כותרות TheMarker >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    האולימפיאדה שלכם

    19 תגובות   יום שלישי, 24/7/12, 03:40

    יריית הפתיחה של אולימפיאדת לונדון, שתצא לדרך ביום שישי הזה, מסמלת את השנתיים וחצי שחלפו מאז שיצא הבלוג הזה לדרך. ימים ספורים לפני פתיחת משחקי החורף האולימפיים של וונקובר 2010. הבלוג נולד לאחר שנודע לנו כאן כי המשלחת של רשות השידור הישראלית שהייתה אמורה להגיע לוונקובר ביטלה את בואה בעקבות עוד איזו שביתת טכנאים תורנית בבניין רדוף האינטריגות והתככים של הרשות ברוממה ירושלים.

    בשבועיים הראשונים לחייו סיפק הבלוג סיקור יומי של המשחקים בוונקובר, עבור קוראי עברית כאן בקנדה, ושם בישראל הרחוקה. לא הייתה תכנית או חזון ארוך טווח לבלוג הזה, רק רצון עיתונאי בסיסי לשתף כמה שיותר אנשים בחוויה האולימפית מזווית אישית.

    אחרי שהמשחקים הסתיימו והתשתית הייתה מונחת כבר, ניסיתי לעניין אתכם, הקוראים, בכל מיני ענייני פנים וסוגיות שמעסיקות את הקנדים ואת המהגרים לקנדה. כך למשל נולד הטור "והמפסיד הוא...?", שסיפר בצורה עיתונאית ברורה את עלייתה ונפילתה של אימפריית התקשורת של משפחת אספר היהודית מהעיר וויניפג שבמניטובה. הטור הזה, כמו טורים אחרים לא זכו לעניין רב אצלכם הקוראים. מטבע הדברים, עניינים כאלה, גם אם הם עונים על האות הראשונה בחוק הנ.מ.ר של העיתונות. כלומר הם נכונים, הם עדיין לא מעניינים או רלוונטיים לקורא הישראלי המצוי.

    באותה תקופה למדתי בחוג לתקשורת באוניברסיטת SFU  שם למדתי על כתיבת בלוגים. בין היתר למדתי שם גם על תאוריית הכתבת האג'נדה של תעשיית המדיה. איך מעצבים דעת קהל בצורה שיטתית ועקבית בתקשורת ההמונים. עוד מידע על התיאוריה הזאת תוכלו למצוא בקישור הזה: http://en.wikipedia.org/wiki/Agenda-setting_theory

    הרעיון שמאחורי התיאוריה גורס שהמדיה מכתיבה לנו מה לחשוב על ידי שימת דגש וחזרה נשנית על נושאים שמוכתבים על ידה בתור חשובים. הפרופסור אמר שגם במדינות דמוקרטיות יש למדיה אג'נדה נסתרת שמוכתבת מלמעלה. הרמתי את היד ואמרתי שבתור מישהו שבילה יותר מעשר שנים בחדרי מערכת של עיתונים שונים מעולם לא נתקלתי בתופעה הזאת. קיבלתי שיעורי בית ללכת ולחפש את האג'נדה על ידי השוואה של דיווחים של כלי מדיה במדינות שונות בעולם. תוך ארבעה ימים מצאתי את האג'נדה הנסתרת של העיתונות הישראלית. פתאום הבנתי הכל.

    **

    פתאום הבנתי למה רק בישראל מפרסמים ידיעות כמו "ארבעה בני אדם נהרגו בהתרסקות מטוס קל בקולומביה", או "שלושה כורי פחם סינים נהרגו בהתמוטטות מכרה במזרח המדינה". אלו ידיעות שהן נכונות, אך אין להם שום עניין רלוונטי לקורא האמריקאי, הקנדי או האנגלי. אבל בישראל חושבים שהם כן מעניינות או רלוונטיות לקורא המקומי. אחרת מעולם לא היו מפרסמים אותן. אלא אם כן הן משרתות אג'נדה נסתרת שאמורה להכתיב ולעצב דפוס מחשבה אצל דעת הקהל. לכן, כשהמשכתי לכתוב את הבלוג, מנצל את הבמה הפתוחה שהאינטרנט מספק לנו, היה לי ברור שתיאור שבועי של חיי היום יום בוונקובר, אחת הערים הכי מדהימות בעולם, לא עולה בקנה מידה אחד עם האג'נדה השלטת בעיתונות בישראל. אין כאן כאוס, אין כאן בלאגן, יש כאן מערכת חיים אורבנית קהילתית שעובדת די טוב יחסית להרבה מקומות אחרים בעולם.

