0

אז הוא עף

12 תגובות   יום שני, 30/7/12, 20:27

אני סופר קטן

היו היה פילון קטן

רצה הפילון לעוף כמו ציפור.

הלך והלך

ועד שראה

סופר קטן

והסופר בדימיונו אמר לו- עוף

ואז הוא עף.

***

מצאתי באחת המגירות בבית הורי חוברת קטנה שהכנתי בכיתה ב'.

הכותרת היא: לאימה ואבא היכרים ליום המשפחה. שם הסופר: שרון.

הסיפור ריגש אותי מאוד וגם החוברת עם ציור הפילון הקטן, שנשמרה כחדשה,

באופן פלאי למדי בתוך אחד האלבומים.

חשבתי על עצמי ככותבת ועל היכולת לברוא דמויות ולאפשר להם חיים משלהם, בתוך ראשי. על הזמן הזה שאנחנו צוללים לתוך סיפור, ולמשך אותן שעות מתאפשר לנו לחוות סוג של חיים אחרים. כמה נעימה הבריחה הזו, לתוך יקום כלשהוא, בועה שמתנפצת כאשר נסגור את הספר. מי שנשאר בליבי בעיקר, הוא הפיל. הפילון הכבד הזה, שרצה לעוף.  איזה כייף לו שהוא פגש בסופר הקטן, כמה מזל היה לו שהסופר בדימיונו אמר לו שהוא יכול לעוף.. כי בעיני הסופר הפיל יכול לעוף וזה בסדר גמור, למרות שהוא פיל.

ישנן יכולות שאנשים אחרים נותנים לנו, או מאפשרים לנו ובזכות כך אנו נראים בעינהם אחרת: יצירתיים יותר, קלים, יודעים לעוף. וגם להפך כמובן. אני חושבת על עצמי והקרובים אליי, עד כמה אני רואה אותם אחרת רק בזכות, או בגלל, התכונות שאני משייכת להם, האם זה ניתן לשינוי, או האם ניתן להצמיח כנפיים בדמיונינו, עבור אחרים? משהו בסופר הקטן והפיל משמח את ליבי היום, ואני מחייכת לנוכח המחשבות האופטימיות שהסיפור

שהמצאתי בכיתה ב' משרה עליי, כל כך הרבה שנים אחרי, כשהבת שלי עולה לכיתה ב'.

דרג את התוכן: