לעיתים נדירות אני טורח לומר,

מדוע אני יצור של הלילה.

ואחת, ללא חכמה יתרה אמרה לי,

שמי שנולד בקיץ תמיד יתענג עליו.

ונולדתי בקיץ, נולדתי לתעב כל יום בו,

ולעיתים נדירות אני טורח להסביר את המובן מאליו,

כי מי שנולד לתוך האפילה,

לעולם ירבוץ בקרבת שכיה של השתיקה.

כאשר אחרים מתענגים על תזוזה קלה בין השיחים,

על רעד שווא ואווילי של קליפות פחדים,

עוד מנערותי הייתי עם מאלדורור והכרישים,

בוצעים את הפצע הרב בלב העולם וטומנים את ראשנו.

אך עתה עליי ללבוש את המסכה האחרת,

ולספר על תכניותיי הגדולות לעתיד – להקיא –

את האפילה הנותרת, לפני שהערב הבא,

עוד ירד.