    זה לא אומר שלחיים כאן אין קשיים משלהם, יש המון קשיים ואתגרים, במיוחד למהגרים שבאים ממדינות זרות. איך הגדיר לי את זה פעם ידידי רוני ר. "תחשוב שבכל יום נתון בשנה, בכל יום, נוחתים בנמל התעופה שלנו 150 מהגרים חדשים שמוכנים לעשות הכל כדי לתקוע כאן יתד. כל יום". אז כן, גם פה יש סוג של מלחמת הישרדות, רק שכל זה מפוקח מלמעלה על ידי ממשלה שתפקידה הוא לשרת את האזרחים, גם אם הם לא תמיד מרגישים כך,עדיין רוב האזרחים כאן אוהבים לחיות כאן ואוהבים את מדינתם.

    **

    אחת הדרכים שבהן קנדה מייצרת אזרחים מאושרים היא על ידי מערכת חינוך מעולה שמבוססת על שילוב בין העולם האקדמי, הסקטור הפרטי והממשלה. התלמידים, כבר בגיל צעיר מאובחנים על פי התחומים החזקים שלהם, כשהם ממשיכים לאקדמיה הם כבר יודעים פחות או יותר מה הם אוהבים ובמה הם רוצים לעסוק. האוניברסיטאות ביחד עם המגזר העסקי מספקים להם תקופות חניכה ארוכות (בחסות ועזרה ממשלתית), וכך הבוגרים כבר מצוידים בידע מעשי ואקדמאי והם משתלבים בשוק העבודה המקומי והופכים להיות אזרחים יעילים, יצרניים ושמחים בחלקם. כך כמעט תמיד הקנדי יגיד לך שהוא עושה את מה שהוא אוהב, וזה לא משנה אם קוראים לו סטיב נאש והוא משחק באן. בי. איי. או אם קוראים לו ג'ק סמית' והוא מגדל אפרסקים בעמק האוקנאגן. שניהם קיבלו הדרכה וליווי וחניכה בחסות ובעזרה של הממשלה, על מנת שהם יגיעו לפוטנציאל השיא שלהם, ויהפכו למשגשגים. כשמהגרים חדשים מגיעים לקנדה, המדינה באמצעות סוכנויות שונות מנסה למיין ולאבחן את סט הכישורים שלהם ואת סל הכישרונות שהם מביאים איתם. מכאן מתחיל תהליך הכשרה ארוך שנועד למצוא את הנישה הנכונה למיצוי הפוטנציאל של המהגר.

     

    **

    מסלול ההכשרה של המהגר הוא ארוך ותובעני ואף אחד לא אומר לו שזה מה שהוא עובר. אף אחד לא מכריח איש גם להישאר כאן. המדינה פשוט יודעת מניסיון שכל כך הרבה התייאשו באמצע הדרך ועזבו, שאין טעם לנסות לשכנע ולהסביר, מי שנשאר נשאר ומי שלא, לא. זו היא מדינה חופשית. רק צריך לדבר ולהקשיב ולנסות להבין.

    לכן, כשהתחלתי לכתוב את הבלוג, קיבלתי כל מיני חיזוקים חיובים מגורמים שונים. זאת למרות שאחרים מאוד לא אהבו את הקיום שלו. בישראל, הבלוג מוונקובר, נתפס כמשהו שנוגד את הרעיון המרכזי שמאחורי האג'נדה הנסתרת של העיתונות המקומית. זה היה ברור שהוא מעולם לא יזכה לתמיכה מערכתית, למרות שהקנדים הביטו בי בחוסר אמון כשהסברתי את זה להם. אתם יכולים ללכת אחורה בבלוג ולראות איזה טורים קיבלו קידום ואיזה לא. זה ייתן לכם גם מושג מדוע מופיע הטור "והמפסיד הוא...?" ברשימת הטורים הפופולריים (בצד ימין של המסך) של הבלוג הזה מאז החל תהליך הגירושין שלנו. זאת למרות שהטור הזה מעולם לא נכלל ברשימת עשרת (ואפילו לא עשרים) הטורים הנקראים ביותר שלי. 

