כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    twobe1.com- לחזור לגן עדן. זוגיות בעין יהודית. מכובדי! אבקש לקרוא בבלוג בימי החול. תודה.

    הבלוג עוסק בעיקר בהתבוננות עמוקה ופשוטה על חיי הזוגיות. יש בו מאמרים קצרים, מאמרים עיוניים, ושו"ת קצר. מי שמגיב למאמרים ישנים- נא ליידע בדואר האישי.

    תגובות (21)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      18/2/13 20:30:

    צטט: *מרוית באהבה.* 2012-11-18 16:51:08

    צטט: sarite1 2012-09-25 16:29:48

    צריך ליצור "פסק זמן,, לשבור את המומנטום.

     

    מצטרפת לתגובתה הקצרצרה והקולעת של חברתנו.

    שבוע טוב שקט רגוע ומחויך...♥ 
    ''

    תודה רבה וכל טוב

      14/12/12 10:08:
    תודה רבה. חג ניסים שמח.
      18/11/12 16:51:

    צטט: sarite1 2012-09-25 16:29:48

    צריך ליצור "פסק זמן,, לשבור את המומנטום.

     

    מצטרפת לתגובתה הקצרצרה והקולעת של חברתנו.

    שבוע טוב שקט רגוע ומחויך...♥ 
    ''

      27/9/12 19:30:

    צטט: sarite1 2012-09-25 16:29:48

    צריך ליצור "פסק זמן,, לשבור את המומנטום.

    רעיון טוב.
      27/9/12 11:30:

    צטט: אלו-נה 2012-09-24 23:17:17

    תודה על התשובה. אומנם לא נאמר הרבה אבל התגובה שלך נחתה בדיוק ברגע הנכון על הצומת הנכונה.

     

    תודה, מקווה שבחרתי לי את המדריך הנכון למקרה הזה :)

     

    בהצלחה בכל אשר תפני

      25/9/12 16:29:
    צריך ליצור "פסק זמן,, לשבור את המומנטום.
      25/9/12 01:52:

    צטט: sarite1 2012-09-23 11:16:06

    1. אהבתי 2.נוהל - בדייט ראשון לא שותים אלכוהול. 3.העלאת הגוף ולא הפרדת הגוף מהנפש כי הפרדת הגוף מהנפש כמוה כדיאטה קשה בסופה, באה הזלילה. 4.היות שקשה לעמוד על כוונות הצד השני בזמן קצר... האריכו את זמן ההכרות. המוץ ינפה את עצמו לבד ,ודל'

     

    תודה רבה על תגובתך. אין ספק שהכללים שהצבת מונעים מראש הרבה בעיות. מרכז הדילמה שלי היא עבור מישהי שכבר עברה על כללים כמו שלך, והיא מרגישה שהיא עוד מעט נסחפת למקום שהיא אח"כ תתחרט מאוד שהיא הייתה בו, מהו הכלי שייתן לה כוח לעצור את הסח, לעשות פרסה ולסגת בזמן (מבלי להשתמש באופצייה של הנדר, או שוטר ופרוג'קטור)?

      24/9/12 23:17:

    תודה על התשובה. אומנם לא נאמר הרבה אבל התגובה שלך נחתה בדיוק ברגע הנכון על הצומת הנכונה.

     

    תודה, מקווה שבחרתי לי את המדריך הנכון למקרה הזה :)

      24/9/12 20:47:

    צטט: אלו-נה 2012-09-23 10:58:38

    צטט: אסף ויצמן 2012-09-23 10:16:15

     

    אני מודה לך על הנסיון להסביר לי

    לצערי, התמקדות בפעולות ולקח מתקשה לחדור את התודעה שלי.

     

    איך אני יכולה לדעת שהשכל הוא לא הדמיון?

     

    את שואלת את שאלת המיליון דולר. אם הייתה נוסחה ברורה היינו חוסכים הרבה כאבי ראש. בכל זאת יש כלים לפתח את חוש האמת, עד לרמות די טובות, כך שהזיוף של דמיונות השןא מורגש מייד, אומר דברים כליים ודברים שאצלי ספציפית פועלים מצויין. כללית: עלייך לנטרל את עצמך מן הסיטואצייה לגמרי ולחשוב מה היית עונה לחברה במצב דומה לשלך. במשך כל זמן ניתוח הדילמה מוכרחים להקפיד על הניטרול מעצמי ולנתח כאילו מדובר באדם זר לגמרי. כשקשה לעשות זאת לבד, יש להיעזר במאמן, יועץ ששואלים שאלות מכוונות. היועץ הוא באופן טבעי מבחוץ לבעל הדילמה. ככל שיותר מיומנים בזה, זה הופך ליותר טבעי. באופן אישי: לימוד התורה הוא הדבר המרכזי שסייע לי בפיתוח תכונה זו, ובעיקר לימוד הגמרא משום שהגמרא באופן תדיר דנה בסיטואציות שיכולות להיות מאוד רגשיות, באופן מאוד שכלתני, כמו כן עצם זה שאתה לומד את תורת ה', שהיא ממקור חיצוני לאדם, אתה מקבל מבט מבחוץ לאדם על האדם עצמו (סוג של מטה קוגניצייה שקשה להגיע אליה לבד). בנוסף ללימוד, תפילה להבין ולראות את האמת- פועלת. נשים פטורות מלימוד תורה, אז אני משער שהכלי העל טבעי המרכזי עבורם הוא תפילה, והכלי הטבעי עבורם הוא מה שציינתי בפתיחה.

