להבדיל מכמה אנשים כאן בקפה, אני כן מכבדת את החברים בקהילה החברתית הזאת ולכן אקפיד לא לנקוב בשמות.

הרבה זמן תיכננתי לכתוב את הפוסט הזה וחשוב לי לשתף אתכם בתופעות שאני זוכה לחוות כאן...

רכשתי כאן באהבה מספר לא מבוטל של חברים וחברות שחלקם אף הפכו להרבה יותר אמיתיים ולהרבה פחות וירטואלים. יחד עם זאת אני נתקלת לעיתים קרובות מדי באנשים שמצליחים להפתיע אותי בכל פעם מחדש.

לתופעה הראשונה אני קוראת "המשפחתון של עדנה".

מדובר בחברים שגילם נע בין 22 - 28 לערך. שעות פעילות המשפחתון הן בין אחת בלילה לשלוש לפנות בוקר.

זה הזמן בו אני מרגישה את עצמי נרדמת על המקלדת של הלפטופ...ואז הם מגיעים... 

"?את יודעת שאת עושה לי את זה, מאמי"

 (אני??)

"בכל פעם שאני קורא אותך אני מקבל זיקפה מטורפת"

אני: "אני אקח את זה כמחמאה, רק שתבין שאני לא באמת מחפשת כלום וגם ככה ניראה לי שאני קצת גדולה עליך" 

 "ערן. בן 24"

      "נהדר מותק ואני בת  46  וממש לא מחפשת כלום אז בוא נגיד לילה טוב יפה וניפרד כידידים"

ואז מגיע משפט המחץ שמדהים איך הוא משותף לכל ילדי המשפחתון: "שתדעי לך שהחברה האחרונה שלי היתה בת 50 ואני מסתדר הכי טוב עם מבוגרות"...

מבוגרות???

מבוגרות???

אני???

מבוגרות???

אמא שלך מבוגרות!!!

הצליח לעלות לי את הסעיף!!!

שלחתי לו לינק לאתר של "בית גיל הזהב". אמר שמסתדר הכי טוב עם מבוגרות, לא?

סוג הכתיבה שלי לא זר לרובכם.

אוהבת לקבל כוכבים, לקרוא תגובות. אני משתדלת לאשר ברשימת החברים שלי אנשים שכייף לי לקרוא גם אותם ולשמוע את דעתם.

יש משהו שאני לא מצליחה להבין.

סקטור שלם בקפה שנקרא "צבא הישע"... אלה שנחושים להציל אותי...כנראה מעצמי...

בחיאת...אנחנו כבר מכירים כל כך הרבה זמן, דיברנו מלא, צחקנו, החמאנו, הכרנו...חלק פחות וחלק יותר...

לא מצליחה להבין איך זה שכשאני כותבת את עצמי...לא פחות ולא יותר מבעבר, פתאום מיליון הודעות בפרטי שמעבירות ביקורת נוקבת ולא ברורה.

קיבלתם אותי חולה, קיבלתם אותי בריאה, נשואה, מתלבטת, משתוללת, מתגרשת, מטופלת, נקרעת מצחוק, גם מעצמי...

שמעתי תגובות, הרגשתי אכפתיות ואני מאמינה שגם אתם. זה הדדי בדרך כלל.

לאחרונה, אחרי כמה פוסטים שנולדו ממני בשיא הטבעיות ודי ברצף, התחלתי לקבל פניות לא ברורות.

עשיתי בחירה.

כתבתי עליה. שיתפתי.

משמחת אותי הבחירה הזאת. נכונה עבורי.

אחרי הפוסט "משוייכת" , הרגשתי כאילו כל כך הרבה חברים שלי כאן התגייסו להציל אותי מהמפלצת הנוראית הזאת שלכדה אותי בחיקה, שמסמנת אותי ומעוורת, שמונעת ממני לעשות החלטות נכונות ולהיות שלמה עם עצמי.

חלק מחברים אלו יצרו איתי קשר מעבר לקפה.

הסבירו לי שהכל מאהבה ודאגה.

שלא יכול להיות שאישה שפוייה תירצה באמת להיות משוייכת. טוטאלית. במאה אחוז. שזה חולני ויפגע בי.

