פתחתי סדק צר אל המציאות. לא שכל הזמן הזה לא ראיתי כלום. ראיתי גם ראיתי. זה לא שהרגשתי. הרגשתי את הכל. לא שלא הרחתי את הריחות שעלו מכל פינה. הרחתי עד לשורש האף. עמוק בסינוסים המנוזלים.

פשוט לא יכולתי להתמקד בזה. הגלים היו גדולים מדי, הרוח חזקה מדי, הסערה סוערת מדי. השרדות. זה שם המשחק. לפחות בחודשיים האחרונים. מזעור נזקים. לאטום את הפתחים. לכבות את השריפות. לרוקן מחסני חירום וללחוץ חזק על דוושת הגז. להזיע כל היום וגם בלילה, ללכת בתוך גוף ולא להרגיש אותו בכלל. מכות, שריטות וחום. לא אכלתי מספיק. לא שתיתי די. ובכל זאת, רצתי הכי מהר שאני יכול ואז הגברתי את הקצב.

והיום, פתחתי לי סדק צר, וכמו להתעורר מתוך שינה אל יום שטוף שמש, זה מסנוור וכואב. אפילו סדק צר מכאיב לעין הרגילה לחשיכה. אבל רק ככה אפשר להתחיל, בחריץ קטן בזוית העין. כמה פוטונים חודרים פנימה ופוגעים בקצה של עצב ששכח כמה זה כואב לראות ולחוש באמת שבחוץ.

וככה בחרכים קטנים, כל פעם מביט למקום אחר, התעוררתי. וראיתי, והתחלתי לפעול. כל הדברים שהונחו בצד בזמן שהסירנות צרחו, מחכים לרגיעה הזמנית הזאת במקומם. ערימה של כביסה מלוכלכת. כיור שמשווע למגע, כיריים משומנות ומוכתמות, רצפה מלאה אבק וחול, ועוד לא הלכתי לראות את הבלגן ברכב. והסוד הוא להתמקד כל פעם בדבר אחד. להתמקד בו דרך חריץ קטן, לא לתת להכל להכנס פנימה בבת אחת. כי אי אפשר. משהו חייב להשאר יציב. כל פעם מפרק דבר אחד ומחבר מחדש. אחד אחד. אונה שיבונה.

ואז גם היא מגיעה, ואני מציץ מהחרך, ומוריד את השער, לאט לאט, פותח פתח רחב שתכנס. סוס טרויאני. והיא עם ערימת הבלגן שלה לא מבזבזת זמן, שופכת אותה באמצע הסלון שלי והולכת. בוכה.

וזה כואב. שכחתי כבר עד כמה. חשבתי שכבר לא יחזור עוד הרגש הזה. אבל הנה הוא שוב כאן. תקוע לי כמו חץ שבור בתוך הלב. פועם בקצב אחיד. כמו אומר, אני כאן, שלא תחשוב שנעלמתי...

וזה מחליש. מרוקן את הגוף מאנרגיה. מרצון להתמודד. מהיכולת לעשות. ובכל זאת אני ממשיך הלאה. פותח סדק צר אל הפעולה הבאה. מאיר אותה באור הממוקד שלי. מכין לי לאכול משהו טעים וקצת מנחם. אולי זה קצת כמו תרופה, שיקוי של חיזוק, אוכל שלי מתבשל על הכיריים הנקיות. ריח של בית מתפשט שוב בדירה. קצת ירקות, אורז מלא ותבלינים של פעם. מכונת הכביסה מגלגלת כבסים בקצב מרגיע. רוח של ים נושבת ומגיעה עד לכאן. המזגן כבה מזמן וטוב שכך. כביסה נקייה מתנפנפת לה בשמש על הגג ומפיצה ניחוח.

שקט בחוץ.

שבת.

שלום.