    מקווה שהתקדמנו מעט לעבר בהירות 

    אין שמחה כהתרת הספקות, ואין צער גדול יותר לאדם מאשר חוסר וודאות

      23/9/12 11:16:
    1. אהבתי 2.נוהל - בדייט ראשון לא שותים אלכוהול. 3.העלאת הגוף ולא הפרדת הגוף מהנפש כי הפרדת הגוף מהנפש כמוה כדיאטה קשה בסופה, באה הזלילה. 4.היות שקשה לעמוד על כוונות הצד השני בזמן קצר... האריכו את זמן ההכרות. המוץ ינפה את עצמו לבד ,ודל'
      23/9/12 10:58:

    צטט: אסף ויצמן 2012-09-23 10:16:15

    שלום אלונה! אנסה להסביר קחי למשל את תופעת ה"אקס המיתולוגי". נשים מתארות סתירה פנימית עמוקה, בין ההבנה השכלית שהקשר עם האקס היה לא טוב, לא בריא, ולא מוביל למקום שיתן מענה לצרכים הבסיסיים לאורך זמן, לבין הדמיונות שעולים של רגעים יפים, של זמן בו ביא הייתה מחוזרת ורצוייה. יתכן שאי ההתאמה נבעה מכך שהאקס הזה היה לא בוגר ולא בנוי למחוייבות, או שהיה מכור להימורים למשל, או שהיה עם טבע בוגדני, או לא רוצה להביא ילדים לעולם, או כל סיבה אחרת שפשרה איתה היתתה מאמללת את בת זוגתו, ולכן השכל אומר שזה בזבוז זמן להיות עמו וצריך לשאוף קדימה אל עבד קשר חדש שבו יש סיכוי יותר טוב למצוא מענה יציב לטווח ארוך לצרכים של אותה אישה. שוב יש כאן חווית סתירה עמוקה בין ההבנה השכלית לבין האשלייה שהדמיון של הרגעים היפים מייצר, והוא כאילו אומר ומחדיר למחשבה את האמירה ש"רק שם היית מאושרת" "ורק שם היה לך טוב באמת" ובשלב יותר מתקדם הנחש מקבל עוד שליטה על המחשבה ומעלה שאלות כמו "אולי ננסה שוב?" או "אני אגרום לו להתבגר ולהתחייב אלי" או "אני אוציא ממנו את שיגעון ההימורים". זהו תהליך הנחש עליו דיבר הרמב"ם, בעוד שהתהליך הבריא צריך להיות הפוך, כלומר המחשבה והשכל קובעים את היעד, שהוא שאיפה לקשר חדש ובריא יותר, ואז הדמיון כפועל של המהנדס משקיע את כל כוחותיו כדי להפוך את היעד לחי, יפה וצבעוני, כגון שאותה אישה תדמיין בן זוג שקשוב לה, שמחזר אחריה, שמרוכז בה, דמיון לכל פרטיו עם פרחים, שקיעות, משכנתא ובית ומה שהיא רוצה. לגבי מתוך שלא לשמה בא לשמה- זהו מצב של חוסר ברירה, אבל לכתחילה עדיף לשמה. יתכן שפועל שעובד כמו רובוט, ובסוף רואה את התגשמו התוכנית במלואה, את הבניין, אז מקבל חשק, שמחה וסיפוק בעבודתו, אבל אם אפשר להביא לו את זה כבר בתחילת עבודתו, על ידי המחשה של מה אמור לצאת בסוף מכל עבודת הנמלים הקטנה, מדוע לא לעשות זאת כבר בהתחלה, הלא זה הרי יפשר את המוטיבצייה של העובד, את המחוייבות שלו, ובסופו של דבר יחסוך זמן וכסף, ונמצא שרמת המקצועיות בדרך למטרה עולה, וזה יותר "לשמה". אם אין ברירה ואי שפר מכל מיני סיבות לחשוף את הפועל לתכנית הכללית, אזי בדיעבד, מחוסר ברירה נלך על האופצייה של מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

     

     

    אני מודה לך על הנסיון להסביר לי

    לצערי, התמקדות בפעולות ולקח מתקשה לחדור את התודעה שלי.

     

    איך אני יכולה לדעת שהשכל הוא לא הדמיון?

