כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Serenity now, insanity later

    קישון וסיינפלד מתהפכים בקברם.
    הומור שיפיל אתכם מהרצפה לכיסא.
    לא לעדיני נפש, נרתעי גסויות ועבדי תקינות פוליטית!

    0

    עונת המלפפונים

    1 תגובות   יום שבת, 4/8/12, 20:27

    אני אוהב ספורט והחודש האחרון היה הטוב בחיי!
    בהתחלה אוננתי מול משחקי הנשים בוימבלדון.
    פתאום קלטתי "אידיוט, למה לאונן על 2 כשאפשר לאונן על 4?".
    כך גיליתי את טניס נשים זוגות.
    ואז הגיע מונדיאל (גביע העולם בכדורגל) הנשים!
    ועל האולימפיאדה אני בכלל לא רוצה להרחיב שלא אגרר כאן לתהומות סחי כמותם לא נראו עוד בכתביי.

    "כדאי שאצא קצת אל העולם" חשבתי, "וממילא עלי לרכוש עוד כמה אביזרים תומכי אוננות שעומדים לאזול".
    קבעתי עם חבר בבית הקפה שלי בשכונה (בשלב זה לא אציין את שם בית הקפה, מפני שאנו במשא ומתן מתקדם לנתינת חסות בתשלום. "כמה כניסות יש לך לקטע בבלוג אמרת? בין 200 ל 300? לזבל הזה? תעשה לי טובה, אל תציין את שם בית הקפה". בקיצור, אני מחכה לראות כמה יסכים לשלם כדי שלא אציין את שם בית הקפה בבלוג).

    התיישבנו, פרשנו לפנינו את עיתוני סוף השבוע ושקענו בקריאה.
    "תגיד, מה עושה מאמן נבחרת, כדורגל או כדורסל למשל, בפגרות, כשאין פעילות לנבחרת בעתיד הקרוב?" פנה אלי לפתע חברי בסוגייה מרתקת.
    "תלוי במאמן, אני מניח" אמרתי, "דל בוסקה (מאמן נבחרת ספרד בכדורגל) למשל, מאוד אוהב תיאטרון ומחול מודרני, מטייל הרבה באחו ורוקם כיפות לבית היתומים היהודי באנדלוסיה בשעות הפנאי".
    "עד היום היית בלתי נסבל בצורה נסבלת. אתה מתחיל להיות בלתי נסבל בצורה בלתי נסבלת" נאנח רעי.

    "גופה נמצאה בבית עלמין בתל אביב" זעקה הטלויזיה.
    כאילו דה. הייתי מאוד מודאג אם היו מוצאים את הגופה לא בבית קברות.
    גופה לא בבית קברות היא גופה חסרת בית (תכלס זה די דומה לחסר בית שאינו גופה, למעט כמה פעילויות אנטומיות בסיסיות והחזקת כוס מטבעות ביד ימין).
    "מסתבר כי זהו אחד האסונות הגדולים שידעה האומה. עד עתה נספרו מעל מאה גופות, והמשטרה מוסרת שזהו רק קצה הקרחון..." לחשה יונית לוי מן המרקע במבט מזרה אימה.

    "עזוב" קטע אותה חברי, "ממילא כולנו עומדים למות. העניין האיראני הזה לא נראה לי בכלל. ביבי וברק מעבירים בי רעד לאורך עמוד השדרה... ".
    "וואללה, לי דווקא יאיר לפיד עושה את זה".
    "לא ככה, אידיוט, אני לא בוטח בהם. אני חושב שכדאי לחכות לאמריקאים".
    "מתי הם צריכים להגיע?".
    "אני מתכוון לחכות שהם יתקפו".
    "אה, אני דווקא חושב שכדאי לחכות לשוויצרים".
    "???" נעץ בי חברי מבט שלא דרש תוספת מילים.
    "תראה, השוויצרים כל כך שוחרי שלום ונייטרליים, שאם הם יחליטו לתקוף, זה אומר שכלו כל הקיצים".
    "אבל עם מה יתקפו? אולר שווייצרי?".
    "אל תזלזל באולר השווייצרי. בשנים האחרונות הוכנסו בו שינויים רבים על מנת להתאימו לשדה הקרב המודרני - עכבר נשלף ו GPS מובנה הם רק חלק מהם".

    בינתיים הבחנתי בזוית העין בשתי בנות שנראו כמתרשמות מאוד מאיכות שיחתנו. אם נדייק, אם הבלונדינית מביניהן רואה דרך האוזן, היא לא מפסיקה לנעוץ בי מבט כבר חצי שעה.
    "ומה דעתכן אתן על הסוגיה האיראנית?" פניתי אליהן בארשת המשלבת ביטחון ורגישות שאמורה היתה, ככל שזה תלוי בי, להיענות ב "כשגבר כמוך בסביבה, פניינו רק לאהבה" אך נענתה במפתיע ב "אנחנו חושבות שכדאי לחכות לשווייצרים".
    "בגלל האולר?" שאלתי.
    "לא, בגלל פדרר" ענתה אחת, "יש לו ארשת שמשלבת ביטחון ורגישות, וזה מרגיע אותנו".
    "אחרי שלפני כן זה מרגש אותנו" השלימה חברתה את התמונה.

    חברי גרר כסא והצטרף והשיחה נסובה, כצפוי בימים הללו, על "תפיסה מול הכרה על פי הגישה הקאנטיאנית: קיום קודם למהות".
    כאילו על מנת לבאר את הסוגיה ברוח הימים הללו, תאר בוני גינזבורג מן המרקע את ההתרחשויות האחרונות בזירה הישראלית באולימפיאדה. הסתבר כי זורק הכידון הישראלי סטה במעט ממסלולו וכידונו חדר במעופו לגופה של קופצת המוט הישראלית, זו נחתה מלא כובד משקלה על המוט, השתפדה עליו וגלשה אט אט ארצה, נחבטת בראשה מכדור הברזל שהשליך הודף כדור הברזל הישראלי ולבסוף נפרדה מהקהל סופית כשכדור 22 מילימטר מאקדחו של הקלע הישראלי, בתחרות שנערכת בכלל באיצטדיון הקליעה הסמוך, מפלח את רקתה.
    "מאז מינכן לא היה כזה אסון" מלמלתי.
    "קיום קודם למהות" מלמלה הבלונדינית כמהרהרת בינה לבין עצמה.
    "האבקות נשים במשקל בינוני עומדת להתחיל" זינק לפתע חברי ממקומו, "אתה רוצה לבוא אלי לראות?".
    "לא, אחי" עניתי, מזנק ממקומי גם כן, "זמן אותי לכל תחרות גברים לבחירתך".

    נפרדנו מן הבנות, לא לפני שקבעתי עם הבלונדה להמשיך את הדיון בסוגיה הקאנטיאנית למחרת היום.
    אגב, הסתבר כי עקב פגם (או יתרון) מולד נדיר, אכן מחוברים עצבי הראיה של הבלונדינית לאוזניה והיא אכן נעצה בי מבט עורג במשך כמחצית השעה.
    "ואת שומעת מהעיניים?" שאלתי אותה באחת הפעמים עת שהינו במיטה נועצים אוזן ועיניים זה בזו.
    "אל תהיה מגוחך" אמרה, מעפעפת קלות בבדל אוזנה.

     

    המשך ל "האדם מחפש משמעות".

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/12/13 20:02:

      תאורו של בוני גינזבורג מן המרקע את ההתרחשויות האחרונות בזירה הישראלית באולימפיאדה, מזכיר לי את השיר

      חוץ מזה מרקיז הכל בסדר