חלק הזמינו אותי לסרט, לארוחות, לשיחות נפש...כדי לעזור לי לברוח מה שיותר מהר מהתופת המזיקה הזאת. זאת שלדבריהם מבטלת את עצמי לגמרי.

הייתי מאד נחמדה כי אני באמת מאמינה שזה בא ממקום טוב בהתחלה.

הסברתי ממש יפה שבחרתי. שמצאתי את האהבה שלי. הנכונה עבורי. שאני טוטאלית ומשוייכת לאהבה אחת. אוהבת ונאהבת. שאני עדיין מתבשמת בניחוח הקסום של ההרגשה הזאת כי היא ממש ממש חדשה לי ושאני אשמח שתשמחו בשמחתי.

כשעלתה השאלה שוב ושוב וחזרתי והבהרתי שזה ככה באמת....הכל התהפך....

שוק טוטאלי.

התגובות המושיעות, האכפתיות, הבאות להציל אותי מבחירה שהיא לכאורה שגויה, הפכו להזמנות...

קדימה.

הנה זה בא.

ועוד אחד.

ועוד.

"יש מצב שאת טוטאלית ליותר מגבר אחד?"

"יש מצב שתהיי טוטאלית גם עבורי?"

"הכי עושה לי את זה לחטוף אותך כשאת משוייכת למישהו"

"את תיראי איך את תעשי מה שאני אגיד כי אין לך מושג מה יש לי להציע לך"...

HOLD  IT  !!!!!!!!

שתבינו.

אלה אותם חברים שכתבו בהתחלה.

מה נסגר איתכם אנשים????

איפה לא הייתי ברורה?

אולי בבחירת החברים שלי???

אוקיי.

בואו נבהיר.

תיאום ציפיות.

שש שנים אני בקפה.

חשופה.

תמיד.

מי שזה דיבר אליו, נשאר.

מי שלא – לא.

חשבתי שאנחנו קצת מכירים.

הרעיון של לככב ולברוח לתגובות בפרטי לא ברור לי.

שיתפתי שבחרתי ושאני מאושרת בבחירה שלי.

כל אלה שאין להם ביצים להגיב בפוסט ושולחים מיילים הזויים בפרטי:

Get a life !!!

באמת באמת ניראה לכם שאני פנויה?

מזמינה?

מצרפת אתכם לרשימה בדיונית שהמצאתם במוח הלא מציאותי שלכם?

באמת?

תהיו גברים!

תפרגנו!

תשמחו בשבילי ובשביל האהבה שלי.

כמו שהייתי עושה עבורכם.

גם אם זה לא הסגנון שלכם..

גם אם אתם לא מסכימים עם התפיסה...

והרי זה לא באמת העניין...כי מסימפטיה מוחלטת , חלקכם עבר במהירות האור לחבורת מאונני מקלדת מריירים שאין מצב שבאמת בחרתי בהם כחברים שלי.

אז זהו.

הכל על השולחן.

זאת אני.

כמו תמיד.

מצפה שאם מה שאני כותבת מעניין אתכם, תגיבו בחברות או לפחות בצורה בונה ומייעצת מתוך אכפתיות.

לכל אחד בחירה שונה בחיים ואני מאמינה שצריך לכבד בחירותיו של כל אדם ולו רק מהסיבה שהוא בחר בהן.

וזה בסדר אם מה שאני אומרת גם לא ידבר אליכם לפעמים.

תהיו אמיתיים בבקשה ואל תגיבו בביקורת ובארס.

זה לא במקום.

לא בבלוג שלי.

מי שחושב שאני שחצנית מדי, תלושה, לא מתאימה לרמתו או לדעותיו ומעלה לו את העצבים, מוזמן לחסום אותי. אני לא איעלב. מבטיחה.

מי שאולי לא ראה את הדברים כמו שכתבתי אותם עכשיו, מקווה שהבהרתי את עצמי כי חשוב לי שתבינו איך אני מרגישה עם זה.

יש לי כאן כל כך הרבה חברים משובחים ואמיתיים שבאמת גורמים לי להרגיש עונג גדול בהשתייכות שלי לקהילה הזאת.

חבל שחלק מפולי הקפה קצת מקלקלים לי את הארומה. 

ואני חוזרת ואומרת: משוייכת ! לגמרי ! לאהבה שלי !