
בספרו "על הדברים החשובים באמת" כותב חיים שפירא על סוגים שונים של ספרי בישול. אני מרשה לעצמי להשתמש ברעיון שלו לגבי ספרי שירה.
יש ספרי שירה שיש לקרוא אותם עם סחבה ומגב בהישג יד כי הם נוזלים לך מבין האצבעות ומרטיבים לך את הנעליים וגם את הגרביים בדמעותיהם.
יש ספרי שירה שגורמים לך להטיח את הראש בקיר בתקווה שתצליח לפענח אותם במהירה בימינו עוד במאה הזאת, אמן !
יש ספרי שירה שאתה מחפש בהם שירה ומוצא סלט עייף.
יש ספרי שירה שיורים בך בליסטראות, תוקעים בך חרבות וכידונים ולבסוף שופכים לך דבש על הראש שתחנק.
יש ספרי שירה שגוררים אותך במדבריות אין סוף, צמא ומורעב וכשאתה כבר זוחל אל סופם, נווה המדבר שהבטיחו אינו אלא פאטה מורגנה.
אך יש ספרי שירה המצמיחים לך כנפיים ואתה מדלג בקלילות מפסגה לפסגה כאילו השקוך נקטר אלים.
יש ספרי שירה המסמאים את עיניך בכל צבעי הקשת ואתה מתחנן שלא יגמרו לעולם.
ויש ספרי שירה הלוקחים את ליבך לידיהם ולשים אותו כרצונם ואתה בוכה ומתפתל ומתפלל שהלוואי והיית יכול לכתוב ולו רק אחד כזה.
בכל מקרה, ספרי הבישול תמיד מנצחים.
כל הזכויות שמורות לאריאן סולאל
|
שיח אחר
בתגובה על פֶּפְּצֶ'ה
lioba
בתגובה על גם לאבנים
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רעיון נהדר ! לצד כל מתכון, יש לפרסם שיר. למשל, ליד מתכון למוסקה אפשר לכתוב שיר הלל לחציל. זהו אתגר רציני. אולי ארים את הכפפה.
אני מסכימה. דרך האוכל אפשר להביע אהבה, חושניות, אסתטיקה, חיים. אולם דרך השירה אפשר להביע את אותם דברים ואם עוד קוראים שירה לאור נרות על כוס יין משובח וארוחה טובה, מה עוד אפשר לבקש ?
יחד עם זאת, מצער אותי לראות שספרי בישול נמכרים כלחמניות חמות וספרי שירה כצנון יבש.
שלחי לי בבקשה שיר שלה,[נשגב ומובן]
ספרי הבישול לא תמיד מובנים יותר ומה שיוצא מהם לא תמיד שווה את המאמץ ולפעמים ראוי לפח. באשר לספרי השירה, יש באמת כאלה, כפי שכתבתי, שאינך מבין מה רוצים ממך, אך יש כאלה שהם נשגבים ומובנים כאחד. ויסלבה שימבורסקה היא אחת מאותם משוררים. נסה ותראה.