החיים....והסיפורים שבדרך....
ארכיון
זוכרת....
זוכרת את אותו היום, שבו ליוויתי אותך, להירשם לחדר כושר? ישבתי כך בצד, ראיתי את ההתנהלות שלך, מול המוכרן, המאמן של חדר הכושר, שהצליח למכור לך, שנה של מנוי לחדר כושר, ישבתי בצד לא הבעתי את דעתי, דעתי כנגד המהלך, ידעתי שאת, בנשמתך ילדונת, שזקוקה לרישום לחדר כושר, ששום אמירה שלי, יעוץ שלי, לא ימנע ממך להירשם, אולי להפך, ירגיז אותך יכעיס אותך.... זמן רב אחרי זה, אחרי שכבר חיפשת דרך, לבטל את המנוי, לא להפסיד כל כך הרבה כסף, שהיה יקר לך ולא היה בשימוש, אמרתי לך, ידעתי, ידעתי את סופו של המנוי, ידעתי את הנולד, ביקשת ממני, אל תוותר לי בפעם הבאה, כי אני יודעת, שאתה רוצה את הטוב ביותר עבורי. בפעם הבאה, שהתחלת לעבוד, והיה לך קשה ברמות מטורפות, ואני יודע כמה קשה היה לך, אבל ידעתי כמה היה חשוב להישאר, להתמיד להרוויח, לשנות לעשות לגדול, התעקשתי, תישארי, אל תוותרי, תתמידי, תתעקשי, תתאמצי, אמרתי ולא ויתרתי לך, אבל את בחרת לחשוב, שאני לא מבין אותך, לא מבין את הקשיים, אולי אפילו מתאכזר אלייך. ניתקת מגע. מחקת אותי מכל מדיה אפשרית, אני, נתתי לך את הספייס, ואת המרחק. ושלא תחשבי לרגע, ידעתי שלהגיד לך את דעתי, שאינה תואמת לדעתך, תעלה לי בכעסים, בהתרגזות, באי נעימות, בלשון המעטה. ורק אחרי שהעלמת אותי מכל מקום אפשרי, הבנתי, שזה היה המחיר, של מה שאני חושב, כיצד צריך לפעול. כעסתי שגם ויתרת על העבודה, וגם על החברות ארוכת השנים בינינו. השבוע, ראיתי שהגעת למשרדים, לפגישה עם הבוס, שמחתי. כי אולי היה לך קשה, אבל לא ויתרת, אבל בטוח שעשית את הצעד הנכון, גם אם אני כבר לא חבר שלך. העיקר שלך, יש עבודה, ויש הכנסה. צום קל, לי יש המון חטאים לכפר עליהם. לפחות בתחושה, אני מעט מנסה. דיאבוליק.
|
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
פיצקית'לה...
הרוב פתיר,
במיוחד בין אנשים,
ציך להבין,
מה עוצמת הקשר,
מה עוצמת הצורך,
מה עוצמת הרגש,
וצריך לדעת שרוצים לפתור.
אבל איך אני אומר,
רגש, תחושה,הרגשה,
זה שלי,
גם אם אני טועה לפרש את הדברים,
הרגש ותחושה הינם שלי,
ורגשות ותחושות מאוד קשה לשנות.
דיאבוליק.
ככה זה גאליס יקרה,
דברים שרואים מכאן,
לא רואים משם,
ובכל אופן,
לרוב אנחנו רוצים להתגלח על עצמנו,
גם הזהירו אותנו,
שהגילוח כואב,
וחותך,
לעיתים.
דיאבוליק.
היה לי פעם חבר,
שאמר לי,
שאחת הטעויות של האנשים,
היא לנסות לרצות כמה שיותר,
ועל זה נאמר,
"תפסת מרובה, לא תפסת"
מואה מיה יפהפייה.
דיאבוליק.
