החלטתי לגשת ולהיבחן בבחינת ה-GMAT, אני יודע שאתם שואלים את עצמכם מה?? על מה הוא מדבר?? מה זה בחינת GMAT?בחינת GMAT היא בעצם בחינת מיון בדומה לבחינת הפסיכומטרי, אך אם זאת שונה באלף אלפי מונים, אותה יש לעשות כדי להמשיך ללימודי תואר שני במנהל עסקים. אתם בטח חושבים לעצמכם, מה הוא בוכה? שיעשה את הבחינה וישתוק כולה עוד פסיכומטרי. אז שהוא שלא!! זה לא רק עוד פסיכומטרי, מדובר פה בבחינה הכי מטורפת שהמוח האנושי יכול להגות. מטורפת? כן מטורפת! ראשית הבחינה מתבצעת על מחשב, אפשר לחשוב שזה רק מוסיף לנוחות אך לא. המחשב או כמו שנקרא לו עכשיו הבן זונה, בעצם לא! הבן זונה עוד יגיע, למחשב נקרא המאנייק. המאנייק מתאים את רמת השאלות לרמתך האישית, זאת אומרת ענית נכון הרמה תעלה ענית שוב נכון שוב הרמה עלתה או לחילופין טעית הרמה יורדת טעית שוב ונחשו מה? נכון הרמה ירדה. מה הבעיה אתם שואלים? הבעיה היא שאם בבחינה בפסיכומטרי יש אולי שאלה קשה אחת במבחן, במבחן הזה אתה תמיד תימצא בקצה היכולת שלך, קרי כל השאלות קשות!! לפחות לך כאינדיווידואל.אם זה לא הספיק, הגיע תורו של הבן זונה, כן הבן זונה. אני רואה את החיוך שמתפשט על פניכם, עוד פעם הוא נסחף מה כבר מישהו יכול לעשות שהיה כל כך גרוע. הבן זונה הוא ולא אחר אותו אדם נבזה שהמציא את שיטת הניקוד.הוא כל כך בן זונה שיש לו פטנט שרשום על שמו. פטנט על שיטת ניקוד!! כששמעתי את זה לראשונה גם אצלי התעוררה התמיהה מה כבר יכול להיות כל כך מיוחד בשיטת הניקוד שרשום עליה פטנט? אז ככה וזה לא מסובך. המבחן מחולק לשלישים עם בשליש הראשון של בחינה הנבחן בלחץ ובשליש השני הוא נרגע ובשליש האחרון הוא בלחץ זמן. אז הגיע הבן זונה ועם מחשבה אחת בראשו אמר "בוא נזיין אותו עוד!", "אז מה, עם המבחן היה לו קשה והרמה עלתה או ירדה בהתאם ליכולתו", "בו נמשיך ונדכא את הנבחן בואו נחליט כי הניקוד בשליש הראשון הוא בעל המשקל הגדול ביותר השליש האחרון הוא בעל המשקל השני בחשיבותו ואילו מהשליש השני אפשר כמעט להתעלם לחלוטין ולא לתת לו משקל משמעותי בחישוב הציון". "הרי מדוע אנחנו צריכים לתגמל נבחן רגוע שפותר את התשובות נכון?" טוב במחשבה שנייה אולי זה לא כל כך פשוט. חשבתם שהבן זונה כבר סיים את תפקידו? אז זהו שלא!! אבל אני עוד אחזור אליו בהמשך. במחשבה לאחור בחינת ה-GMAT, עם עדיין לא הסכתם את המסכנה הזאת בעצמכם, היא בעצם סיוטו של כל בן תמותה שאינו גאון.אני, לצערי אינו נמנה עם אלו שהוגדרו כגאונים. רבים ממכרי חושבים לעצמם מה הוא מזיין את המוח. הוא מוכשר הוא חכם הוא בטח יותר מוצלח מרובינו איך הוא מרשה לעצמו להתבכיין. אנשים אני לא יותר חכם מכם. למה לעזאזל לעולל לעצמי את זה ולגשת לבחינה? השאלה הזאת עברה לי בראש יותר מפעם אחת. והתשובה הראלית היחידה שמצאתי היא כי אני בכל זאת עדיין רוצה ללמוד לתואר שני. אישיות סוג ב'! כשאני כותב אישיות סוג ב' אני לא מתכוון כי אני בלאי ויש להחליף אותי באפסנאות, למרות שיש כמה בחורות שיטענו אחרת!