
הוא אמר לי בואי, מותק בין טאקילה לסמירנוף שם יד על הכתף וכבר נדד אל מותן בקצב סלסה צמוד אגן וגם ירך טפסו הלהבות במעלה הגוף המתלקח עד לא ידענו אם "אצלי או אצלךְ". ההגיון ישב חמוץ פנים בפינתו "שלא תאמרי שלא הזהרתי" סינן בארס בקבוק של ויסקי רוקנתי אל גרונו על פיו גם איספלנית הדבקתי עם בוקר התעוררנו – אני והחמוץ בחוץ מתחת למפולת.
המסקנה המתבקשת לכל עלמה עיקשת: סלסה היא ריקוד לא הגיוני ואל תאמרי – זה לא נוגע לי.
כל הזכויות שמורות לאריאן סולאל
|
שיח אחר
בתגובה על פֶּפְּצֶ'ה
lioba
בתגובה על גם לאבנים
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אלו הם החיים, נגיעה בקצוות אשר צובעות לנו את היום יום בצבעים מלאי תשוקה ואהבה. אך חוויות אלו מותרות לבעלי לב חזק היכולים לחוות אותם מבלי ליפול לציפיות ואחר כך לאכזבות. אהבתי את שיכרון החושים של ריקוד הסלסה.
תודה על הוידאו המלהיב הזה. המקצב מצית את החושים ומכין לקראת הבאות. כך גם הסלסה והטנגו.
ריקודי חיזור מסורתי באפריקה.
גם אני לא, אם כי אני אוהבת לרקוד. ניסיתי לדמיין מה חשה אישה צעירה ההולכת לבר וחוזרת לביתה רק למחרת בבוקר וטעמה המר של האכזבה בפיה. המחיר על איבוד הבלמים של ההגיון גבוה מדי, לדעתי. תודה לך על התייחסותך החביבה תמיד.