ואותי החיים לימדו,
שלא בכל דבר צריך להביע את את האמת האישית שלך,
לעיתים צריך לדעת לשתוק,
לעיתים צריך להגיד,
ולעיתים צריך,
אבל תמיד צריך לדעת,
או לנסות לדעת איך לעשות את הדברים.
דיאבוליק.
באמת מעניין,
נושא הטנגו,
היה מעניין לרקוד איתה טנגו.
דיאבוליק.
אם יש משהו שאני מאמין בו בלב שלם,
זה שחברות היא עניין של צורך.
כשיש צורך יש חברות,
כשאין צורך אין חברות.
ו"האמיתית" שאת כותבת עליה,
היא הצורך האמיתי שלנו,
לחברתו של האחר.
דיאבוליק.
תמיד שמישהו אומר לי,
שאני "איש טוב"....
אני מנסה להבין האם הכוונה,
שאני טוב אבסולוטי,
או שאני טוב בנקודות מסויימות.
אני בהחלט,
לא בטוח שבמאזניים,
שאני שוקל,
טוב או לא טוב אצלי,
הטוב מנצח.
תודה בכל אופן.
דיאבוליק.
יודע שדון,
לעיתים אנחנו חושבים שברורה לנו הסיבה, ומרגעע שסיפרנו לעצמנו את הסיפור, אנחנו ממש מאמינים לו.
לפי מהלכים, התנהלות שאנחנו ראינו.
קשה לי להאמין שרק בשל הבעת דעתך הקשר ביניכם נותק.
אם אתה טוען שזו חברות ארוכת שנים, מניחה שאתם חשובים אחד לשניה,
חבל אם היא בחרה לנתק מגע רק בשל הבעת דעתך שנוגדת לשלה.
אולי אין זה המצב? אולי הניתוק ביניכם קרה מסיבה אחרת שהשתרבבה לה כך בתוך כל ההתנגדות הזו שהבעת למהלך שלה?
בכל אופן, אני מאלה שמאמינים שהכל פתיר אם רוצים.
אי אפשר רק לרצות אחרים
אי אפשר תמיד לומר את מה שאחרים רוצים לשמוע
אי אפשר לשתוק לנצח
וכן, צריך להשמיע את קולך גם במחיר התוצאה...
יש בך נשמה ענקית ואהבה אמיתית.
שנה טובה לך דידי יקירי
מואה :)
הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות..
לו הייתי אני.. חושבת שהייתי מביעה את דעתי ..
גם אם היא לא פופולארית או מקובלת על אחרים ..
חברות אמיתית מושתתת על הזכות או אפילו החובה של שני הצדדים להגיד את דעתם,גם אם לא תואמת את דעתו של האחר.
אני באופן אישי לא מודד חברות,
מספיק לי למדוד מ'קל וקלוריות,
אבל לעיתים צריך לדעת שתחושות,
התחושות שלך,
מובילות אותך נכון,
ואם ידעת ש"התורה"
שלך לגבי ההתנהלות,
אינה "תורה" נכונה לאחר,
אל תנסה לתקן,
אל תנסה להאיר את עיני האחר,
פשוט תן לזמן ללכת,
ככה אתה תשמור על החברות,
והדברים יקרו או שלא.
דיאבוליק.
ולא מעט.
לא מעט בכלל.
דיאבוליק.
מחברים לא מצפים שישתקו - אז במה נמדדת חברות?
שירי'ס,
הדרך לגיהנום,
רצופה כוונות טובות.
דיאבוליק.
לא בקלות,
בטוח שלא פשוט לה עם ההתפוגגות,
לי בוודאי לא פשוט,
אולי זה חלק מהחיים.
דיאבוליק.
היא לא אמורה להתנצל.
רק רציתי להזכיר לה,
למה אני לעיתים,
לא מנסה להביע דיעה.
כי כשאני מביע דיעה,
אני לא תמיד מגלה אמפטיה,
אלא דווקא מתריס,
ואומר ת'אמת שלי.
דיאבוליק.