אז היה טקס יפה מאוד, באמת. הבריטים השקיעו הון בטקס מרשים, מושקע, קצת ארוך אבל מעניין. וכמובן, לא הייתה דקת דומייה. באמת חשבתם שתהיה? חשבתם שהוועד האולימפי יסכים? זה כמו לבקש ממליאת האו״ם (הגרסה הפוליטית לוועד האולימפי) לכבד בדקת דומייה את הישראלים שנרצחו בפיגוע ב_____ (השלם את החסר).
ואצלנו הרוחות רעשו וגעשו, כל בעל טור, בלוג, טוויטר או פייסבוק כתב על זה. על כמה זה מרגיז, על כמה מגוחכת הטענה שלא מערבים פוליטיקה בספורט. כמה מאיתנו ניסו להוכיח את אומות העולם על צביעותם, כמה מאמץ תקשורתי, מדיני והסברתי הושקע בניסיון לשכנע את אלו שמבחינתם טרוריסט פלשתיני הוא ״לוחם חרות״.
אבל כמו תמיד, נקודה מאוד מהותית נשכחה. ומגזר יעד מאוד חשוב לא נלקח בחשבון. תשאלו את עצמכם- האם לכם היה חשוב שתהיה דקת דומייה? האם לדעתכם חשוב לציין את טבח מינכן?
אם עניתם לא, לכו קיבינימט. אם עניתם כן, אנא אמרו לי- מדוע שלא תבואו בטענות לאלו שהכי מתבקש לבוא אליהם בטענות? תגידו, האם אתם זוכרים כלי תקשורת שסיפר בהרחבה על כך ששכנינו הפלשתינים, אלו שאמורים להיות ״פרטנרים״, בעצם מעריצים ומהללים את הטבח מינכן? האם ז׳אק רוג, יו״ר הוועד האולימפי אכן אשם, כאשר מדינת ישראל חברה כל כך טובה של אבו-מאזן ושל סלאם פיאד שהיו מעריצים גדולים של אבו-דאוד, מתכנן הטבח במינכן? אם אנחנו לא באים אליהם בטענות, למה שמישהו אחר יבוא?
למקרה שלא ידעתם (וכנראה שלא ידעתם...) אצל בני דודינו רצח הספורטאים במינכן נחשב הישג אדיר. כמה אדיר? משהו בין מדליית זהב לשבירת שיא עולם. הנה מספר פנינים בנושא: 1. עיתון הרש"פ הרשמי: "כולם יודעים שאמין אל-הינדי (בכיר בפתח שהיה מעורב בטבח במינכן) היה אחד הכוכבים שנצצו באחת התחנות המסעירות ביותר במישור הבינלאומי, והיא הפעולה שהתבצעה באיצטדיון הספורט של העיר מינכן שבגרמניה בשנת 1972. זו הייתה רק אחת מתוך תחנות בוהקות רבות". 2. מזכ"ל משרדו של אבו-מאזן: "נמשיך בדרכם של השהיד יאסר ערפאת ובני לוויתו השהידים, כמו לואא' אמין אל-הנדי". 3. שוב, עיתון הרש"פ: "שמו (של אבו-דאוד, מתכנן הטבח) זהר באור סנוורים באירועי איצטדיון הספורט בעיר מינכן". 4. אבו מאזן על אבו-דאוד: "כמה נפלא הוא בתור אח, חבר לדרך, כלוחם קשוח ועיקש".
אבל אצלנו לא מדברים על זה, זה לא ״סקסי״ כמו לדרוש מהאירופים לכבד את זכר הנרצחים. כמובן, זה גם פוגע ב״שלום״ וחס וחלילה עלול ליצור רושם שהפלשתינים לא באמת מתעניינים בגבעת סבבה ד׳ או בית ירחמיאל ב׳, אלא במשהו קצת יותר מהותי ועתיק שנקרא ״איטבח אל-יאהוד״.
לפני שבוע הוצפתי בבקשות של חברים שונים (ולעיתים משונים...) ששאלו מדוע אני לא כותב כלום על תוכנית הפיספוסים המצרית. למקרה שלא שמעתם על זה, הנה הלינק, אמנם 10 דקות אבל משהו משהו: http://www.youtube.com/watch?v=KmUBWkDdXx4
http://cafe.themarker.com/post/2153951/ ומה אצלנו? שתיקה. דממה. דקת דומייה ארוכה מאוד. אצלנו לא יכתבו, אפילו לא פעם בחודש-חודשיים, על האנטישמיות הערבית, על ההסתה, השנאה, הקריקטורות, תוכניות הילדים, ספרי הלימוד, הקייטנות, הרחובות והכיכרות על שם ה"קדושים". ולמה שיכתבו? זה עלול לפגוע ב״נרטיב״, אותו נרטיב שאומר שאם רק נוותר על פיסת אדמה זו או אחרת (בית ירחמיאל, אולי?) אז יהיה שלום וסבבה וכיף חיים. אף אחד לא באמת מתעניין במשפט שמייצג את העיקר בתוכנית הפיספוסים המצרית, כאשר אחד ה״ישראלים״ מותקף והתוקף צועק לעברו ״אתה יהודי״. יהודי, לא ישראלי. כי זה מה שבאמת מפריע למוסלמים, לא ה״כיבוש״ ולא החירבוש. היהדות. עצם קיומנו באזור או קיומנו בכלל.
ועל זה לא כותבים אצלנו. כנראה בבחינת ״כלב נשך אדם זה לא חדשות אבל אדם נשך כלב זה כן חדשות״, רק שהמוסלמים הם הנושכים הקבועים (לא, אני לא משווה אותם לכלבים אז תירגעו) ואנחנו השותקים הקבועים. לאחר הטבח באיתמר יצא הביביהו בהצהרות שלא יהיה חידוש מו״מ ללא הפסקת ההסתה. ומאז? מאז הוא כנראה כבר הצליח להפסיק את ההסתה, לא? ובכל כלי התקשורת שלנו, עם כל הכותבים הרהוטים, הכתבים החרוצים, השדרים הדעתניים והפרשנים המהוללים, בכל אלו לא נמצא מישהו שפשוט יספר ליושבים על הספה מה באמת חושב עלינו אבו-מאזן ומה באמת היו רוצים לעשות לנו ״הפרטנרים״.
אז עוד וידיאו, פחות וידיאו, זה משנה? בכלל נזכור את זה עוד שבוע? ודקת דומייה או לא, בכלל אכפת לנו? האם באמת אנחנו כועסים על שלא עשו דקת דומייה? אם אנחנו לא מסוגלים לכבד כראוי את זכר הנרצחים ע״י זה שלא נסתחבק עם שולחיהם ואוהדיהם, למי בכלל נבוא בטענות? שמישהו ישאל את נשיאנו האהוב אם הוא יודע מה הפרטנר שלו יאסר ערפאת, האדם שאחראי להכי הרבה רציחות של יהודים מאז השואה (!!), חשב על הטבח במינכן. יותר טוב, תשאלו את עצמכם איך אדם כזה מקבל פרס נובל לשלום ואצלנו- יוק, אין שאלות או תהיות.
הפלשתינים יכולים לזכות במדלית זהב באולימפיאדת השקר, אבל אין להם סיכוי מולנו כאשר מדובר במקצוע החזק ביותר של ישראל, ביחידים, זוגות ובכלל- נאיביות.
|