אינני טוען שאני מוגבל באיזו שהיא דרך שלא ברורה לאדם הפשוט. אני פשוט מתכוון להגדרה הפסיכולוגית של המושג אישיות סוג ב'או באנגלית type b personality אדם רגוע, נינוח סבלני, בעל נטיות כישרוניות ויצירתיות, אדם שאינו שם לב לפרטים הקטנים ונוטה להתעסק בתמונה הגדולה. בניגוד מוחלט לאישיות סוג א' אדם הנוטע לריבוי משימות, הגדרת מטרות וחתירה לעברם בכל מחיר, אדם ששם את הדגש על הפרטים הקטנים ומבצע אותם בדקדקנות. וכאן,אותו בן זונה, כן שוב הוא, אמר לעצמו, "למה שלא נבנה את המבחן שיתאים לאישיות סוג א'? אז מה עם מנהל בכיר חייב שתהיה לו נטייה לאישיות סוג ב'". אז למה לבנות את המבחן ככה אתם שואלים? כי הוא ב ן ז ו נ ה ! ! !כל חיי סבלתי מכך שאישיותי קרובה מאוד לאישיות סוג ב' אך מעולם זה לא עיכב את התקדמותי או מנע ממני להשיג את המטרות אליהם כיוונתי. אבל אז הגיע הבן זונה הזה ובהחלטה תמוהה שנוגדת את הגדרת המנהל הבכיר החליט כי חייבים להתעלל בנבחנים ולבלבל אותם בפרטים קטנים שוליים שלא תורמים לכלום. תאמינו לי, לכלום!! טוב, אולי בעצם לציון של הבחינה. אם אתם חושבים שכאן נגמר הסיוט, אז כבר הזכרתי שכל הבחינה באנגלית? ושנאלצתי ללמוד מילים כמו circumference ו- perpendicular כשתגלו את הפירוש שלהם תרצו להקיא. התחלתי את הקורס זחוח דעת, סך הכול קיבלתי ציון לא רע בכלל בפסיכומטרי בהתחשב בזה "שלא למדתי לבחינה", ניסיון החיים שלי הוכיח לי לא פעם שאיני בחור טיפש וכי למרות הקשיים אני אצלח את הניסיון המר הזה. אצלח אלק? מאיפה המילה הזאת באה בכלל? אולי אצליח למות לפני הבחינה, זאת תהיה הקלה. מוות!! אני מעדיף למות! העיקר להיפטר מהמבחן הזה! איך הצלחתי להפוך את המבחן הזה למשהו כל כך משמעותי בחיי, כאילו זה הדבר היחיד שיגדיר את יכולתי להצליח בחיים. לא חוות הדעת מהמעבידים שלי, או מהעובדים שלי. אלא רק המבחן הזה, כל מהותי כאדם תסתכם בציון שאני אקבל בו. לפחות ככה הרגשתי באותה תקופה. ככל שאני חושב על זה יותר, כל הציניות כל שלל המילים האלו הם רק מסך עשן. כן, מסך עשן מטורף שבנתי בכדי להסתיר את הפחד הגדול ביותר שלי, שהחברים שלי, המכרים שלי, כולם יגלו סוף כל סוף את האמת. אני כלום, אני לא מיוחד, ובייחוד לא ממש חכם בניגוד למה שכולם חושבים אני ממש לא חכם. החלטתי להוכיח אחרת, שינסתי מותני, "קדימה לעבודה". הפעם אני לא אכנע לאישיות שלי, אישיות סוג ב'. שוב התחלתי, הפעם אני לא אכנע לפחדים שלי, אני אלמד ואצליח. בחיי לא למדתי, זה הצליח לי עד עכשיו למה להתחיל ?? למה? לא יודע?! אבל הפעם החלטתי ללמוד אולי כי אני לא רוצה שוב להשתמש בתירוץ, "נו, לא למדתי מה כבר אפשר לצפות", "זה גם ככה יותר טוב מרוב מה שאנשים שלמדו קיבלו", "איך אני יכול להתלונן?".