      23/9/12 10:16:
    שלום אלונה! אנסה להסביר קחי למשל את תופעת ה"אקס המיתולוגי". נשים מתארות סתירה פנימית עמוקה, בין ההבנה השכלית שהקשר עם האקס היה לא טוב, לא בריא, ולא מוביל למקום שיתן מענה לצרכים הבסיסיים לאורך זמן, לבין הדמיונות שעולים של רגעים יפים, של זמן בו ביא הייתה מחוזרת ורצוייה. יתכן שאי ההתאמה נבעה מכך שהאקס הזה היה לא בוגר ולא בנוי למחוייבות, או שהיה מכור להימורים למשל, או שהיה עם טבע בוגדני, או לא רוצה להביא ילדים לעולם, או כל סיבה אחרת שפשרה איתה היתתה מאמללת את בת זוגתו, ולכן השכל אומר שזה בזבוז זמן להיות עמו וצריך לשאוף קדימה אל עבד קשר חדש שבו יש סיכוי יותר טוב למצוא מענה יציב לטווח ארוך לצרכים של אותה אישה. שוב יש כאן חווית סתירה עמוקה בין ההבנה השכלית לבין האשלייה שהדמיון של הרגעים היפים מייצר, והוא כאילו אומר ומחדיר למחשבה את האמירה ש"רק שם היית מאושרת" "ורק שם היה לך טוב באמת" ובשלב יותר מתקדם הנחש מקבל עוד שליטה על המחשבה ומעלה שאלות כמו "אולי ננסה שוב?" או "אני אגרום לו להתבגר ולהתחייב אלי" או "אני אוציא ממנו את שיגעון ההימורים". זהו תהליך הנחש עליו דיבר הרמב"ם, בעוד שהתהליך הבריא צריך להיות הפוך, כלומר המחשבה והשכל קובעים את היעד, שהוא שאיפה לקשר חדש ובריא יותר, ואז הדמיון כפועל של המהנדס משקיע את כל כוחותיו כדי להפוך את היעד לחי, יפה וצבעוני, כגון שאותה אישה תדמיין בן זוג שקשוב לה, שמחזר אחריה, שמרוכז בה, דמיון לכל פרטיו עם פרחים, שקיעות, משכנתא ובית ומה שהיא רוצה. לגבי מתוך שלא לשמה בא לשמה- זהו מצב של חוסר ברירה, אבל לכתחילה עדיף לשמה. יתכן שפועל שעובד כמו רובוט, ובסוף רואה את התגשמו התוכנית במלואה, את הבניין, אז מקבל חשק, שמחה וסיפוק בעבודתו, אבל אם אפשר להביא לו את זה כבר בתחילת עבודתו, על ידי המחשה של מה אמור לצאת בסוף מכל עבודת הנמלים הקטנה, מדוע לא לעשות זאת כבר בהתחלה, הלא זה הרי יפשר את המוטיבצייה של העובד, את המחוייבות שלו, ובסופו של דבר יחסוך זמן וכסף, ונמצא שרמת המקצועיות בדרך למטרה עולה, וזה יותר "לשמה". אם אין ברירה ואי שפר מכל מיני סיבות לחשוף את הפועל לתכנית הכללית, אזי בדיעבד, מחוסר ברירה נלך על האופצייה של מתוך שלא לשמה יבוא לשמה.
      22/9/12 22:41:

    צטט: אסף ויצמן 2012-09-22 22:22:31

     

     

    אלונה שלום!

    בפסוק "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" פירש רש"י שיש כאן לשון נופל על לשון, כלומר אין פירוש סימטרי, והשורש י.ש.פ מתפרש בכל פעם באופן אחר. בפעם הראשונה מלשון רמיסה, כלומר האדם ירמוס את הראש של הנחש, ובפעם השנייה מלשון נשיפה, כלומר הנחש נושף ומכיש את עקבו של האדם. בכל אופן ראינו שנקודת התורפה של הנחש הוא הראש, ונקודת התורפה של האדם הוא העקב, ומכאן יצר הרמב"ם לפירושו, שהראש הוא מייצג את המחשבה, והיא גורמת לניצחון הנחש (שהוא חלק באדם עצמו- יצר הרע), והעקב הקרוב לאדמה, מייצג את הכוחות הנמוכים יותר, שקרובים לארציות, לגשמיות, וזה בעיקר הדמיון, ושם יש לנחש אחיזה כזו שבסוף תוכל לפגוע גם במחשבה, גם בראש, אבל אין לנחש אפשרות לפגוע באופן ישיר במחשבה, אלא רק להשתלט על הדמיון, וכיון שלדמיון יש זיקה למחשבה, ויכולת להסיט אותה, אזי דרך הדמיון באופן עקיף יש לנחש שליטה במחשבה, וזה כאשר האדם נותן לדמיון לשלוט ובו ולהחליט עליו, במקום לשכל ולמחשבה.

    לגבי הפועלים, הם אינם מחליטים מה יהיה בתוכנית, רק מבצעים, המהנדס הוא המחליט, אבל יש הבדל במוטיבצייה של פועל שמבין את הראש של המהנדס ורואה את הציור הכללי של מה שעתיד להיות, לבין מי שעובד כמו רובוט, פרט אחר פרט בלי יכולת לראות את התכנית הכללית ולהזדהות איתה.

     

    תודה על תגובתך ושבוע טוב.

     

     

    איך אפשר לשלוט בדמיון כשגם השכל והמחשבה הם מכלול בדמיון?

    איך תדע לזהות בכלל שהמחשבה שלך "מנותקת" מה...... מחשבות שלך? הרי מה זה דמיון בכלל..?

     

    לגבי הפועלים- האם לא נכון שמתוך שלא לשמה בא לשמה?

     


      22/9/12 22:22:

    צטט: אלו-נה 2012-09-19 01:02:58

    הוא ישופך ראש- מה הסבר הרמב"ם לכוונה שבעניין האדם?

     

    ואיך לפועלים עצמם יש את האפשרות להכתיב את תכנית הבניין? אתה אומר שיש תכנית והם מחליטים באופן עצמאי להכתיב משהו אחר?אם זה יתכן אזי מה תפקידו של המהנדס? או שיבנו לעד בניינים בלי להבין כלל מה הם בונים?

     

    אלונה שלום!

    בפסוק "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" פירש רש"י שיש כאן לשון נופל על לשון, כלומר אין פירוש סימטרי, והשורש י.ש.פ מתפרש בכל פעם באופן אחר. בפעם הראשונה מלשון רמיסה, כלומר האדם ירמוס את הראש של הנחש, ובפעם השנייה מלשון נשיפה, כלומר הנחש נושף ומכיש את עקבו של האדם. בכל אופן ראינו שנקודת התורפה של הנחש הוא הראש, ונקודת התורפה של האדם הוא העקב, ומכאן יצר הרמב"ם לפירושו, שהראש הוא מייצג את המחשבה, והיא גורמת לניצחון הנחש (שהוא חלק באדם עצמו- יצר הרע), והעקב הקרוב לאדמה, מייצג את הכוחות הנמוכים יותר, שקרובים לארציות, לגשמיות, וזה בעיקר הדמיון, ושם יש לנחש אחיזה כזו שבסוף תוכל לפגוע גם במחשבה, גם בראש, אבל אין לנחש אפשרות לפגוע באופן ישיר במחשבה, אלא רק להשתלט על הדמיון, וכיון שלדמיון יש זיקה למחשבה, ויכולת להסיט אותה, אזי דרך הדמיון באופן עקיף יש לנחש שליטה במחשבה, וזה כאשר האדם נותן לדמיון לשלוט ובו ולהחליט עליו, במקום לשכל ולמחשבה.

