בראשית היה הנחש ניצב זקוף וגא בין עצי הגן אפרסק ומשמש דובדבן ואפרסמון כל פרי הארץ בידיו וחווה - שאינה יודעת במה תבחר מכל תפארתו נוגסת בכל פה מכאן ומשם. שמעי, היפה בנשים אכלי והותירי לוחש הוא על ברכיים אך היא - שובעה אינה יודעת עד זחל על גחונו וכל אשר נותר הוא רק תפוח. כל הזכויות שמורות לאריאן סולאל |
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הה, איזה רעיון!
מצאתי קריצה פמניסטית בפרשנות המעניינת-מחייכת למיתוס הנודע.
מחד אינה נשמעת לציווי האל [זכר] ומאידך גם לא לתחנוני הנחש [זכר]
לא זה ולא זה ימשלו בה ואם אלה לא, על אחת כמה וכמה גם לא 'אדם' שנפגם, עם שנלקחה ממנו צלע... :-)
הוא דווקא המסכן בסיפור. תראי מה עשתה לו.
התאווה שלה לחיים שרירה וקיימת.