קשה לומר שאין בי אכזבה. מרירה שכזו. שיושבת אצלי בגרון. רציתי לגלות עוד ממך, את מה שיש לאהוב בך. ללמוד לקבל אותך. להתאהב.
אני יודעת שלא פתחתי את הדלתות שלי. הייתי קמצנית ברגשות ונדיבה במעשיוּת ולא במעשים של אינטימיות. לא נתת לי להביט לתוכך ואני שילמתי לך באותו המטבע. לא היינו מוכנים להיקשר, סבוכים בתוך התנועה האבולוציונית של הדור הזה, שלא יודע מהי משפחה. זו היתה חוויה סקרנית. שבה הראש של שנינו עבד יותר מידי.
לפי התיאוריה שלי שפצעים קלים של הלב מתאחים כמו כל רקמה אחרת בגוף, אז נשארו לי עוד איזה שבועיים עד הצטלקות ושימוש חוזר באיבר. הלב הסדוק הזה. ובשיחת הטלפון האחרונה, ברגישותך שמת ארוכה על פצעיי. זה היה נעים ויפה מצדך. אבל עדיין, קשה לומר שאין בי אכזבה. אכזבה על אהבה(?). |
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה!
אולי בפעם הבאה.
תיאוריה מעניינת על הלב.
ולפי קליפ הזה,
כנראה שלרובנו יש לב ממש יפה.
תודה יקירתי. אכן הכל זמני...גם ה"אני".
מעגל נסגר, מעגל נפתח? :)
הפוך, עקום, ישר, בסופו של דבר, רגשות הן אותו הדבר.
תמיד כיף שאת באה לכאן.