שלום כיתה א'
הכנה לכיתה א'  אחד השלבים המרגשים והמסעירים בחייו של כל אדם הוא היום בו הוא עולה לכיתה א'. מי אינו זוכר את היום הזה? הילקוט החדש על הגב במקום תיק האוכל הקטן, הדרך הארוכה לבית הספר בלוויית אמא או אבא, והכיתה הגדולה שבה הלוח המאיים. המעבר מהסביבה המגוננת והילדותית לסביבה הבוגרת שמעמיסה ציפיות על גבו של הילד – הוא מעבר שבהחלט מאיים ומשרה פחד וחוסר בטחון על ילדי גיל 6-7. אם כך, אילו הכנות רצוי לעשות לקראת המעבר הזה על מנת שיעבור חלק וללא תקלות ועוגמת נפש? הכנה לכיתה א' היא כנראה הדרך הטובה ביותר לעשות את המעבר הזה כמו שצריך. בתור התחלה, כדאי מאוד לברר עם הגננת של הילד – במהלך כל השנה שלו בגן חובה – האם היא מבחינה ומאבחנת אצלו קשיים מסויימים שחורגים מהנורמה אצל ילדים אחרים. ישנם ילדים שברור לאנשי החינוך שעובדים איתם שהם מתקשים בחלק מתחומי הלימוד יותר מששאר הילדים מתקשים בהם, ולעיתים אפילו מצליחים לאבחן אצל הילד ליקויי למידה במקצועות וכישורים מסויימים, שאינם על פי גילו ושכלו. כדאי לזכור שהקשיים הללו אינם סופיים ובוודאי שאינם מעידים על פתולוגיות חמורות. ברוב המקרים מדובר בסך הכל בעיכוב התפתחותי או בקושי שנובע מחוסר בשלות. אם הקשיים הם גדולים וחמורים, כדאי קודם כל לשקול השארת הילד בגן לעוד שנה, לפני שיתחיל את המירוץ הפדגוגי בבית הספר. אפשרות שנייה היא אבחון על ידי מאבחן חינוכי המתמחה בכך, ושלו נסיון בעבודה עם ילדי הגיל הזה. במקרה ואובחנו קשיים אמיתיים, כדאי מאוד לשקול אפשרות של הוראה מתקנת לילד – שוב, בייחוד בשלב הקריטי של גן חובה ולפני המעבר לכיתה א'. הוראה מתקנת מאפשרת לילד להדביק את הפערים עם שאר חברי הגן/ הכיתה, כך שרמת ההבנה והמסוגלות שלו תשתווה לרמתם של שאר הילדים. יותר מכך, הוראה מתקנת בתור הכנה לכיתה א' מסייעת להסתגלות מהירה ולטיפוח הבטחון העצמי של הילד בסביבה הלימודית והחברתית שלו. מהמורה שתלמד את הילד להיות יצירתית בכדי ששיטות הלימוד שלה יתאימו לאופי הליקויים של הילד ולרמת ההבנה ותחומי העניין שלו. מורה טובה תגיע בדיוק אל יכולותיו של הילד – עניין חשוב מאוד בעיקר כאשר ההכנה הזו נעשית בקבוצת לימוד שמכילה מספר ילדים. כיצד נוכל להכין את הילד בעצמנו? להורים כדאי לבחון את עצמם – האם הם פועלים במקרה הספציפי של ילדם מתוך כשלון שלו (כשלון שהוא למעשה שלהם) או שהם רוצים באמת ובתמים להעניק לילד ידע שיספק את סקרנותו ותחומי העניין שמתפתחים בו. "דחיפת" הילד ללימודים מתוך חשש שהוא "יישאר מאחור" עלולה להעכיר את היחסים עם הילד, ולהרוס במקביל את סקרנותו הטבעית ללמידה. כדאי לצייד את הילדים בשלב זה בבטחון עצמי ובאהבה עצמית, לעודד למידה באופן עצמאי, והכי חשוב – לשוב ולהזכיר שאין הוא צריך להשיג דבר בכדי להיות נפלא ואהוב.
|