מילה לפני שנתחיל: פוסט המופת הקודם שכתבתי על אלימות כלפי בעלי חיים נתקל בתגובות עוינות מצד אנשים שלא הבינו את ההומור או התחברו אליו. אני בהחלט מקווה שאותו דבר יקרה עם הפוסט הזה.
* * * מוקדש למ. ליומולדת * * *
לחברה טובה שלי יש בעיית יונים (ע"ע עכברושים מכונפים.) מרבצי הבקטריות המצחינים הללו החליטו להתנחל על הקורות של הפרגולה במרפסת שלה, במרווח הנמוך שמתחת לגג. מאז, נאלצת היהודיה הטובה הזו להאזין כל היממה להמיית היונים בעודן מטילות הפרשות דביקות, מעוררות-קבס ורנדומליות על מה שהיה אמור להיות פינת אלוהים/האירוח שלה.
יונים - בתיאוריה (ימין) ובמציאות (שמאל)
פעם יונה חירבנה עליי בדייט ראשון עם מישהי, ומאז הבנתי שהן שמוקיות. מכיון שכך, ומכיון שהפתרונות הקונבנציונליים שחברתי ניסתה לסילוק מזרקות הצואה המנוּצוֹת כָשלוּ, עשיתי סיעור מוחין. להלן פתרונות אלטרנטיביים. לשיפוטכם/ן:
1. הברוטלי: רוגטקה
הפתרון: לחסל את היונים עם רוגטקה. יתרונות: הארדקור; מחווה לדוד המלך; ביצוע העבודה המלוכלכת של עצמך. חסרונות: מסי לאללה; עשוי בטעות לפגוע בילדים של השכנים, או גרוע מכך - בחלונות של השכנים; אפילו רוגטקה משוכללת (ר' תמונה) היא לא נשק מדויק.
2. מעגל החיים, סימבה: לתת לחתולים לחסל אותן
הפתרון: לבנות רמפה מאולתרת שתאפשר לחתולי השכונה גישה קלה למרפסת. סולם מדרגות טקטי פה, מרזב לוגיסטי שם, והטבע יעשה את השאר. יתרונות: חתולים הם קצבים צמאי-דם שלא רק יטבחו ביונים כמו אסאד בילדים קטנים וחסרי ישע, אלא גם ייהנו מזה. חסרונות: עכשיו יהיה קקי של חתולים במרפסת; תחילתו של מעגל קסמים נוראי.
3. האופטימי: "הכניסה ליונים אסורה"
הפתרון: הצבת שלט איסור כניסה ליונים במרפסת, עם/בלי טקסט מתאים. יתרונות: מראה שאתה שמאלן טוב שקודם כל פונה למו"מ לפני שאתה נוקט אלימות. חסרונות: יונים לא יודעות לקרוא שלטים / כן יודעות אבל לא שמות זין כי הן הערסיות של הטבע.
4. האחים-גרימי: שביל פירורי לחם
הפתרון: לפזר פירורי לחם בשביל צר שיוביל לתוך שק יוטה. היונים ינקרו את הפירורים וייכנסו לשק מבלי לשים לב. ברגע שהן בתוך השק, לזנק מהמחבוא ולדרוך על השק או לפוצץ אותו עם נבוט. יתרונות: שילוב אטרקטיבי-באופן-מוזר של אלגנטיות קלאסית עם חוסר אלגנטיות (גם קלאסית); זול לאללה. חסרונות: אם היונים יתמלאו לפני שהן מגיעות לשק, הן יעופו עם בטן מלאה ורק יחרבנו יותר כתוצאה.
5. הפואטי/צ'רנובילי: יונים ענקיות
הפתרון: להשיג מספר קטן יותר של יונים גדולות יותר שיטילו טרור על היונים הקיימות ו/או ירצחו כמה מהן כדי "לשלוח מסר" שיש שריף חדש בעיר. ברגע שאלו הגדולות ירגישו בנוח, להשיג מספר עוד יותר קטן של יונים עוד יותר גדולות, וכן הלאה עד שמגיעים ליונה אחת מפלצתית, שאותה רוצחים עם נבוט. יתרונות: ההומאז' ל"סודי ביותר"; חיסול אחד מרוכז במקום מלא חיסולים קטנים. חסרונות: עד שמגיעים לחיסול הזה, היונה המפלצתית עשויה להפוך את המרפסת כולה לקן יונים אחד מזוויע ומדע-בדיוניי; כמו כן, קקי עצום.
