זה מדהים

איך פתאום

הזמן מאבד מימדים

וכבר לא 24 שעות ביממה...

רגעים רגילים נועדים

לשגרה

לבנאלי נטול הריגושים

וכשזה נוגע

למה שאנחנו מרגישים

אין חשיבות לדקות

אלא רק לחושים

ואין משמעות לשעון מחוגים

המימד שבראנו,

לפיו נוהגים,

מעצים את הזמן

וכלל לא מאיים,

כל עוד התחברנו,

הוא לא יסתיים.

אטעם את כולך,

נקטר מקודש,

ארשה לעצמי להיוולד מחדש

לעולם של ריחות

טעמים ומראות,

עיני הקשורות

בעיניך טובעות

וככל שארגיש

את ידיך עוטפות,

השעות יהפכו

ארוכות ושקופות.

ערבוב רקמות,

התרגשות אדירה,

נמציא מחדש

זמן שטרם נברא,

יחיד ומיוחד,

מתמשך לאיטו,

אף איש בעולם

לא יוכל לראותו...

חיבור נשמות,

לבבות טהורים,

חושפים זמן קסום

במימדים אחרים

ועכשיו זה מרגיש

נכון ומושלם,

תתקרב בייבי,

זה לא יגמר לעולם...