה סרוגה, כבן גילי, קיבל את פני (לפחות כך בתחילת הפגישה) ושאל אותי אם יש לי קשיים במתן שתן.
"אני לא נותן אותו, אני שופך אותו לאסלה", השבתי, "ואז לא קשה לי".
"שכב על הגב, והפשל את המכנסים", כך הדוקטור, ולא פיללתי שאני פוצח בסדרת הרפתקאות אנאליות.
לאורולוגים יש אצבעות ארוכות. רופאים עם אצבעות קצרות מתמחים ברפואת עיניים, או אף אוזן גרון.

פרק שלישי - מעשה סדום בדילדו 

"תהיה בצום שעתיים ושתה 4 כוסות מים", אמרה לי המזכירה הרפואית של מכבי. עשיתי כדבריה וכמעט עשיתי במכנסים. הטכנאי החביב שם על השלפוחית המתפוצצת מכשיר אולטרא-סאונד, כמו לאישה בהריון.
"זה בן או בת?", שאלתי.

לבדיקה השנייה הסעתי את הציוד האינטימי להדסה עין כרם. פרופסור גבוה עם אצבעות ארוכות הסביר לי שעליי לתת שתן בכוס מיוחדת.
"את הבדיקה המולקולרית אנו מבצעים באירופה, אבל לפני כן צריך ללחוץ על הערמונית", הסביר לי. אמר ועשה זאת בתנועות מיומנות, פרי שנים רבות של ניסיון עשיר ומגוון.

אחרי שהכוכבים שראיתי נמוגו, כיוונתי את הציוד לכוס, ואיחלתי לה טיסה בטוחה לאירופה.

הבדיקה השלישית הייתה אולטרא-סאונד טראנס-רקטאלי. סיפרתי למזכירה הרפואית על חוויות בעיר הקודש, ועל בקשתי להנציח את שארית הנוזל הצהבהב במוזוליאום ליד המוח של איינשטיין.
הדוקטור הגיח לעברי עם מכשיר דמוי דילדו ואמר "תרפה בבקשה את הספינקטר".  

"את הספינקס בגיזה שבמצרים?", שאלתי.
"את הרקטום", השיב, ביצע בי אקט של S&M , וצילם את האירוע.  
"אני פוטוגני?", שאלתי.
"כן", השיב מבלי לחייך.
"אוכל לשים את זה ביו-טיוב", המשכתי להתייעץ באורולוג.
"זה שלך", השיב ברצינות "עשה בזה מה שתרצה".
“According law in some states we are now legally married“  אמרתי לו בזמן שהתלבשתי.
המזכירה הרפואית כבשה פרצי צחוק. הוא לא.
"מזל שהמזכירה שלך החתימה אותי על טופס הסכמה", אמרתי.
"למה?", שאל בארשת פנים רצינית.
"כי בלי הסכמה זה 10 שנות מאסר", השבתי, ובפקיסטאן זה עונש מוות".
עכשיו אני ממתין לתוצאות המולקולריות, ולביקור חוזר אצל האורולוג הבכיר.

פרק רביעי - קולונוסקופיה

עכשיו יש לי תור לקולונוסקופיה. יתלשו לי כמה חתיכות מהקסטנה וישלחו לבדיקה אם יש בה תאים סרטניים. לפני שבוע חל יום כיפור, ולהלן התובנות שלי - 

מערכה שנייה

הגיעה העת לעבור קולונוסקופיה פעם נוספת. ליתר ביטחון. 

החלטתי לעשות את הבדיקה בסן פרנציסקו, כי שמעתי שיש שם אחיות נחמדות. 

"לפעמים הבדיקה גורמת לזקפה", אמרה לי האחות 

"אין לי זקפה", השבתי 

"אבל לי יש", השיבה האחות 

מוסר השכל, אל תעשו קולונוסקופיה בסן פרנציסקו. 

יש בי משהו חיובי !

בניגוד לדעה הרווחת בציבור, יש בי משהו חיובי, ואפילו אישור רשמי לכך.

אז הגיעו תוצאות הביופסיה (השנייה) ויש ממצא חיובי לתאים סרטניים.

תמיד אמרתי למקטרגים, שלא הכל שלילי אצלי.

עכשיו אני ב"מעקב פעיל" (כך הדוקטור החדש שלי) ובכל פעם שאני מבקר אותו הוא עושה בי מעשה סדום, אבל הכל רק לטובתי (כך הדוקטור).

בקרוב חוויותי בבדיקת MRI