    **

    אבל גורמי מערכת ישראלים לא היו היחידים שלא ממש אהבו את הבלוג הזה שמגיע מקצה העולם. גם בקהילה המקומית היו כאלה שלא היו מרוצים מהפרסום הזה. מכל מיני סיבות שלא כאן המקום לפרט אותן. אני נוטה לחשוב שבעיקר לא ידעו בדיוק איך לעקל את התופעה הזאת שלמעשה התאפשרה רק בזכות הטכנולוגיה החדשה. מאוחר יותר, כשלמדו אצלנו שלי אין שום אג'נדה נסתרת, אני לא מעודד ישראלים להגר מארצם, ואני לא מעודד ישראלים להישאר בוונקובר, התחילו להתייחס יותר בהבנה לפרסום השבועי הזה, אם כי על תמיכה משום סוג אין על מה לדבר. אין לי בעיה עם זה, מעולם גם לא ביקשתי. לפחות ההבטחה לא לכתוב על "ענייניה הפנימים של מדינת ישראל" הורידה קצת את מפלס הלחץ אצל ראשי הקהילה.

    והייתה כמובן גם הגברת הראשונה, שמרגע הנחיתה שלנו כאן, הצהירה שאין לה שום עניין יותר אתכם. ה 29 שנים שהיא בילתה בחברתכם הספיקו לה די והותר, היא עשתה צבא ושירתה במד"א אבל היא באה מתרבות אחרת ומקום אחר ואף פעם לא מצאה עצמה בקרב העם היושב בציון. זכותה. היא גם לא אהבה את הבלוג, שסתם דורש זמן ומאמץ ומשאבים בלי שום תמורה נראית לעין. לדעתה, יש לי אג'נדה נסתרת, אבל היות והסכמנו שאני לא משתף אתכם בעניינה הפרטיים, נעזוב את זה לעת עתה.

    **

     

    בשבוע שעבר סיפרתי לכם על תשעת החודשים האחרונים שלי, מאז יצאתי מהבית. אני עדיין חי בתוך אתר שיפוצים, חי מהיד אל הפה, עושה מאמצים אדירים לשרוד, וסובל מהקיץ הכי גרוע שהיה כאן מזה שנים. עד עכשיו יולי נתן לנו רק עשרה ימים של שמש אמיתית, כל השאר נראה כמו אוקטובר, רק בלי הוקי קרח.

    בנוסף לכל זה, חלק נכבד מהקושי הנוכחי שלי הוא העובדה שמחשב העשרה אינץ' שלי לא מסוגל לפרסם את הבלוג מהבית שלי. לכן, כדי לשמור אתכם על קשר אני צריך ללכת לספריה העירונית ולפרסם את הטור משם, מה שמוסיף עוד שעות עבודה להפקה השבועית הזאת, שמביאה לכם ולי נחת והנאה, אבל עדיין דורשת הרבה עבודה והשקעה.

    לכן רק אומר לכם כיום ש "קורנפילד מדיה" מחפשת באופן אקטיבי שותפים או משקיעים למיזם בתחום המו"לות הדיגיטלית. בתור חברה קנדית אנחנו יכולים להציע גישה כמעט לכל שוק בעולם בנוסף לשורה ארוכה של הטבות ומענקים ממשלתיים. אבל אם ספרות לילדים או אמנות בכלל זה משהו שאין לכם בו עניין, כנראה שאתם לא מה שאני מחפש.

    בינתיים מגיעה האולימפיאדה של לונדון. כולנו מחכים לראות דרמה והתרגשות, זה הזמן לתת לספורטאים הטובים בעולם לעשות את מה שהם אוהבים לעשות וליהנות מהרגע. בנתיים הבלוג שלי יוצא לחופשה אולימפית. אולי נחזור ואולי לא, אולי נחזור בפלטפורמה אחרת, אולי במקום אחר, אני מבטיח לעשות כל מאמץ לשמור אתכם על קשר, קוראי הנאמנים, רק בשבילכם עשיתי את הדרך הארוכה הזאת. בינתיים יהיה לכם מספיק זמן למצוא תשובה לשאלה "והמפסיד הוא...?".

    **

    התחזית להמשך השבוע. יום חמישי – ערב קולנוע ישראלי קלאסי ב JCC  עם דיזינגוף 99' מצב רוח וחברים. ביום שישי האולימפיאדה יוצאת לדרך, ביום שבת פסטיבל הזיקוקים השנתי של וונקובר (שבת, רביעי, שבת), אומרים שאפילו השמש תחזור לסוף השבוע.אז תהיו ילדים טובים, הנה גלי עטרי, עם "דרך ארוכה", מתוך הסרט "דיזינגוף 99'". קלאסיקה אמיתית.

    ''
     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/7/12 15:42:
      ספר לי על זה :-)
        27/7/12 03:38:
      הי איריס, תודה על התמיכה. דווקא עכשיו, יש קיץ והשמש זורחת, 23 מעלות כל היום, סוף סוף אני מרגיש קצת "ישראלי". כפכפים, משקפי שמש, בריכה. תאמיני לי, בחורף שלנו, שאתה יושב שעות בבית, הרבה יותר קל לי לכתוב. כל בן אדם צריך קצת חופש, לא ככה?
        26/7/12 13:32:
      נשמע כמו תקופה לא קלה שעוברת עליך. אני אומרת, דווקא עכשיו, תן לעצמך את המקום להוציא ולכתוב, כי גם אם בפועל התשובות במקום אחר, עדיין יש מקום "לנשום" דרך פוסטים. מקווה שתשוב במהירה למסלול יציב ושקט.
        26/7/12 09:34:
      מיכלי, תודה, אני כותב בנשמתי, בלוג זו רק דרך אחת להתבטא, אבל מה אם צריכים להגיד דברים אחרים גם... מכבית ובונבונייטה, אני שמח שיכולתי לפתוח עוד חלון קטן אל העולם הגדול שבחוץ. אם לא מבינים הכל תמיד אפשר להעזר בחבר/ה טלפוני...:)
      השכלתני מאד, אבל אני תמהה מהי, באמת, האג'נדה הנסתרת של העיתונות הישראלית? במחשבה שניה, אולי עדיף שלא לדעת. לגבי ידיעות מהעולם, זה נראה לי טבעי. כנראה שבניגוד לתחושת הזרות שלי (סובלת מאוירה הצ'פחה וה"חמודה"), אני ישראלית בנשמתי.
        25/7/12 22:10:

      שחרולו מה? אקורד הסיום? שירת הברבור?
      אני אומרת פעם בלוגר תמיד בלוגר. ולהבדיל מרבים אחרים כאן, אתה בלוגר בנשמתך.

        25/7/12 19:26:

      *
      אכן מעניין, צדקת, יותר ממה שחשבתי, ולא על ספורט בכלל לא. רחוק מזה.
      עניין אותי במיוחד התיאוריה על עיצוב דעת הקהל והמדיה.
      השכלתי, תודה. לא שלא תיארתי לעצמי זאת קודם, אבל מפעם לפעם אני לומדת ונוספת לי עוד אבן קטנה למגדל הידע בנושא הזה.מגניב

