תשמע, אומרת לי בתי בכורתי, יש משחק מה זה חשוב ברעננה והם לא מוכרים לנו כרטיסים.

"סבתא חיה מתה "עולה אסוציאציה מוזרה בראשי ואני מיד מפרש אותה לעצמי:דרוש מבצע להשגת הכרטיסים, ובאין סבתא נסתפק בסבא,ומבחינת הגיל, המראה הדהוי, הכובד וחוסר הברק בעיניים אין ספק- סבא זה ממש אני.ולא שהמגרש ברעננה הוא משהו לספר לנכדים. יציע קהל ומולו קיר כך שכדי לקלל את אוהדי בני השרון אתה חייב להסתובב עם חצי הגוף ימינה ונסו לעשות את זה בתוך קהל מיוזע ורוגש של בני 15 ותבינו שתענוג גדול זה לא.שלא כמו בטדי הטוב שם עבדכן הנאמן, בלונדות יפהפיות,מקלל ומגדף את הבבוניםבכל פה ברעננה אין את מי. קהל בורגני טוב, אנשים שפויים מן היישוב,שיושבים ומוחאים כפיים לקבוצתם.כמה איבה הם כבר מצליחים לייצר? אבל איזכור המגרש ברעננה יוצר מייד רצף זכרונות על ידידי הטוב ר. שגרר אותי לשם בערב הזוי אחד כדי לראות את נבחרת ישראל בכדורסל(אני לא מאמין שיש דבר כזה)משחקת נגד נבחרת שכוחה של אחת מרסיסי המדינות שנוצרו עם התפרקות אמנו מולדתנו רוסיה.והנימוק לאותה חוויה משעממת היה -ארז כץ משחק וצריך להגיד לו שנה טובה. אז נסענו לנו באותו ערב וראינו את ארז כץ ואיחלנו לו שנה טובה ובאותה הזדמנות ראינו את שמעון מזרחי ואיחלנו לו שיתאבד,והלה, במקום להאיר פניו אלינו לנוכח הברכה הלבבית החמיץ והזעיף את פניו. טוב הם כל הזמן זעופים וחמצמצים ובגלל זה כנראה מנצחים, שלא כמונו שאנחנו נחמדים ומלאי כוונות טובות וכל הזמן חוטפים בראש.בקיצור, מוחי התחבלן החל לחשוב כיצד משיגים כרטיסים. מייד התקשרתי לבני השרון ולאנטיפתית שענתה לי אמרתי כמובן שאני מרעננה והיא הסבירה לי בקור שאין כרטיסים, שברור שאני אוהד ירושליים, ושהם מוכרים רק למי שמציג תעודת תושב של רעננה.תעודת תושב של רעננה? נשמע לי כמו נבחרת ישראל בכדורסל. אין דבר כזה.אבל לא סבא יוסי יתיאש לנוכח נסיבות קשות אלה!זהו , נשאיר את הקורא המשועמם במתח.... מה יהיה... איך יהיה.. האם מבצע סבא ימשיך, וכיצד, לנוכח מכשול בלתי עביר זה ? ואת כל התשובות על שאלות נוקבות אלה נמצא ב- "מבצע סבא,ההמשך".