תיאוריית הקשר
אי(ש) של מילים. בלוג חסר מיקוד במכוון. "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד".
פוסטים אחרונים
- פוטו-פוסט: פאריז, נובמבר 2011 + פרידה 6/12/11
- פוטו-פוסט: אמסטרדם, ספטמבר-אוקטובר 2011 10/10/11
- A gathering of grunts and greens 7/10/11
- R.E.M שלי 24/9/11
- פוטו-פוסט: וינה, יולי 2011 14/8/11
- פוטו-פוסט: ברטיסלבה, יוני 2011 31/7/11
הוא כנראה אהב אותה, האיש הזה (2)
הפוסט על "כמו בלדה" הביא איתו דיון על מה כן ומה לא בהפגנת אהבה, והזכיר לי עוד צורת הרעפת אהבה/חיזור בה נתקלתי לאחרונה ושמצאה חן בעיני.
ל"סטודיו 60", סדרת הטלויזיה שכנראה נקטעה באיבה למרות הפוטנציאל, התמכרתי די מהר. אחרי צפיה בשני הפרקים ששודרו ב-YES, הורדתי מהרשת את כל שאר הפרקים, כי למה סתם לדחות סיפוקים. לא שהסדרה מושלמת. ממש לא. היא סובלת מהמחלה השכיחה ביותר בסדרות אמריקאיות - הדמויות בה מדברות בצורה כל-כך רהוטה, מושחזת, מומחזת ומתוסרטת - שזה פשוט לא עובר כאמיתי. קשה לי להאמין שאפילו אנשים שכותבים טקסטים למחייתם יכולים להיות כל-כך מנוסחים ושנונים בשיחות מסדרון. בנוסף, את מה שהן אומרות באותה צורה לא אמינה, הן גם אומרות יותר מדי - כלומר, לא מפסיקות לדבר. זה מה שהם עושים שם רוב הפרק. מדברים. "לעשות" זה משהו שפחות קורה שם. ועדיין, מצאתי עניין בטלויזיה על טלויזיה הזו, ובחבורת הדמויות שהתרכזה שם.
באחד הפרקים בסדרה מגיעה כתבת של הווניטי פייר כדי לעשות כתבה על הפקת התוכנית. היא מגיעה למאט (הלו הוא צ'נדלר מ"חברים", בעברו), ומעמתת אותו עם עובדה שגילתה: "בשנה הראשונה שלך פה ככותב, כמעט ולא שמו לב אליך. רוב הקטעים שכתבת לא הגיעו לשידור. ואז הגיעה הארייט".
"הארייט", בסדרה, היא שחקנית שהגיעה לסט התוכנית, הפכה לאהובתו. הסדרה מתחילה לאחר שהם נפרדו - מה שלא מפריע להם ללכת סחור סחור אחד סביב השניה, קדימה ואחורה, במהלך כל העונה.
"כשהיא הגיעה", ממשיכה הכתבת לשטוח את התיאוריה שלה, "פתאום התחלת לפרוח, יחד איתה. העליה שלך לגדולה היתה ממש מקבילה לשלה. אני לא חושבת שזה צירוף מקרים".
צ'נדלר, סליחה, מאט, מכחיש. הוא טוען שזה כן היה צירוף מקרים. שהעובדה שהוא התחיל לכתוב את החומר הכי טוב שלו בדיוק כשהיא הגיעה, ושבמקרה רוב החומר הזה היה מיועד למערכונים בכיכובה - לא מעידה על שום דבר.
אבל אז, בסוף הפרק, הוא מודה. "עשיתי את זה כדי להרשים אותה", הוא אומר, מודה בכך שכתב הכי טוב שהוא יכול כדי שהיא תחזיק ממנו. מודה שכתב ספציפית חומרים עבורה כדי ליצור איתה כך קשר, בעקיפין, וכתב אותם טובים - כדי להבטיח את הסיכוי שבאמת יוכלו לעבוד עליהם, ביחד.
וזו, כמו ב"כמו בלדה", נראית לי צורה מקסימה להביע איתה אהבה. לכתוב לה (ולאו דווקא עליה) ועבורה, לחזר אחריה בעזרת טקסטים משובחים, במקום עם שוקולד ופרחים. לתת לה את הכלים להפוך לכוכבת, בעצם לעשות ממנה גדולה.
ובאמת לפחות שם, בסדרה, היא מגיעה למסקנה ההיא מהשיר: "הוא כנראה אהב אותי, האיש הזה".
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
המחלה הזו של הדיבורים המהירים מידי, השנונים מידי, המושחזים מידי (והבלתי ריאליים...) היא בדיוק מה שהיה גם ב"הבית הלבן". כל משפט של הנשיא היה מופת, גאווה, משהו לרקום באותיות של זהב (וזה די משעשע בהתחשב בעובדה שארצות הברית יודעת לבחור נשיאים מטומטמים כל כך... מהבחינה הזו "הבית הלבן" היא ממש פנטזיה).
גם שם היה איזה עניין עם אהבה שלא ממש התממשה אבל עדיין הלכו סחור-סחור מסביב לה (איימי גארדנר וג'וש ליימן) וכמובן, המלחמות האינסופיות של הרפובליקנים מול הדמוקרטים, ואנשי הדת. לא תישא את המילה F**K לשווא...
אז יש מי שאוהב את זה, יש מי שלא (אני למשל, אוהבת) ויש מי שמרגיש שהוא כבר היה שם.
כן, יש בזה משהו.
יפההההההה
את זה עוד לא שמעתי....
באמת קניתי את ה-DVD של הסרט הזה לאחרונה, אחרי זמן רב שלא ראיתי אותו, ועוד לא הספקתי לראות שוב. תודה על התזכורת.
לכתוב לה, לכתוב בשבילה או סתם להיות בפינת החדר כשהיא מלחינה ...
תיארו את הסיטואציה הזו באופן מתוק ב"נאמנות גבוהה"
Barry: I wanna date a musician.
Rob Gordon: I wanna live with a musician. She'd write songs at home and ask me what I thought of them, and maybe even include one of our little private jokes in the liner notes.
Barry: Maybe a little picture of me in the liner notes.
Dick: Just in the background somewhere.
________________________________________
ועוד ציטוטון קטן, להדגיש את כוחה של התאהבות :
[while Marie de Salle is singing "Baby I Love Your Way"]
Rob Gordon: I used to hate this song.
Barry, Dick: Yeah.
Rob Gordon: Now I kinda like it.
Barry, Dick: Yeah.
המממ... אני יכול לנסות.
מה עם:
"זה כאב?"
(כשנפלת מגן עדן)
מקווה שלפחות למדת משהו ממנו...
הנה לך דרך חדשנית לכבוש את לבה של בחורה.
אולי אתה תצליח להצמיח דור חדש, ולהעיף מעלינו את כל משפטי המחץ כגון "אבא שלך גנן?".......
פאסהההההההה
מגיע כוכב.
העניין שתפס אותי פה הוא שהוא לא כתב עליה, הוא כתב לה.
זה לא שהוא כתב איזה "הו אילנה" ("הו הארייט"?). הוא כתב חומרים לשימושה שלה, ככלי להגיע לליבה.
נו, ברור...הרי לכל אחת מאיתנו פנטזיה כמוסה שאמן מיוסר יכתוב לנו שירים, יקדיש לנו את האלבום האחרון שלו...להיות השראה של מישהו זה הכי טורן און שיש...
או שזו רק אני...? ;-)