        25/7/12 18:21:
      רוקדת על מילים יקרה שלום, תראי, את חדשה כאן לכן נגיד לך קודם ברוכה הבאה. הבלוג הזה עוסק בין היתר בנושאי אמנות, תקשורת, וספורט, ועוקב אחר חייו של מהגר ישראלי בקנדה. מה שאינו נהוג כאן הוא להאכיל את הקורא בכפית, אז אל תצפי שאני אגיד לך את דעתי, אני חושב שהמסר הוא די ברור גם כך. לגבי הטיעון שלך, אז הוא תופס גם לעיתון האנגלי והאמריקאי, הרי גם הם רוצים לעשות כסף. אז נכון שישראל הפכה למדינה אולטרה - קפיטליסטית, בגלל שאין לה מסורת דמוקרטית והעדר ערכים ורעיונות משותפים בין תושביה. המכנה המשותף היחיד שמחזיק את כולם הוא הפחד ממה שנמצא מבחוץ, ובאווירה כזאת תמיד יהיו גורמים שירצו לשמר את התחושה הזאת. כאשר קורה אסון עולמי כמו הרצח בקולורדו בסוף השבוע, גם כאן מדברים על זה ללא הפסקה עד שמגיע הנושא הבא. אבל שוב מדובר רק בארועים בעלי עניין גלובלי. זה לא קשור לאיכות הכתיבה העיתונאית, אלא פשוט לעובדה שלא כל תאונת אוטובוס בהודו באמת צריכה לקלקל לך את ארוחת הבוקר.
      הזכרת אג'נדה נסתרת של התקשורת הישראלית אבל לא אמרת מה היא לדעתך, אלא אם כן החמצתי משהו. לדעתי התקשורת הישראלית הכתובה והמשודרת אוהבת לפרסם אסונות וטרגדיות מכל רחבי העולם כי מה שמניע אותה זה לעשות כסף וליצור רייטינג ולדעתה של תקשורת זו ככל שהידיעות יהיו צהובות, סקנדליות או מזוויעות ולא משנה מאיזה מקום בעולם יגיעו, כך יותר אנשים יצרכו את המדיה הזאת. לצערי, הכסף תמיד היה הגורם המניע והאג'נדה הנסתרת או הגלויה מאחורי כל עשייה ישראלית וחבל, כי זה בא על חשבון כתיבה עיתונאית איכותית וטהורה ממניעים חומרניים. לכן, העורך של העיתון לא יבחר לפרסם למשל בטור שמדבר על תלמידים שעושים חייל באיזשהו בי"ס בארץ בגלל שיטה מיוחדת שנקטו המנהל והמורים ויעדיף טור שמדבר שוב על אלימות ורוע ודקדנטיות וכל מה שיכול להשחיר את היום שלך גם אם הוא התחיל טוב. ד"א, רוב האנשים שקוראים עיתונים עושים זאת בשביל לקרא ידיעות רעות וסקנדלים. מעט פותחים את העיתון בשביל לקרא על מסלול הליכה משגע שגילו מטיילים בהרי הכרמל או במדבר הנגב. אז אם הרוב צמא לדם והוא זה שקונה את העיתון, נותנים לו מה שהוא מחפש. הכסף פה מדבר ומשחית כל חשיבה יפה ופיוטית. אפשר היה לשנות את כל זה. אפשר היה להתחיל להרגיל את הקורא הישראלי לקרא בלוגים או טורים על טהרת האופטימיות והחשיבה החיובית ולא רק אסונות ונבואות שחורות. בניו זילנד ואוסטרליה למשל, מה שעושה כותרות בעיתון זה בית חולים חדש שהוקם בשביל חיות הקואלות החמודות. למה אי אפשר גם אצלנו לפרסם יותר ויותר דברים שימתיקו לנו את החיים עד שנתרגל לקרא אותם ונחפש אותם? השיר של גלי עטרי מקסים. כל השירים שלה יפים, שלא לדבר על קולה הרך והנעים. תודה
        24/7/12 20:56:
      מסכים איתך לחלוטין אוסי, אני מקווה אבל שאת גם מבינה למה הבלאגן הזה מרחיק כל כך הרבה אנשים.....
        24/7/12 18:07:
      אהבתי את מה שכתבת על קנדה והחינוך שבה אבל לצערי פה כל דבר הולך לאט . ואנחנו 7 מיליון שעושים בלאגן כמו 200 מיליון
        24/7/12 17:09:
      חן, תודה רבה, אני שמח שהצטרפת לקפה ושמח שאתה נהנה לקרוא ולהשתתף. מקווה שעוד תמצא הדרך. בכל אופן יש לנו עוד פלטפורמות להפגש בהן. נינה יקרה שלום, תודה שאת כותבת את מה שאני משאיר פתוח לפרשנות הקוראים, ההגדרה שלך בהחלט עונה (חלקית) על כוונת המשורר. בוא לא נשכח שיש כאן גם אלמנטים גדולים יותר מ "צרת רבים". אבל את בהחלט צודקת.
        24/7/12 11:59:

      לי נראה שהפירסומים על "ידיעות רעות בעולם" באות בהחלט לספק את הצורך המתנחם ואולי גם המטופש של צרת רבים, אומר: "אם חשבתם שרע אצלינו אז שתדעו שבכל מקום רע"  וכמובן הסטייה של השנים האחרונות לעיתונות צהבהבה התובעת את "מנת הפורנוגרפיה" של האסונות.







        24/7/12 10:52:

      צטט: sbhsport 2012-07-24 09:03:37

      הי גלית, ברוכה השבה, תארתי לעצמי שהם בטח כבר יורידו את זה, אבל זה היה שם כל הזמן, תאמיני לי, אני לא ממציא דברים. לגבי ההערה שלך על מטיילים ישראלים פה ושם, נו, ניחא, יכול להיות שיש איזה מטייל ישראלי בדרום מזרח סין ממש ברגעים אלו, הוא בטח לא עוסק בכריית פחם. העיקר שהבנת למה אני מתכוון ומעכשיו תוכלי גם את לשאול "רגע, הידיעה הזאת היא נמ"ר או לא נמ"ר". אם זה לא נמר, את יכולה להבין מיד למה היא בסלון שלך. תודה על הפידבק אני מצטרף לתקווה שלך.