    לגבי הפועלים, הם אינם מחליטים מה יהיה בתוכנית, רק מבצעים, המהנדס הוא המחליט, אבל יש הבדל במוטיבצייה של פועל שמבין את הראש של המהנדס ורואה את הציור הכללי של מה שעתיד להיות, לבין מי שעובד כמו רובוט, פרט אחר פרט בלי יכולת לראות את התכנית הכללית ולהזדהות איתה.

     

    תודה על תגובתך ושבוע טוב.

      19/9/12 01:02:

    הוא ישופך ראש- מה הסבר הרמב"ם לכוונה שבעניין האדם?

     

    ואיך לפועלים עצמם יש את האפשרות להכתיב את תכנית הבניין? אתה אומר שיש תכנית והם מחליטים באופן עצמאי להכתיב משהו אחר?אם זה יתכן אזי מה תפקידו של המהנדס? או שיבנו לעד בניינים בלי להבין כלל מה הם בונים?

      15/8/12 15:28:
    הפיתרון שהצעת הוא בעצם מודעות. מודעות כזו שיש בה קבלה והכלה למצבים של נפילה וכישלון, כחלק מתהליך ארוך, שבסופו המודעות למה שאמיתי לי תהיה חזקה לאין ערוך מן הצורך להתנסות לבד, למעוד ולהתגבר. זה אלמנט חשוב, אבל לא מה שחיפשתי, אני מכיר בכך שרוב השגות שלנו נקנות בתהליך כמו שציינת, אבל לפעמים יש גם מצבים שבהם אקט חד וחריף, שלוקח אותנו בבת אחת למדרגה גבוהה בהרבה ממה שאנו בתוכנו, אקט כזה משרת גם הוא את התהליך שציינת, כי כל אחד זקוק גם לנקודות ברק שיראו לו להיכן הוא מסוגל להגיע, מהו הפוטנציאל, בלי זה נהיה אבודים בתוך עולם ה"בפועל" שלנו (על כל מורכבויותיו, והדו שיח המתמיד עם החלקים הפחות טובים שבנו), ונקפח את המודעות לעולם ה"בכוח" שלנו, שהוא דלק חשוב לתת כוח לנוע קדימה, ולהניע תהליכים יותר איטיים ומורכבים. כל אחד חייב בארסנל התחמושת שלו גם כלים חדים לצורך מכלול המלחמה של להוציא מעצמנו את הטוב והאור הגנוז. תודה רבה על תגובתך. שוב. תמיד אני לומד משהו חשוב.
      10/8/12 18:16:

    איזה כיף לקרוא אותך. באמת.
    אתה יודע.. לי יש נטיית התארכות וחוסר יכולת תמצות
    (בעיהבצמצום עצמי?! מממ. משתדלת נורא)

    פעם מישהי כתבה לי.. נניח שהכתיבה שלך היא כמו חבית או באר
    שלא כולם יכולים לשתות את כולה, אבל כל מי שנתקל גומע מעט
    כפי יכולתו.. לא תשמחי? לא תגידי דיינו?

    יש מעלה ענקית בהיות אדם"רב". מורה.
    שהוא יודע לצמצם את הידע בהתאם לכלי המקבל.
    האם ניתן לעשות זאת מרחוק? בכתיבה?
    לא בטוחה. הרי לא "רואים" את התלמיד..
    איךיודעים להתאים עצמנו?

    ןלהיפך, אם תקרא ספרים שסופרים כתבו על תהליך הכתיבה
    הם מעידים שיש פשוט "לכתוב". לכל אחד קול משלו. עם צבע וגוון.
    ואי אפשר "לקלוע" לאוזני כולם.. אבל רק בלהישאר אותנטי לקול שלך
    בוקעת ממך אמת מדוייקת.

    מודה שרק אחרי שקראתי את קטע כזה של סופר
    הרשתי לעצמי "פשוט לכתוב".. והאמת היא שכתיבה כזו
    מגלה לי עצמי דברים שלא ידעתי מראש שקיימים.

    בכל מקרה - לגבי שאלתך.. מה יכול אדם לעשות?
    תראה. יש כללים שאדם משים לעצמו. ונכון שכשהתוקף שלהם הוא "עצמי"
    להבדיל מחיצוני-מלכותי-אלוקי... הם ישברו ביתר קלות.

    אין לזה פיתרון אחר פרט לניסיון ובגרות.
    אנשים למדים על בשרם מה לא נכון להם.
    בדרך כלל אחרי טעות אחת או שתיים.

    אלא שאז הכלל הוא כבר יותר מ"כלל"
    הוא תובנה פנימית שמנחה את האדם הלאה.

    מה שאהבתי במה שהבאת הוא
    שאתה "נותן סימנים"... זה קצת כמו לגלות לגבר את
    טכניקות הפיתוי השגורות אצל נשים - כדי שיידע לזהות מה קורה.
    זה בפני עצמו משמש זרקור שמפזר את האשליה.

