0
שני הגופים שלא טובת המדינה לעיניהם, אלא רק האינטרסים האישיים והמפלגתיים הצרים לנגד עיניהם, האחת יונקת את משאביה ממענקים נדיבים של האיחוד הארופי והקרן החדשה, קרנות שמקורן לא בישראל, ומשרתות אינטרסים זרים, השניה צמודה לעטיני השלטון, ויונקת את כספי משלם המיסים.הגוף השמאלי שמתיימר לייצג את החלשים בחברה הישראלית, אך למעשה הפקיר אותם כבר לפני שנים, נפלו כפרי בשל לידיהם הפתוחות של הגוף הדתי, שידע לנצלו הייטב, וגילה את ההון הפוליטי שאפשר להפיק מהמצב שנוצר, ולכלוא את החלשים בעולה של תורה, להנציח את עוניים המנוון, ואת תלותם בנותני הפרוסה, ולהגדיל את מספרם האלקטרואלי ויתרונם הפוליטי, בכדי שיותר מה שהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק.
גוף אחד מכסה את מבושיו בדגל ההומני והעזרה לחלש, תוקע בחצוצרות יוצר רעשים ופרובוקציות, ומרבה בציטטות של פרופסורים וספרים, מעל כל אבן וגבעה בארץ ובעולם, אך למעשה דואג רק לפלשתינים, העובדים הזרים והמהגרים הלא חוקיים, ואף ניסה לעלות על הטרמפ של המחאה הציבורית, אך ברגע שהתגלה הפרצוף האמיתי, גרמו להתמסמסות המחאה, כי מי מאמין לאג'נדה המזויפת שלהם?
הגוף השני לא צריך את המחאה ולא זקוק לה, אוהדיו הנאמנים חוסים בצילה של תורה, ורובם הגדול לא נמנים על מעמד הבינוני משלם המיסים והנוטל בעול השרות הצבאי, נהפוך הוא, והמחאה רק מעוררת את הציבור החילוני משנתו העמוקה, ומסירה את הדגל המזוייף של הטוענים לציונות ואהבת המדינה, וחושפת את הדגל האמיתי שלהם, שהוא דגל התורה והטפילות.
ורצוי שכל אזרח במדינה יידע, במי הוא בוחר ומה האינטרסים העומדים מאחורי המילים היפות והחיוכים המבטיחים, וכל מי שנופל בצרה כמו המקרה הטרגי האחרון, שלא נמנה על מחנה הזרים והפלשתינים, וגם לא נמנה על אוהדי התורה, נופל בין הכסאות, ואין גוף וולנטרי שייעץ לו וידריך אותו בשעת צרה, וצריך לסמוך רק על עצמו, כי הוא בודד במערכת ההישרדות, במדה שלא יכול לדרוש ולהגן על עצמו, הוא נופל קורבן לפקידים במוסדות הממלכתיים, האטומים וערלי הלב.
יש לציין קורבנות שלא מודעים שהם קורבנות, ואלו הם אותם חסידי שני המחנות, שעובדים ומתנדבים חינם אין כסף, למען האידיאולוגיה האוטופית שמנהיגיהם הציניים מלעיטים אותם, ולמעשה משרתים ומגדילים את תקציביהם, ואת יוקרתם, בעיני המתקצבים אותם, ואותם חיילים אפורים העובדים יומם ולייל למען אותה אידיאולוגיה שקרית ואוטפית, לא שותפים לקופה, ומסתפקים מהסיפוק שבהסברה והעבודה.
וזה מזכיר את המעריצים של הקומניזם , והחגיגה סביב סטאלין, המנהיג הדגול, שהתברר לאחר מכן כגדול הרוצחים בזמנו, אבל זה לא הפריע למעריציו בזמנו, ואפילו היום עדיין יש בודדים שמסרבים להאמין שסטאלין בגד בהם.
( הסיפור הוא דימיוני, וכל דימיון למפלגה או לאדם או למוסד מסויים הוא מיקרי לחלוטין) |