She left her silver sandal at the ball

ולא צריך מילים

חבל אפילו לשאול,

היא רגילה עכשיו,

מתמודדת,

כל רגע שנולד

הוא רגע יומולדת,

ברור לה פתאום

שאין יותר מקריות,

שזה הכל שאלה של לקיחת אחריות

ומהיום

תלך יחפה,

תקרע ביסודיות את נייר העטיפה

בצעדים גדולים,

זהו קצב הסיכוי

לשנות הרגלים,

פחות מתחככת,

יותר מתהפכת,

יודעת בדיוק לאן היא הולכת,

יחפה,

משוחררת ויפה,

פחות מצפון

יותר אמון

בעצמה,

תילמד להיזהר מגחלים לוחשות,

תרגיש באצבעות רגליה

את התחושות

מתי קר לה

ומתי תתעטף בגרביים רכות,

מתי הזמן למילים

ומתי לשתיקות ארוכות,

תישאר יחפה

תרגיש את החול

זה התיזמון הנכון

לשנות את הכל

לאמץ דברים טובים,

לנער את הרעים,

אין מצב, סינדרלה

להיכנס לסופר

ולקנות שם חיים...

זה הכל מכוון

אז קחי את הזמן

ברגליים יחפות,

תיעזרי בכל הפיות השקופות

שעפות בחצר

אין אושר גדול יותר

מהידיעה הברורה

שהכל אפשר,

מהחושים המחודדים,

מהאדום בשיער...

עיזבי את הסנדל הכסוף מאחור,

תיעזרי בחיבוק

תשתדלי גם לזכור

שכשאת יחפה

החשוף,

העירום,

מביא אותך תמיד

ישר אל המקום

הנכון

הראשון

בו רק את קובעת

מתי את רצה בחול,

מתי את משתגעת,

מה לומדים

כשצועדים

ושורף ברגליים,

מתי באמת כדאי

לנעול נעליים...

הזוהר העוטף אותך

כשאת יחפה,

אצבעותייך טובלות

באבקת קסמים כסופה

שמעניקה לך כוחות

זה לא זמן להדחות

לאט לאט

זה לא יכאב,

נצלי את המצב

לגעת בפיסגה

הכי גבוהה

שכבשת

עד עכשיו...

כמו ציפור במעופה

בתום הסערה הטרופה...

נדירה...

שקופה...

יחפה...