      העיקרון "חפש את האינטרס" הוא נר לרגליי בכל הקשור גם לתקשורת וגם להתנהלותם של נבחרי הציבור שלנו.

        24/7/12 09:48:
      I just joined recently,as you know, kind of like your posts and your writing style. I'd like to read more of your stuff in the future.Anyway, thank you and hope you'll not give up.
        24/7/12 09:11:
      בועז, תודה על השורה התחתונה, אני לא בא לנתח את כל ההיסטוריה של העיתונות לדורותיה. טור זה מה שהייתה קצינת המילואים שלי מבקשת שאני "אוריד" למערכת. אז התרגלתי "להוריד טורים", לזה ולהוא, עד שעלו לי הטורים לראש ועכשיו אני מוריד מה שבראש שלי, בלי קצינה על הראש ובלי מערכת. אבל אם מקפיצים לי פרסומות על כל נגיעה, כך שהחברים שלי כבר לא פותחים את זה, אז כולנו מפסידים, אני לא צריך לספר לך, אתה רואה את זה כל יום ברחוב שמחוץ לביתך.
        24/7/12 09:03:
      הי גלית, ברוכה השבה, תארתי לעצמי שהם בטח כבר יורידו את זה, אבל זה היה שם כל הזמן, תאמיני לי, אני לא ממציא דברים. לגבי ההערה שלך על מטיילים ישראלים פה ושם, נו, ניחא, יכול להיות שיש איזה מטייל ישראלי בדרום מזרח סין ממש ברגעים אלו, הוא בטח לא עוסק בכריית פחם. העיקר שהבנת למה אני מתכוון ומעכשיו תוכלי גם את לשאול "רגע, הידיעה הזאת היא נמ"ר או לא נמ"ר". אם זה לא נמר, את יכולה להבין מיד למה היא בסלון שלך. תודה על הפידבק אני מצטרף לתקווה שלך.
        24/7/12 08:49:

      אהבתי שאתה משתמש עדיין במילה הארכאית

      "טור"..., לטעמי, אפשר וצריך לכנות את ה"טור"

      כ"רשומה"...

      לעניין ה"אג'נדה הנסתרת" -

      אני משער שכול מי שנפרד לשלום ממילותיו

      ומהגיגיו ביומן-רשת לטובת קוראים מן השורה,

      מקדם בדרך זו או אחרת, בין אם הוא מתכוון לכך

      או לא, סוג של אג'נדה נסתרת (או גלויה...).

      אין לי שום בעיה עם זה, כול עוד האג'נדה הזאת

      אינה חוצה את גבולות המוסר והאתיקה שגם אדם

      סביר מן השורה יכול לזהותם בקלות.

      מי מפסיד? אנ'לא יודע...

      מאז ומעולם הייתה העיתונות לא-חופשית בעליל,

      בין אם בעלי העיתונים היו אנשים פרטיים ובין אם

      הבעלים הייתה המדינה...

      למדיה הנוכחית, בה כול בר-בי-רב יכול לפתוח

      יומן-רשת ולהעלות מהגיגיו, גם אם הם עומדים

      תחת עקרון ה-נ.מ.ר (וגם אם לאוו...) יש יתרון

      (שהוא גם סוג של חסרון...) עצום על פני העיתונות

      הכתובה והמשודרת: צנזורה מועטה...

      ואתה? אל יירפו ידיך, המשך לכתוב. אתה עושה זאת מצויין !!!

        24/7/12 08:22:

      מעניינת התאוריה על האג'נדה הנסתרת. בלי לערער עליה, אני חושבת שיש עוד סיבות לכך שתקשורת הישראלית מסקרת כל אסון בכל חור נידח. הרי בכל נקודה בעולם בכל רגע נתון יכול להיות מטייל ישראלי עם משפחה מודאגת בארץ, או לחלופין תושב ישראל שיקום ויגיד "הייתי שם". וגורם נוסף הוא הערך הגבוה שמייחסים אצלנו לחיי אדם, או בשמו הפחות יפה: פולחן המוות/קידוש המוות.

       

      איפה "והמפסיד הוא..."? למה אני לא רואה את זה.

       

      תודה על פוסטים מעניינים וכתובים לעילא ואני מקווה מאוד שתמשיך לכתוב כאן.

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין