אני לא צופה הרבה בטלוויזיה, וחיידק ה"ריאליטי" של השנים האחרונות פשוט לא הזיז לי את קצה הזין. מישהו העיר נכונה פעם ב-somethingawful.com שבניגוד לתכניות מציאות אמיתיות כגון Cops ושות', ששנים זוכות לקהל צופים צנוע אך מסור, תכניות ה"ריאליטי" שהשתלטו על הרייטינג למעשה אינן תכניות מציאוּת, אלא מה שהוא קרא לו "staged-unscripted-shows". אחרי הכל, אתה לא באמת מגיע לאי בודד עם עשרים כוסיות וכוסונים וצוות צילום ומשחק בלמצוא פתקי אוצר ולתת ראיונות.

הרבה נכתב על הזכיון היוקרתי של "הישרדות" הישראלית, אז אני אוסיף את שלי:

אם היו מתעדים אנשים שבאמת נתקעו על אי בודד, אלה לא היו דברים שהיית רוצה לראות בטלוויזיה או בכלל. אלה היו דברים שהיו מונעים ממך להירדם, גורמים לך להקיא, ומשנים לנצח את איך שהיית רואה את העולם. הגרסה המלוקקת והסניטרית של "הכיעור האנושי" שמוצגת במשחק הילדים הדבילי של "הישרדות" לא קרובה אפילו למה שבני אדם מסוגלים לו. אם זו היתה תכנית ריאליטי, תוך זמן מה הנשים היו נאנסות בברוטליות, מישהו היה מתחרפן והורג את עצמו, ומישהו היה נרצח בעזרת אבן כבדה שפיצחה לו את הראש. אז היינו רואים באמת מה האופי של אנשים.

תפסיקו לזיין לי את השכל על הישרדות. בריאליטי לא היו וועדות לגבי מי "צריך לצאת מהאי" או "מאיט את הקבוצה". בכלל, לא היו יותר מדי דיבורים, ובטוח שרייטינג לא היה משנה לאף אחד. כשילד היה נולד, אם הוא היה נולד חי, רוב הסיכויים שהוא לא היה שורד יותר מכמה ימים - שלא לדבר על אמא שלו, שהיתה אולי מתה מזיהומים בלידה, אחרי שניסו להפסיק את הדימום אבל לא הלך. כי בריאליטי כמו בריאליטי.

(C) כל הזכויות שמורות ל-RAJARAJ