הפעם אני אלמד! הפעם אני אעשה כמיטב יכולתי. והכי הרבה אני אתגלה במערומיי עכשיו שאני קורא את השורות האלו זה נשמע לי יותר ויותר כמו, אוויי ייוו ייוו אני כזה חכם למה לי ללמוד, אוויי ייוו ייוו למה להתאמץ כשאני מצליח בלי, אוויי ייוו ייוו אני סתם בכיין.אבל המחשבה לא הרפתה וכל הזמן חגה לה בראשי "מה יקרה עם אני אלמד ולא אצליח ?? מה יהיה אז על רונן החכם? או יותר נכון על הבחור שכולם חושבים שהוא חכם?", "מה יהיה על מעמדי?" החלטתי, "הפעם אני לא אכנע לאותה מחשבה"חמוש באמונה חדשה יצאתי למערכה. התחלתי ללימוד.כתבתי לעצמי מנטרה,
לחצתי על YES ובמקום לראות את ציוני הופיע מסך נוסף ARE YOU SURE THAT YOU WANT TO SEE YOUR SCORE? ב ר ו ר ש א נ י ב ט ו ח ! ! !אני לא יודע עם זה בגלל העצבים או הלחץ אבל פתאום מדופק סדיר של 56 הדופק שלי קפץ ל-200 הרגשתי את הלב שלי קורע את העור יוצא החוצה ובורח כל עוד נפשו בו. כל מה ששמעתי זה בוםבוםבוםבוםבוםבוםבוםבום מטורף שהחריש את אוזני.לחצתי שוב על YSE ופתאום הופיע הציון, השפלתי מבט, כעסתי על עצמי, על זה שבזבזתי זמן ולמדתי, על זה שאני כנראה לא אוכל ללמוד בחו"ל או אפילו באוניברסיטת תל אביב, אבל יותר מהכול פחדתי, המלך הוא עירום, כל מה שנשאר עכשיו זה שכולם יגלו את זה כולם ידעו את זה. רונן פריימן למד ורצה והשקיע ולא הצליח!!!יצאתי החוצה, בזווית העין ראיתי שני חברים מהקורס. היא בכתה והוא עמד כלא מאמין.הם הסתכלו עלי בזמן ששוב נידבתי את האצבע שלי לאימות זהות וסימנתי להם מרחוק שגם לי הלך חרא.באותו רגע רציתי למות. כן ככה הרגשתי, עם בהתחלה רק חשבתי על המוות, עכשיו באמת רציתי למות. הינה מגיע הרגע וכל מה שאני עושה זה לחפש את הילד הראשון שיצעק המלך עירום. ניגשתי אליהם, היא תוך כדי יבבה, שהטריפה לי את כל הסינפסות במוח, אמרה "אפילו למכללה למינהל אני לא מתקבלת", הוא אמר, "גם אני לא!" רגשות הפחד שלי התחלפו בבושה, לא ידעתי מה להגיד. עם ציון כמו שלי אני מתקבל למכללה למנהל בהליכה אני אפילו יכול להוביל את אותו ילד הסומלי. הם הסתכלו עלי, לא ידעתי מה להגיד, כל מה שהצלחתי להגיד זה, "אתם לא רוצים לדעת כמה גרוע הלך לי." הרגשתי רע, אבל אין מה לעשות למה לי לגרום להם להרגיש יותר רע ממה שהם כבר מרגישים. אתם בטח תוהים כמה קיבלתי, הציון לא יעזור לכם אבל אני אגיד לך שזה אחוזון 80, אתם בטח חושבים לעצמכם על מה הוא מתלונן, יש לו ציון ששמונים אחוז ממי שניגש איי פעם לבחינה קיבל פחות מימנו, 80 אחוז מאותם אנשים היו מתחלפים איתו פה ועכשיו. נכון זה הציון שלי ונכון הוא לא רע, אולי אפילו ציון טובאבל אני עדיין מפחד. המלך הוא עירום ואם לא גיליתם את זה עכשיו עוד יגיע היום בו כל העולם ידע ואני אעמוד לי שם לבד במערומיי. |