לאחרונה עשיתי לעצמי רשימת השמעה (פלייליסט) לשירים של נתן אלתרמן (משהו שנמצא בחלק האחורי של המוח כבר כמה שנים), ומכאן התעורר הצורך לכתוב רשימה בשבחי האיסוף בכלל ושל שירי אלתרמן בפרט.

באופן אינסטינקטיבי האיסוף מתחיל במקום הקל ביותר, כלומר בקלסיקות, ובמקרה של אלתרמן יש רבות כאלו כמו שיר משמר, פגישה לאין קץ, שיר ערש, אליפלט, ערב עירוני... מדובר כמובן ביבול משובח ונחמד להציב את אותם קלסיקות זו לצד זו – אבל נדמה לי שהנגישות לאותם שירים כל כך גבוה מה שהופך את פעולת האיסוף לקצת מיותרת.

  שיר משמר הגדרה מילונית לקלסיקה 

בזכות השירים ה"קטנים". לצד שיריו של אלתמן שזכו למעמד של קלסיקות יש כמות מאוד נכבדה של שירים קטנים ונפלאים שלמרות שאינם קופצים בין רגע לזיכרון פשוט כיף לשמוע אותם. שיר כזה הוא "שלום" של מיקי גבריאלוב שלמעשה היווה את הטריגר להתחלת האיסוף.

שלום (תל אביב תהיה ז'נווה) הרבה יותר מהביצוע של נבחרנו למילה "שלום"

דוגמה נוספת היא "מותר לומר" של דויד ברוזה (נדמה לי שיש אלבום אוסף שנושא את שם השיר הזה).

כאשר מדברים על שירים "קטנים" אי אפשר שלא להזכיר את אריק איינשטיין, שאמנם נתן קולו לכמה מהקלאסיקות, אך יותר מכך נתן במה לשירים "קטנים" של אלתרמן בשלל אלבומיו, ובמיוחד באלבום המוקדש לשיריו של אלתרמן – תוצרת הארץ. הנה שניים מרשימה ארוכה – "מבלי להפריע" בלחן של יצחק קלפטר

ו"המשתה" בלחן של לאה שבת.

בזכות תרגול הזיכרון. העיסוק בהווה גורם לא פעם לחוויות שונות להידחק לשולי הזיכרון ולא פעם להצטרף למעגל השכחה. לכן מפגשים עם שירים ישנים שכבר מזמן אינם נמצאים ב"רשימת ההשמעה" של הזיכרון, הן אחד הדברים שבשבילם יוצאים למלאכת האיסוף. שתי דוגמאות לשירים כאלו הם האסופי (לחן יוסף שריג, בביצוע שלמה ארצי),

ושדרות בגשם (נחום היימן, יזהר כהן).

נראה לי שאותם שירים (ויש רבים כאלו) מחפשים את היוצרים העכשווים שיגלו אותם ויתנו להם ביצוע קצת יותר עדכני.

בזכות הביצועים החדשים. נדמה שחידוש שירים הפך בשל תכניות כמו כוכב נולד לתופעה. כמו כל תופעה נפוצה יש לעתים הרגשת שובע והסתייגות מכמות החידושים, ובכל זאת כאשר מגלים ביצוע מחודש של שיר שמעניק לו פרשנות וחיים חדשים זה תענוג. בהקשר זה ראוי לציון האלבום הנפלא של שילה פרבר ששרה שירים מוכרים של אלתרמן – ונדמה לי שהשיר הפותח (זמר מפוחית) הוא המוצלח מבינהם.

צ'לו מבצע זמר מפוחית

בזכות ההשוואות – לא מעט משיריו של אלתרמן זכו ליותר מביצוע אחד, ואף ליותר מלחן אחד. הביצועים והלחנים השונים מאירים את אותן המילים באור שונה. הנה מספר דוגמאות:

השוואת ביצוע

הבכי – אושיק לוי

הבכי נפתלי ורוני אלתר

השוואת לחן

עוד חוזר הניגון בלחן של נפתלי אלתר ובביצוע ברי סחרוף

עוד חוזר הניגון בלחן נחום היימן בביצוע חוה אלברשטיין

בדרך הגדולה – בלחן שם טוב לוי בביצוע להקת ששת

בדרך הגדולה – בלחן וביצוע מיכה שיטרית.

בזכות התגליות – נדמה לי שהדבר הכיף ביותר במלאכת האיסוף הוא למצוא דברים שלא הכרת. בהקשר הזה תענוג לאסוף את "על הסף" של דרור בן יעקב (אחד מתוך מספר שירים)

משום מה השיר הנפלא של דרור בן יעקב לא מנגן על חלק מהדפדפנים - ומאוד חבל להחמיץ אותו - אז הנה הלינק

http://www.youtube.com/watch?v=GBhDqkyLTI8&feature=BFa&list=PL268B41AA11E7A350

שמועות של רוני ידידיה עם פיטר רוט (חלק מפרויקט של רוני ידידיה לשירי אלתרמן.

ועוד אחד של ידידה 

זוהי כמובן רק טעימה חלקית מהרשימה (שהיא בעצמה טעימה חלקית וסובייקטיבית מאלתרמן). למי שיש כמה שעות פנויות הנה הפליליסט

בתור הערת סיכום אפשר לומר שאלתרמן היה יוצר מאוד מגוון מבחינת נושאי הכתיבה - אבל נדמה לי (לפחות בעייני) שהשירים המוצלחים ביותר שלו הם אותם שירים "קטנים" אנושיים (ומדי פעם גם אישיים).

במקור התכוונתי לומר גם משהו בקשר למילים של אלתרמן – אולי בפעם אחרת.

קישורים - 

150 שנה לאלתרמן בבלוג של הזונות

לאלתרמנולוגים אתר המוקדש ליצירתו של אלתרמן כולל רשימת השמעה של מעל 400 שירים (שאם הייתי יודע עליה מראש היתה חוסכת לי שעות חיפושים).

http://www.alterman.org.il/

סקירה די ממצה על אלתרמן במר העברי של גיא טנא

מבלי להפריע