כותרות TheMarker >
    ';

    העט של ענבל

    רשמים מביקור בברלין 2012.

    7 תגובות   יום שני, 23/7/12, 20:53

    החלטתי לנסוע לברלין משתי סיבות- א- עוד לא הייתי שם וברוב בירות אירופה כבר כן הייתי,

    גם בפרנקפורט הייתי לפני עשר שנים בדרך לשליחות בבלרוס.

    והסיבה השניה היא כי שמעתי שיש שם הרבה אמנות ומוזיקה. שזה דברים שאני אוהבת מאד.

    כלום לא הכין אותי למה שבאמת היה שם.

    כבר מהמטוס, כשראיתי את אדמת ברלין מבעד לעננים, הבנתי, שפעם היו שם עננים של עשן שיצא מהמשרפות.

    וזה לא היה כל כך מזמן. אנשים שגרמו לכך עדיין חיים ומסתובבים שם חופשי.

    גשם ואפרוריות קיבלו את פני.

    כבר בהעברה למלון הסביר לנו גיא, המדריך הישראלי (לשעבר) על כמה נקודות בברלין שקשורות להשמדת העם היהודי.

    עברנו ליד תחנת רכבת ממנה שילחו יהודים למחנות ההשמדה ומיד הבנתי שכיף לא יהיה לי פה בשבוע הקרוב.

    הגעתי למלון אחרי טיסת לילה מעייפת והלכתי לישון.

    קמתי בצהרים רעבה ונכנסתי למסעדה סמוכה על שדרות הקו'דאם

    ביקשתי שניצל כי שמעתי על השניצל הברלינאי המעולה.

    המלצרית הבלונדינית התנצלה ואמרה לי שכרגע יש להם תקלה עם הגז.

    תקלה עם הגז.

    לפני 60 שנה הגז שלהם עבד מעולה.

    קמתי והלכתי משם.

    למחרת בבוקר המלצר בחדר האוכל במלון פנה אלי בשפה הגרמנית.

    כבר לא יכולתי לסבול את זה ובלי לתכנן פשוט פרצתי בבכי, ליד כולם בחדר האוכל.

    יא נאצי קטן מסריח, שלא תעיז לדבר אלי בגרמנית. אני לא מבינה מה אתה אומר.

    סיימתי לאכול, מילאתי שוב את הצלחת למען אותם אלה שרעבו על האדמה הזאת, ועליתי חזרה לחדר.

    הוא דווקא היה נחמד ומנומס אלי. כולה בן 25.

    ואני , בהירת עור ואדמונית. נראית להם אחת משלהם.

    ++++++++++++++++

    המשך בפרק הבא.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/11/12 00:17:
      מעניין עד כמה טראומת השואה דבקה גם בנו - הדור השני לניצולי השואה. לא היינו שם ובכל זאת כאילו היינו על יד או שמשהו מרוח האימים של הפלנטה האחרת דבקה גם בנו. את חושפת כאן פן מעניין של רגישות השתיקה היפה והרועמת שבך. בהחלט נוגע מה שכתבת
        30/9/12 06:01:
      חבל, אבל אפשר להבין אותך, בהחלט.
      הייתי בברלין ולא השתגעתי עליה ולאו דווקא בגלל שאני דור שני לניצולי שואה. היא פשוט לא כזאת מהממת כמו שעושים ממנה. פאריז עדיין מכניסה אותה בכיס הקטן. דווקא נהניתי ממסעדות בברלין שפעם הייתה ברלין המזרחית. השפה הגרמנית היא חדה וקרה ומעוררת אנטגוניזם עוד לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, על אחת כמה וכמה אחרי אותה מלחמה ארורה וכמובן שיש לה קונוטציות נוראיות ליהודים ולישראלים. אני לא נוסעת לגרמניה אלא אם כן היא משמשת תחנת מעבר למקום אחר.
        24/7/12 07:26:
      מעולם לא הייתי שם, אני לא דור שני, כנראה שגם לא אגיע אבל הרתיעה עשויה להשתנות. את חיים באר / לפני המקום את מכירה? מומלץ, על השער "הספריה" של אולמן. אותו סבא שלך אמר לפני שנים שהוא מנסה לא לקנות תוצרת גרמנית (זה היה טרום עידן הכל מייד אין צ'יינה), אבל כלי העבודה הגרמניים איכשהו מגיעים לידיו. http://www.e-mago.co.il/Editor/literature-1852.htm והתגובה שלך למלצר, למרות שג'ינג'ית לחלוטין, ואני לא בטוחה שקשורה לגמרי, משאירה אותי בדעה שכנראה אוותר על ביקור שם, מה רע בפירנאים?
        24/7/12 01:30:
      אז אני לא דור שני, ובכל זאת מעולם לא רציתי לנסוע לברלין. אני שומע דברים נפלאים ונהדרים - ובאמת שהשואה לא נמצאת בסדר היום הרגיל שלי. אין לי בעיה לנסוע במכונים גרמנית ואולי אם היה לי כסף לכזו גם הייתי קונה אחת. ועדיין, כיעד תיירותי קשה לי לנסוע לברלין.
        23/7/12 22:41:

      צטט: לכלילדמגיע 2012-07-23 21:56:09

      התסכול שלך מוכר לי מאד. גם אני חוויתי אותו על האדמה הגרמנית בעת ביקורי שם. רגשות חצויים בצד סקרנות עצומה לראות עוד ועוד. לבדוק אותם כל הזמן ו... למלא את הצלחת גם בשביל בני משפחתי שרעבו עד מוות על האדמה הזאת. בדיוק כמו שתארת.

       תודה על התגובה שלך,

      אנשים שסיפרתי להם על הרגשתי אמרו דברים אחרים, שעבר זמן, שהברלינאים לוקחים אחריות וכו', הכל נכון, אבל זה לא מוחק את מה שהיה ואני שמחה שאני לא היחידה שמרגישה כך..

        23/7/12 21:56:
      התסכול שלך מוכר לי מאד. גם אני חוויתי אותו על האדמה הגרמנית בעת ביקורי שם. רגשות חצויים בצד סקרנות עצומה לראות עוד ועוד. לבדוק אותם כל הזמן ו... למלא את הצלחת גם בשביל בני משפחתי שרעבו עד מוות על האדמה הזאת. בדיוק כמו שתארת.

      ארכיון

      פרופיל

      ענבל הופמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין