ביירות.
בבית ניסתר במרכז העיר תצפתה כיתת חיילים במשקפת על המציאות חסרת הדאגות, זו שהשתכשכה בבריכה של מלון הילטון ושיקפה את "החיים הטובים".
המשקפת בתצפית השנייה של הבית, קירבה לחוטמם של החיילים את המציאות האחרת, זו שיש בה עוני, מחסור וסבל צובט.
**
היינו 15 חיילים. עברנו מסלול קרבי מפרך. סייענו בתצפיות על "יעדים" שהשתכנו בהילטון ביירות. אחזנו בידינו משקפות הייטקיות, שהיוו את הצעקה האחרונה בתחום הצילום והביון.
תחושת הזמן אבדה. השתעממנו עד כלות והתחלנו לריב על דברים פעוטים. מצאנו מפלט במשקפת שבעמדה המועדפת, זו שהתמקדה ביפהפיות, שהפקירו את גופן לקרני השמש.
על שפת הבריכה התמתחה בחורה עם גוף משגע. קראנו לה נאדיה. עליה בעיקר רבנו והלכנו מכות... "היא שלי, בנאדיה אף אחד לא נוגע", צעק שווילי והביט בנו באיום.
"טוב טוב", הרגענו אותו, קורצים אחד לשני, "היא שלך..."
**
בחופשה הראשונה הביתה, התחמקנו מההסעה המאורגנת.
משחות שיזוף "עם ארומה של חו"ל", הסירו כל סימן וריח של צבא מהגוף ומהנפש. לבשנו בגדים צבעוניים, דחפנו את המדים והנשקים לתיקים ומיהרנו למלון הילטון.
נראינו תיירים לכל דבר.
**
המים הקרים בבריכת הילטון, חדרו לכל תא בגוף וניערו את אבק הנעורים. חזרנו להיות נערים מאושרים וחסרי דאגות, נוגסים ביס ענק בחיים.
השפה הצרפתית נשמעה מכל כיוון עם מעט אנגלית. עצמנו את העיניים רכבנו על ענני כבשים לבנים ע"ח המדינה...
דבר לא הפחיד אותנו. גם לא הזינוק מהמקפצה, שהתנשאה לגבהים שבארץ לא היינו חולמים לטפס. מקפצה שראינו יום יום מהצד האחר...
**
כל אחד שמר על חבריו המתרחצים בתורו, מאמץ את עיניו, המוסתרות מאחורי משקפי שמש כהים. העיניים התרוצצו בראייה מרחבית וממוקדת, כשעל הברכיים היה מונח נשק דרוך ומכוסה במגבת גדולה שהסתירה 10 מחסניות מלאות וחגורת רימונים.
הגיע תורי לשמור. כווננתי את משענת הגב של מיטת השיזוף, כשפתאום הבחנתי מצידה השני של הבריכה, בפרצוף מוכר המסמן לי לשלום. קימטתי את המצח, הופך והופך בזיכרוני, מהיכן לעזאזל הוא מוכר לי. לא היה זה המקום לפגוש מכרים.
גם סגל המפקדים, לא עמד בפיתוי...
היה זה אחד המש"קים, שהתקשיתי לזהותו בבגד-ים.
**
חלפו שבועיים. החשש שמא מישהו "יזמר" על הבילוי בבריכת הילטון היה מטריד. שני שותפים לסוד "הם כבר אחד יותר מידיי..." וכאן היו שותפים לסוד כ-20 חיילים.
**
הנהלת הילטון ת-א הזמינה 20 לוחמים המשרתים בלבנון לערב גבינות, יין, הופעות וריקודים על שפת הבריכה.
בסוף האירוע, לפני שהלוחמים התפזרו, ביקש מש"ק החינוך לשאת כמה מילים, שהותירו את כולם נדהמים:
"אני בחרתי מי יגיע לערב חוויתי זה...
הפחד שמישהו מכם יספר מה עשינו בהילטון ביירות הניע אותי לשכנע את הנהלת הילטון ת-א, להזמין חיילים קרביים מלבנון ולפנק אותם בערב שכולו בידור אהבה ושפע.
אם הבילוי שלנו בבריכת הילטון ביירות, יגיע לאוזני הקצונה או לעיתונות, כל אחד מאיתנו ימצא את עצמו בכלא.
שיהיה ברור לכולם. מעולם לא היינו שם!.
אם מישהו "יברבר" על הילטון ביירות, נכחיש, נסתכל עליו בחמלה ונציע לו לגשת לקב"ן. ההזמנה שחילקתי לכם בבסיס, המטבע עם הסמל החרוט שקיבלנו למזכרת ומה שנראה עוד רגע בשמיים...
היא ההוכחה באיזה הילטון היינו..."
להפתעת כולם, הוא חייג למספר שהיה רשום בפתק שאחז ביד וצעק - "עכשיו".
לשמיים נורו זיקוקי-די-נור מרהיבים, שהאירו את צפון תל אביב ופתאום נדלקה כתובת אש ענקית בה נכתבו המילים -
"הילטון ת-א אוהב אתכם לוחמי אגד 215".