    כנ"ל לגבי משפטי "חיזור/כיבוש" של גברים.
    מסתבר שהם די חוזרים על עצמם. אז יש את מה שכולם מכירים ולא עובד כבר.
    אבל מי שזוכה לשמוע ממקור גברי ידידותי.. על הטרנד הנוכחי
    אוטומטית כשתשמע משפט כזה.. הכל יתקרר בתוכה - זה ישפיע הפוך.

    מעבר לזה.. רק הידיעה של ההפסד הוודאי הצפוי לך
    יכולה לשנות. לדעתי.


    שבת שלום לך ולמשפחתך הרב ויצמן היקר.

      29/7/12 22:41:

    צטט: אסף ויצמן 2012-07-29 22:38:38

    צטט: ים סוף לוי 2012-07-27 15:22:05

    אתה יודע... מה שאתה מתאר הוא לפעמים מאד בולט על פני השטח
    ולפעמים, וכאן המאמר שלך הכי חשוב, לפעמים זה בין השיטין.

    אופיו של מאמר זה נובע מכך שהעליתי תהיות שלי, בלי יותר מידי מסקנות וחתירה לפיתרון, למרות שבד"כ נטייתי היא לחתור למגע זריז מדוייק עם האמת, תוך פיזור די כוחני של הערפל העוטה בדרך אליה. כאן רק בשלבי הביניים פיזרתי ערפל, ואילו לנקודה המרכזית, שהיא כיצד אדם חילוני שמרגיש שהוא נסחף יכול להמיס אוירה יצרית, שתגרום לו אח"כ להרגשה לא טובה עם עצמו, נקודה זו השארתי פתוחה למדי, כי גם אני רצוני גדול ללמוד מן הקוראים רעיונות ומחשבות.


    במילים אחרות, לפעמים זה סוג של "לחץ" שמופעל

    אני משתדל מאוד שלא להיות דורסני עם ה"אמת", ולהתאים הכל לפי כליו של המקבל
    ולפעמים זה יותר דומה לשידול.

    האשה (או הגבר, אני מציינת בגלל התגובה הקודמת, אבל האמת היא שע"פ רוב - זה עדיין האשה)
    יודעים באופן ברור, בתחילת המפגש, מה מעוניינים שיקרה ומה לא.

    אעפ"כ כיוון שהרצון הפנימי יותר ואולי הצורך בעצם
    הוא בחום, קירבה ומגע אנושי.. לא מאד קשה, "לרכך"
    את ההתנגדות המחושבת הראשונית.

    כמושתיארת.. כל מה שנדרש הוא לייצר אשלייה של משהו אמיתי.
    משהו שמעבר למגע רגעי וחד פעמי.

    אני בטוחה שרוב חברי החברה החילונית (גברים ונשים)
    יכולים למנות לפחות פעם אחת,
    בה אפשרו לשיקול הדעת להתערפל (בד"כ האמצעות אלכוהול ולפעמים במכוון)
    "זרמו" עם הסיטואציה... ולמחרת.. נו.ההמשך ידוע.
    בוא נגיד - בלשון עדינה, השתדלו מאד למחוק מהזיכרון שלהם
    את עצם קיום הדבר.
    את זה אני מקווה למנוע, בזה יש קונצנזוס רחב שזה לא טוב.
    לקרוא לתינוק בשמו - כמו שעשית, להציג את האמת (המכוערת במקרה הזה)
    ללא ייפוי. עשוי לעזור למי שנמצא עדיין בתודעת הדייטינג.
    דיברת על תודעה ומודעות, וזה הרבה, אבל לא תמיד עם מספיק כוח. אגב, הרב קוק בספרו אורות הקודש מדבר על מוסר הקודש, מול "מוסר חולי" (שאינו נובע ממקור של קודש, אלא מוסר כליות- הרי גם גוי יכול להיות מוסרי, עייני ערך שינדלר. מניין זה בא לו? הרי לא למד שורה אחת של תורה כל חייו. אל יש כוח מוסרי שתול בתוך האדם-אינטואיצייה שהקשוב לה מרגיש את ה"גונג" של האמת. אם כן מה הבדל יש בין מסר הלקוח ממקור הקודש, למוסר הלקוח ממקור החול? משיב הרב קוק שמוסר החול אינו עומד בשעת הסתערות היצר) חיפשתי רעיון מקורי של הפסקת האוירה היצרית במעשה חד ופתאומי, בלי שימוש בנדר או פרוג'קטור. אם יש לך רעיון, אשמח ללמוד. הגמרא במסכת קידושין מספרת על רבי עמרם חסידא, שבלי להאריך בפרטים הרגיש שהוא איבד שליטה על עצמו, ורגליו נשאו אותו לדבר עבירה בכוח עצום שלא יכל להשתלט עליו (הוא הרים סולם שדורש הרמה של 10 אנשים. מה עשה? איזה מעשה חד פעמי ופתאומי נקט? הוא חיפש בנפשו כוח יותר חזק מכוח היצר ומצא. זהו כוח הבושה, כוח מניעת הביזיון בחברה. הוא צעק "נורא בי עמרם"- שריפה בביתו של רבי עמרם- מתוך כך הגיעו אנשים, והוא חס על כבודו. יראו תלמיד חכם גדול כזה מבצע עבירה. הוא מצא כוח יצרי גדול מן הכוח היצרי שמשך אותו לעבירה, וכך ניצל. רעיונות כאלו אני מחפש.  
    תתבונני על הסימנים, וכשאת רואה אותם - שלא תהיה לך טעות בנוגע לטיב העניין.
    עכשיו, זה שאולי עדיין אישה תבחר "ללכת על זה"... או.קיי.