6. ה"דידי מנוסי": מראות
הפתרון: להציב מראות על הקורות של הפרגולה. היונים יבואו, יראו שיש שם כבר יונים, ויחפשו מקום אחר. יתרונות: בלתי-אלים; מוכיח עליונות אינטלקטואלית של האדם. חסרונות: היונים עשויות להגיע, לראות שיש שם כבר יונים, ולומר לעצמן: "יש כאן כבר יונים - הן בטח יודעות מה הן עושות. זה אומר שזה מקום טוב לחירבונים!" או לחילופין "היי! הברנש הזה נראה לי טיפוס נחמד! אולי כדאי שנישאר להכיר אותו!"
- - - - - -
(C) כל הזכויות שמורות RAJARAJ 2012 |
ההלך
בתגובה על יושבים
ההלך
בתגובה על הבלה-בלה על התבוללות היא בלילת בילבולים מהבולבול
תגובות (24)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תאורת אמבטיה טובה היא הציר המרכזי שעליו יש לבנות חיים טובים ודימוי עצמי. נורה לא נכונה, וולטז' גבוה מדי, או זוית תאורה רעה, והלך עליך. זה יכול להרוס חיים.
איחוי נעים. :)
איך ניחשת את המוות המועדף עליי?
לצערי אני אישית אלרגי לחתולים - אבל אם היא יכולה להתקשר אלי, אולי נוכל לסגור סידור בטלפון. :)
הפעם הראשונה והאחרונה שיונה חירבנה עלי הייתה לפני בערך 14 שנה. איי דונט סי נו רינג און דיס פינגר!...
שורה תחתונה, אם הצחקתי אותך, הקיום שלי על פני האדמה לא היה לשווא. :)
אני צריך לשוב ולהדגיש: היונים הן ערסיות. לנסות לסלק אותן עם חזיזים יהיה כמו לסלק חבורת ג'חשים טעוני-וודקה-רד-בול מהגן הציבורי עם בידורית שמשדרת "מי שמאמין לא מפחד" בפול-ווליום - זה פשוט counter-intuitive.
Das ist nicht gut!
אני לא חשבתי על זה כך. אני חושב במושגים של "המלחמה הטוטאלית". צודק.
אז אולי חזיזים?
נו באמת, תכף תציע להם מסאז' תמורת שלום... ולמה להשתמש בנבוט? זה מצביע על יחס אישי משהו לכל יונה ויונה. נסה רימון יד או משהו כזה, יותר יסודי לטעמי
ברור שחשבתי על בז - אבל הרעיון הזה כבר שימש לפוסט הקודם שלי בנושא חיסולים ("אני בז לך"). :)
ידעתי שאוכלים יונים, אבל חשבתי שזה איזה סוג של יוני בר. טעמת?
צורת מחשבה כזו לעולם לא תביא אותנו לדו קיום בשלום עם היונים.
חשבת פעם להקליט נץ או בז ואז להשמיע ליונים?
הן יברחו מיד ויעברו לגור בתל אביב יחד עם כל הסמולנים האחרים.
פוי!
_________________________________________________
נ.ב.
חתולים תמיד עושים ומכסים. לא תמצא גללי חתול טריים בשטח פתוח.
לדאבוני, שני הפתרונות שהצעת מחייבים שהיונים לא יהיו ערסיות. היפנוזה מחייבת מידה של דימיון, ואשמה מחייבת מידה של מצפון. המורכבות האישיותית של יונים פשוט לא מגיעה לרמות הללו.
אבל אהבתי את הקטע עם הנבוט.
גם אני עשיתי עם עצמי סיעור מוחים. להלן פתרונות נוספים:
1. היפנוזה - יש למקד את המבט בעיני העכברוש המכונף ולמלמל בלקוניות: את מרגישה כבדה, הכנפיים שלך שוקעות לרצפה, את נרדמת.
בשלב זה מוח הציפור נמלא ערפל סמיך של עייפות ותרדמה כבדה נופלת על היונה. כאן אנחנו מתכנסים לשלב עם הנבוט (ע"ע פתרונות קודמים).
2. הטלת אשמה - ראשית יש להניח שכמו בעלת המרפסת, גם היונים שלה הן "יהודיות טובות". יש להכנס אל מתחם היונים בזמן שאלה עוסקות בשלהן באנוכיות מוחלטת וללחוש במרירות: תחרבנו, תחרבנו, לא נורא. אני כבר אנקה. מה בסך הכל ביקשתי? רק שיהיה קצת נקי. רק מעט נחת בגילי (המתקדם). לאחר פרק זמן כזה אפילו היונים האטומות ביותר תחלנה לחוש אי נוחות מסויימת. עם הזמן ואווירת המועקה המתעצמת אין ספק שהיונים יפסיקו להתקשר ואולי אפילו ינדדו למחוזות מאושרים שבהם אין יהודים.
ויש את הפתרון מהסרט אנשי המסיבות
24 hour party people