יש רגעים שלוקחים אותך לסגירת מעגל ופתיחת מעגל פנימי נוסף.

כבר הרבה זמן חשבתי על חידוש ואינטרפרטציה לקטע מוסיקלי הזה – תרגישו חופשיים(לשים קרם הגנה) של הבמאי האוסטרלי המצוין באז לרמן למילים של העיתונאית מרי שמיץ.

יש בו כל מיני אמיתות חיים שחולפות לנו מתחת לאף כל הזמן ותמיד נשמטות. אבל אם מקשיבים למילים, מילה מילה, זה כמו למצוא בחול זהב. וכן, לפעמים קיטש כל כך בנאלי יכול לרגש, ממש כמו שתיקחו את הציניקן הקר ביותר ותראו לו את הצבעוניות של שקיעה מטריפה על הים והשמש שנשברת בין העננים, תוכלו לזהות גם תנועה לא רצונית בפרצופו של זה.

את הקטע הזה אני רוצה לשלוח לכל האנשים שבנו את ארץ ישראל בזיעת אפם,לכל החלוצים שהלכו לפני המחנה, ובין היתר גם לארבעת האחים למשפחת רון שהגיעו מקיבוצים שונים בארץ אחרי שעבדו בפלחה, בלולים, ברפת, או הקימו מושבים (מושב ארבל)– ישירות לירושלים. והיו לגננים ששתלו רבים רבים מכל הגינות היפות שבה. והיום,בתוככי ירושלים תראו גינות רחבות ידיים צמחים ועצי ענק פרי יידהם.

אדם שאני כל כך גאה בו, הוא אבא שלי, יוסף. שכבר 45 שנים גנן בירושלים. ועדיין (ברוך השם) עובד. דוגמה ומופת לעשייה ללא חת. הוא שתבע את המשפט הגאוני שטומן בחובו את כל המשמעות של יזמות באשר היא :"בעל המאה, הוא בעל הזיעה".

דבר אחד קטן שבני תקופתו לא ראו ממטר היא השמש, והנזקים שהיא גורמת. גם כי לא הייתה מודעות וגם בגלל שהם פחות ראו את עצמם וראו את טובת הכלל. כך אבי חלה בסרטן העור, ונראה שכבר הספיק להתגבר על כך (כדי לפנות מקום לכאבי ראש אחרים...).

המעט שהייתי יכול לעשות הוא להאיר את המודעות לשמש שבישלה אותם ומבשלת אותנו לאט לאט, ואם אפשר להציף על הדרך כמה דברים שאנו מסרבים להפנים או פשוט מתעלמים באלגנטיות, שיהיה. לטובת מה שהם בנו כאן, מה שאנו בונים ומה שילדנו יבנו כאן בעתיד.

מוזמנים לצפות באדפטציה לעברית שביצעתי ותרגמתי כאן :

קריינות (ספיצ') : אורי רון

מוסיקה (בהתאם למקור): עופר המרמן

הקלטה ומיקס : יהודה אשש

אנימציה : דני וולף