    אלא שאז לפחות זה שימוש הדדי האחד בשני בהסכמה.
    להבדיל מניצול ומניפולציה.

    מאמר חשוב.

    ... רק דבר אחרון, חייבת לציין ששינסתי מוניי להליכה (מיטיבי לכת)
    וזה הרגיש כאילו קטעו לי אותו באמצע. יכולת להמשיך עוד (מבחינתי) :)
    שבת שלום.

     

    היכולות שלך של קריאה והקשבה חריגות מאוד- לטובה, ואשרייך. על פי רוב מצפים כאן למשהו שיהיה קל לקריאה. על המאמר של "התלבטות נשית..." , שאינו מן הארוכים והעמוקים ביותר כאן, קיבלתי תגובה אחת שהוא ארוך מידי, אע"פ שאותה מגיבה הודתה שכשכבר התמסרה לקריאה הייתה לה חוויה משמעותית. גם ככה הבלוג שלי די חריג, מגיע מעולם מושגים שונה, והוא די עמוק בד"כ, והאמת צריכה לה לעם שיהיה מסוגל לה, שמלכה ללא עם, אינה מלכה. אינני מוכן חלילה לסטות מקו היושר, אלא רק להתאים, ולסגננן ולדבר בשפה שמקלה את הגישה של העם למלכה.


    לסיום- משנה באבות: "הוי מתלמידיו של אהרון. אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"


    שני דיוקים רצוני לדייק. "אוהב את הבריות", ולא נאמר כדי לקרבן לתורה, אלא אוהב אותם פשוט ככה, לשם אהבה נקייה, ולא כדי שיצא לך מזה קירוב לרעיון מסויים (לאו דוקא תורה), אהבה לשמה, ללא נגיעות, ואם ירצה השומע לקחת מרעיונותיך, בראותו שזה עושה אותו אדם יותר אמיתי ושלם, הנה מה טוב.


    הדיוק השני "ומקרבן לתורה", דהיינו לא מקרב את התורה אליהם- זוהי חנפנות, כי אם התורה אומרת כל מה שבבטן של מי ששומע אותה, בסופו של דבר זו לא תורה אלא הבטן שלו שמדברת, גישה כזו תיצור זלזול (בצדק) כלפי רעיון של אמת נשגבת. "מקרבן לתורה" פירושו, לעשות את הדרך נגישה, ליצור חשק, לפלס את הדרך ממכשולים, ואז השאר תלוי בשומע, אחרי שפילסת לו הדרך, אם ירצה לצעוד, לעלות קומה, אל עבר אמת עליונה יותר, יצעד, ואם לאו, זו בחירתו . אם את רוצה לקרוא דברים יותר "כבדים"- אין בעיה אני אשלח לך בפרטי, אבל אינני יכול להגזים יותר מידי עם מאמרים כבדים כאן. 


    תודה על תגובתך, כרגיל, למדתי ממנה דברים חשובים.

     

      27/7/12 15:22:

    אתה יודע... מה שאתה מתאר הוא לפעמים מאד בולט על פני השטח
    ולפעמים, וכאן המאמר שלך הכי חשוב, לפעמים זה בין השיטין.

    במילים אחרות, לפעמים זה סוג של "לחץ" שמופעל
    ולפעמים זה יותר דומה לשידול.

    האשה (או הגבר, אני מציינת בגלל התגובה הקודמת, אבל האמת היא שע"פ רוב - זה עדיין האשה)
    יודעים באופן ברור, בתחילת המפגש, מה מעוניינים שיקרה ומה לא.

    אעפ"כ כיוון שהרצון הפנימי יותר ואולי הצורך בעצם
    הוא בחום, קירבה ומגע אנושי.. לא מאד קשה, "לרכך"
    את ההתנגדות המחושבת הראשונית.

    כמושתיארת.. כל מה שנדרש הוא לייצר אשלייה של משהו אמיתי.
    משהו שמעבר למגע רגעי וחד פעמי.

    אני בטוחה שרוב חברי החברה החילונית (גברים ונשים)
    יכולים למנות לפחות פעם אחת,
    בה אפשרו לשיקול הדעת להתערפל (בד"כ האמצעות אלכוהול ולפעמים במכוון)
    "זרמו" עם הסיטואציה... ולמחרת.. נו.ההמשך ידוע.
    בוא נגיד - בלשון עדינה, השתדלו מאד למחוק מהזיכרון שלהם
    את עצם קיום הדבר.

    לקרוא לתינוק בשמו - כמו שעשית, להציג את האמת (המכוערת במקרה הזה)
    ללא ייפוי. עשוי לעזור למי שנמצא עדיין בתודעת הדייטינג.

    תתבונני על הסימנים, וכשאת רואה אותם - שלא תהיה לך טעות בנוגע לטיב העניין.
    עכשיו, זה שאולי עדיין אישה תבחר "ללכת על זה"... או.קיי.

    אלא שאז לפחות זה שימוש הדדי האחד בשני בהסכמה.
    להבדיל מניצול ומניפולציה.

    מאמר חשוב.

    ... רק דבר אחרון, חייבת לציין ששינסתי מוניי להליכה (מיטיבי לכת)
    וזה הרגיש כאילו קטעו לי אותו באמצע. יכולת להמשיך עוד (מבחינתי) :)
    שבת שלום.

