כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ערפילית אוריון

    חוויות, הגיגים ושאר ירקות

    תגובות (6)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      13/8/12 11:55:

    זכרון טוב יש לי מאותו פרופסור

    איש מרתק ומדהים הוא היה.

    כאילו ידע את כל השפות בעולם

    אלו שהיו  וכבר אינן ואלו שישנן.

    4 שנים למדתי לשון, באוניברסיטה.

    למיטב זכרוני

    בכל שנה היה לי קורס איתו

    את צורת ההוראה שלו, היה לתלמידות, קשה לשאת

    ולכן עשינו תורנות מי לא תהיה בשעור בכל פעם, בכדי שלא אשאר לבד מולו.

    החומר היה מאלף

    לא אשכחהו לעולם.

     

    עדן תודה על הדברים - גם כאן וגם בלוויה. ותודה על העזרה והמאמצים שהשקעת בכל השנים הללו. ולקוראים אגיד שמדבריו הצנועים של עדן זה אולי לא ברור, אבל בלי הסיוע ה"טכני", בלי אותה מכונה שהוא הרכיב ושהצליחה להעביר את הקבצים מן המקינטוש הקדמון של אבי אל הפורמטים של המאה ה-21, לא היה המילון רואה אור - לא בדפוס, ולא באינטרנט. ככה זה, אנשים גדולים באמצע הדרך. תודה, עדן. יעקב (הצעיר לבית דולגופולסקי).
      26/7/12 10:20:

    רות, הנה הקישור לצפייה במילון

    http://www.dspace.cam.ac.uk/handle/1810/196512

     

      25/7/12 14:02:
    עדן, האם ישנה גירסה אינטרנטית למילונו? יש לציין שהנושא מאד מעניין אותי. חבל על דאבדין. רות
      25/7/12 08:06:

    פוסט זכרון נפלא. והתמונה. התמונה. נהדרת. לי עשית חיוך של נוסטלגיה עם 35 במאי, אחד הנפלאים. מימים אחרים :))

      25/7/12 07:59:
    גם לי היתה הזכות להכירו איש אשכולות משכמו ומעלה. איפה עוד יש אנשים כאלו. יהא זכרו ברוך!

    לזכרו של פרופ. אהרון דולגופולסקי

    6 תגובות   יום שלישי, 24/7/12, 09:13

    ישנן סיבות רבות למה אני אוהב את עבודתי באוניברסיטה. מהחשובות שבהן היא ההזדמנות והזכות לפגוש אנשים מרתקים.

     

    לפני כחמש-עשרה שנים, כשרק התחלתי את עבודתי באוניברסיטה, הופיע יום אחד בחדרי אהרון דולגופולסקי. היו לו כל המאפיינים של הפרופסור המפוזר. בכל המפגשים הופיע כשהוא נושא סל שוק אחד, לעיתים שניים ובהם אלפי דפי המילון עליו עמל כל השנים. האש שבערה בעיניו לא הותירה בי ספק. לאיש יש משימה ואין קיר בעולם שיעמוד בפניה.

    "אולי אתה יכול לעזור לי" שאל, "צריך להביא את הדבר הזה (המילון) לדפוס". ואז, כדי להבין את המשימה בצורה מדויקת יותר, פרס אהרון בפני את מפעל חייו הגדול:

     

    לדעתו, היתה פעם, בעבר הרחוק, שפה אחת ממנה נפוצו כל השפות המדוברות כיום. במילותיו הוא סיפר כי הוא חוקר של "נדידת שפות". השפה שנקראת נוסטראטית, מהווה מעין Reverse Engineering של השפות כיום והוא עסוק במציאת השורשים המשותפים הקדומים למילים.

     

    אמנם אינני בלשן, אך הבנתי את גודל המשימה, לפחות מבחינה טכנולוגית, צריך היה להציג על אותו דף מודפס אוסף גדול של שפות, חלקן קדומות מאוד להן בנה אהרון בעצמו פונטים.

     

    כדי לעזור להביא את הממצאים לדפוס, אספתי רכיבי מחשב מבית ספר ותיק בראשון לציון, ממעבדה מאובקת לעריכת סרטים בתל-אביב והרכבתי מכונה שיכולה לקרוא את הקבצים ולהמירם כדי להדפיס את הספר.

    לא, לא בארץ! כי אם באוניברסיטת קיימבריג' שבאנגליה. וכך הודפסה המהדורה הראשונה של המילון, ארבעה כרכים בני אלף עמודים כל-אחד, ובהם ערכים של למעלה מ-3000 שורשים. מאוחר יותר הופיעו גרסאות אינטרנטיות מעודכנות יותר של המילון.

     

    בהתחלה היה מגיע אלי מדי פעם עם הסלים וקופסאות דיסקטים. וואו! אז היינו יושבים במשך שעות על ההמרה.

    מאוחר יותר, התודעתי לזוגתו, הקומפוזיטורית ציפי פליישר, והיא הזמינה אותי לביתם, כדי שאעשה את מלאכת הגיבויים משם.

     

    הבית , בית דירות יפה בשכונת בת-גלים, סמוך מאוד לים. אולם הכניסה אליו ובמיוחד לדירתם של השניים מהווה כעין מעבר פאזה, כמו הכניסה לארון בספרו של אריך קסטנר 35 במאי או מאורת הארנב בעליסה בארץ הפלאות. ספרים, ועוד ספרים, לאן שלא תסתכל ואיפה שלא תדרוך, תראה ספרים. כמעט כולם מילונים וגם לא מעט פרטיטורות. ובמרכז החדר של אהרון שולחן, ועליו מחשב, ישן-נושן עם מסך קטן, ואיש אחד יושב שם וכותב וכותב וכותב...

     

    ''

     

    נזכרתי בספרה של דבורה עומר "הבכור לבית אב"י" אודות אליעזר בן-יהודה, והאש שבערה בעצמותיו עת כתב את המילון העברי שלו. אש דומה כך דימיתי בערה באהרון והחזיקה אותו כותב וכותב עד יומו האחרון, גם כשמצבו הבריאותי התערער.

     

    אהרון זכה בציפי, קומפוזיטורית מוכשרת שאש היצירה בוערת גם בה. רק לפני מספר ימים צפינו בביצוע חד-פעמי ומבריק של הסימפוניה השישית שלה! יחד עם אש היצירה שלה תמכה והחזיקה ציפי את אהרון ואפשרה לו להמשיך במפעל חייו בשנים האחרונות והוא שכה בכך זכייה גדולה.

     

    יהי זכרו ברוך

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      עדן אוריון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין