כלב אשפתות צלע, 

רחרח בפתח  ביתך. 

לקול צחוק חברותייך נרצע, 

טפטף בוצו לנר שולחנך.

בניבי נלעס איבר,

זה הבשר המר שהצעת לי - 

לנקות מגופי את כתמי העבר,

נקבי אורח גרומים בי ערטלתי. 

קבצן מר הזה בהקיץ, 

על עצמות לחייך בן לעס בגנבה. 

אך כאשר ברח לבורות הבוץ,

במטר שפל של חיות מלא לבו גאווה.