      24/7/12 21:34:

    צטט: ל י ז 2012-07-24 07:33:19

    אי אפשר להיות מקובעים בעניין, זה אינדיבידואלי לגמריי כל סיפור הדייטים, יש לא מעט נשים מפתות בימיינו. זה לא שחור או לבן

    צודקת. בד"כ לכל צד יש חלק מסויים, רק לצורך בהירות הרעיון אני מבליט כל צד כאילו השני לא קיים. 
      24/7/12 07:33:
    אי אפשר להיות מקובעים בעניין, זה אינדיבידואלי לגמריי כל סיפור הדייטים, יש לא מעט נשים מפתות בימיינו. זה לא שחור או לבן.
    0

    "דייט העמסה"

    21 תגובות   יום שלישי, 24/7/12, 00:38

     

     

    במושג "דייט העמסה" נתקלתי לפני כחצי שנה. מדובר בסוג של "דייט", שמקום המפגש הוא קרוב לביתו של הבחור. הבחור מגיע לשם עם כפכפים, מכנסיים קצרות, וכסף כדי להרוות את הבחורה באלכוהול כאוות נפשה. באיזשהו שלב נמצא "תירוץ" כלשהו לעלות לביתו של הבחור (שכח את מפתחות הבית וכ"ו). ההמשך אינו קשור למה שרצוני לומר כאן. לפני כתיבה על נושא רגיש כזה, צריך קודם לנטרל את האגו. אינני בא לדבר על מי אשם או מי אחראי. גברים מאשימים את הנשים, ונשים מאשימות את הגברים, ויש גם כאלה שאומרים שהכל לגיטימי. זה לא הנושא שלי.

     

     הפעם יש במאמר רק תהיות שלי, שעלו תוך כדי שלמדתי משנה במסכת נזיר.


     בעודי עוסק במשנה במסכת נזיר, נתקלתי במשנה שעוסקת באישה שנקלעה ל"דייט העמסה" מסוג זה, והיא מצאה פיתרון מאוד מעניין, כדי לא להיגרר למערכת, שהבחירה וההחלטה אינה מלאה בה, והיא נעשית תחת השפעה של אוירה יצרית, עם אלמנט של היגררות. מה זה קשור למסכת נזיר? אהה... תכף הכל יתבהר.


    הנה לשון המשנה (נזיר ב, ג):


    מעשה באישה אחת שהייתה שיכורה (הכוונה מעט שיכורה), ומזגו לה את הכוס (של יין), ואמרה הריני נזירה ממנו, אמרו חכמים, לא נתכוונה זו אלא לומר, הרי הוא עליי קרבן (כלומר חכמים פסקו שאין לה דין נזירה שאסורה לגמרי ביין, וסתם נזירות היא  ל 30 יום, אלא הוא כמו נדר על הכוס הזו בלבד, ובשאר היין  שבעולם היא מותרת, בכל אופן, על אותם אנשים זה עבד, היא הטילה עליהם פחד נדר, כי הם הרי חשבו בטעות שיש לה דין נזירה והיא אסורה ביין בכלל).


    אינני בא למחוק את היצרים הטבעיים באדם, יש דרך נכונה וטובה להשתמש בהם. אני בא לדבר על מערכת יצרית מוגזמת, שגוזלת מן האדם את הבחירה, ואת מה שבאמת היה רוצה לעשות. אני מדבר על סוג של אוירה יצרית שמי שנסחף לתוכה, ולא בחר בה בחירה מלאה, מתאר אח"כ תיאורים של ייסורי נפש, והרגשה של זעקה פנימית שמוחה מחאה נמרצת על כך שהאדם הקטין את עצמו, זעקה שאומרת "אתה גדול, ועשית מעצמך קטן ושפל". אני קורא בפורומים של זוגיות, שאלות של אנשים, ותשובות של מומחים למיניהם. תיאורי ייסורי הנפש הם קשים.


    הסוד של האווירה היצרית הוא ערפול כוח המחשבה, ונתינת שליטה לכוח הדמיון והרגש. אותה אישה במשנה במסכת נזיר כנראה חשה שעוד מעט והיא תחוש את אותה השפלה עצמית, ומצד שני היא כבר הייתה בתחילת התהליך של ההיסחפות, היא הייתה זקוקה לאיזה מעשה קיצוני שישבור את אווירת הרגש.


    תארו לכם שבאמצע בילוי בפאב, כשיש אורות מעומעמים, ערפל ואלכוהול, באמצע כל זה, פתאום מאירים פרוג'קטורים חזקים, החושך נשבר בבת אחת לטובת אור חזק, המוזיקה נפסקת מייד, ונכנסים שוטרים שרוצים לראיין את כל הנוכחים בגלל חשד כלשהוא על דבר מה שקרה במקום הזה. אירוע כזה שובר בבת אחת את כוח הדמיון, ומעלה לשליטה בחזרה את כוח המחשבה. מחקר מעניין שנעשה בפאבים העלה תופעה שנקראת "אפקט שעת הסגירה". ככל ששעת הסגירה מתקדמת, וההזדמנות למצוא בן זוג נראית מתרחקת. אנשים נראים יפים יותר. יופי אינו דבר אובייקטיבי במהותו, הוא תוצר של שכנוע. מחקר נוסף גילה שככל שאנו מתרגלים למראה של אנשים שאנו מכירים, הם נראים יפים יותר. כמובן שיש לזה גבולות, ויש רמות מסויימות של חוסר יופי שלא נצליח לשכנע את עצמנו  ביופיו, אבל במהות יופי הוא עניין של שכנוע. לכוח הדמיון יש שליטה על המחשבה. 


    תמהתי לעצמי מה יכולה לעשות בחורה במאה העשרים כדי לשבור אוירת "דייט העמסה" כזה כשהיא מרגישה שהיא נסחפת למקום שאינה שלמה איתו, היש תחליף לנדר? פרוג'קטור היא לא יכולה לסחוב איתה, גם לא שוטרים.


    חשבתי על האפשרות לומר שהיא מרגישה שהיא לקראת התקף אפילפסיה, ומייד נפשי הזדעקה "שקר, שקר", למרות שמותר לשנות מן האמת עבור שלושה דברים, ואחד מהם הוא השלום (יש כאן אלמנט של שלום, לא להעליב את הבחור), אבל כבר כתב היעב"ץ שההיתר הזה הוא כשאין אפשרות אחרת לצאת מהסיטואציה בדרך אחרת, ישרה יותר. יעקוב אבינו סבל 21 שנה מהשקרים של לבן הארמי (ארמי אותיות רמאי), בגלל שלקח את ברכת עשיו בדרך לא דרך ואמר "אנוכי עשיו בכורך", למרות שהוא צווה בנבואה לעשות כך, ולמרות שזה היה בהיתר גמור, היה צריך לנקות את הנפש שלו, שיראה כמה מכוער השקר. החליפו לו את רחל בלאה, רימו אותו בשכר עבודתו עשרות פעמים, כדי שישנא לחלוטין את השקר.


    העיקרון של היצריות הלא טובה הוא הפרדה בין הגוף והאישיות, לראות את הגוף כיישות עצמאית, מנותקת מן הכישרונות האישיים, הדעות, המחשבות, האופי והייחוד של כל אדם, וזה בא במקום לראות את הגוף כהופעה, כלבוש (כמו בגד) של האישיות. האישה נעלבת כשיש סוג של מבט כזה עליה, ומאשימה את הגבר. מנגד הגבר יטען שהיא זו שיצרה את המסר הזה בצורת הופעתה, כלומר שהגוף משמש "מלכודת דבש", כדי לקבל תשומת לב לאישיות. כמו שאמרתי מקודם, אינני רוצה לעסוק בהאשמות ובמי אחראי לקושי, כל אחד יודע בתוכו מתי כוונתו כנה, ומתי לא. התהיות שלי סובבות סביב השאלה כיצד להחזיר למוקד הבמה את הבחירה החופשית, ולא להגיע למצב שנסחפתי והקטנתי את עצמי, ואני מלא בייסורי מצפון.


    עד כאן התמיהות שלי. ועד כאן המאמר. למטיבי לכת, אני ממשיך בכמה פלפולים ממקורות היהדות, שקשורים לעניין. קודם זה אבקש מחילה מכל מי שעניתי לבקשותיו בתקופה האחרונה בקצרה יחסית, מפאת עומס ששריתי בו.


    רוב בעלי החיים בנויים באופן כזה שהלב והמוח באותו הגובה, בן אדם בנוי זקוף- מוח למעלה, לב מתחתיו, כבד יותר נמוך, ראשי תיבות "מלך"- מוח (מייצג מחשבה), לב (רגש ודמיון), כבד (מעשים). בלעם היה מכשף מאומות העולם, הוא נשכר ע"י בלק, מלך מואב כדי לקלל את ישראל. הגמרא במסכת ברכות אומרת על הפסוק בתהילים "ואל זועם בכל יום", שה' כועס בכל יום, וכמה זמן אורך כעסו? רגע קטן (1/ 58,888 - כמובן שכוונת חז"ל במספרים אלו לרמוז כל מיני רמזים, ולא ארחיב בכך), ובלעם היה יודע לכוין את קללתו לאותו רגע. שואלים בעלי התוספות, מה כבר אפשר לקלל ברגע קט? ומשיבים שהוא היה אומר "כלם" (תכלה אותם). שימו לב גם שהמילה "כלם", היא סדר שונה של אותיות "מלך", ובמילה "כלם" הכבד ראשון, הלב שני, והמוח אחרון למטה, זה פתח לכניסת הקללה- חוסר השליטה והבחירה. בספר בראשית ה' קילל את הנחש בקללה "הוא ישופך ראש, ואתה תשופנו עקב"- מסביר הרמב"ם בספרו מורה נבוכים (פרק לב) שיש כאן רמז. הרמב"ם כותב את דבריו בעקיפין וברמז, ולא אכתוב כאן כל כוונתו, רק את מה שהוא מתכוין לעניין הנחש. הנחש הינו הכוחות הרעים באדם, ומסביר הרמב"ם שאין לנחש שליטה ישירה על המחשבה, שמצד עצמה היא כוח טהור, יש לנחש שליטה עקיפה בכוח המחשבה, דרך כוח הדמיון. "אתה תשופנו עקב" העקב קרוב לאדמה, לגשמיות, שם יש שליטה לנחש, "הוא ישופך ראש"- שם אין שליטה לנחש. אם כן לשם מה נחוץ כוח הדמיון? כוח הדמיון חיוני ביותר. הוא זה שמוריד לפועל את רעיונות המחשבה, הוא זה שהופך אותם למגושמים בחיינו בעולם הזה. למהנדס יש רעיון כללי על בניית בניין, כדי שבאמת יהיה בניין, צריך פועלים, חמרי בניין טרקטורים ועוד. מה לנו ברעיונות יפים שנשארים באוויר. זו תורה של טייסים, לא של בני אדם. כוח הדמיון מכניס חיים, צבעוניות, וממשיות ברעיונות המחשבה, כמו אותם פועלים וחומרי בניין, אבל אם הפועלים עצמם יכתיבו את תכנית הבניין- זה חורבן, זה ה"כלם" של בלעם.

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      אסף ויצמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין