כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    ראיתי את הקולות

    34 תגובות   יום חמישי, 9/8/12, 20:29

    זה היה סוג של 'רואים את הקולות'- 'כל המוסיקה'


     

    על מנת להבין במה עוסקת רשימה זו מומלץ להתבונן תחילה בסרטון

     

    ''

    'קשת באילון - דום 1 - צילום רישום עיבוד ועריכה נורית צדרבוים 2012



    צלצול הטלפון שהוציא אותי משלוותי, מסתבר, לא היה תמים כל כך. באמת העיר אותי משלוותי. שם בצד השני נשמע קולו של חברי הטוב משכבר הימים הפסל, האמן ומפיק ברדיו משה פרלמן. ובקולו האדיש המוכר, הוא מספר לי על תכנית רדיו שאותה הוא מפיק בשיתוף עם הערוץ הראשון. תכנית ב'קול המוסיקה' שנקראת 'דה פרופונדיס' שמשמעה בעברית 'ממעמקים'. שותף לעשייה זו הוא מנהל קול המוסיקה אריה יאס. ואני סקרנית להבין איפה זה נוגע לי.

     

    והנה ההצעה שעולה אלי כלשונה "אנחנו מקיימים תכנית מוסיקה ב'קול המוסיקה' ומארחים נגנים צעירים מצליחים ומוצלחים בשילובים שונים ומעניינים. תכנית זו משודרת בזמן אמת ברדיו, ובאותו זמן היא גם מצולמת לטלוויזיה לערוץ הראשון. בטלוויזיה היא תעלה בזמן אחר. אני מחפש אמן, רשם טוב, שישב בזמן ההופעה וירשום ויצייר את הפעילות באולפן. הכוונה היא שהמצלמה תעקוב אחר התפתחות הרישום, אחר המנגנים, אחר כל מה שקורה באולפן בזמן אמת. אנחנו עובדים על סדרה כזאת ואני מבקש להזמין אותך כציירת למספר הופעות, ולקחת חלק בפרויקט זה"


    ???????????????!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!................................................

     

    אלה בערך היו התגובות שלי ברגע הראשון.


    זמן? מאיפה אני לוקחת עכשיו זמן לזה? טלוויזיה? מה אני צריכה שיצלמו אותי בטלוויזיה בזמן שאני רושמת? רישום זו עבודת מטבח. אלה הם הרגעים האינטימיים של אמן שבהם הוא בוחן את האובייקט, מתרשם ממנו, מתחבר אליו ומביע דרך הרישום את חבוטיו כצייר-פרשן-יוצר. הרישום הוא לא עבודה מוגמרת, מדוייקת, עשויה בשלמות – רישום ,על פי תפיסתי, היא דרך לבטא את הרהוריו של האמן. היא דרך שבה האמן קולט במהירות ומשרבט את מה שנקלט אצלו. לאקאן אומר שרישום הוא כמו סוג של כתב יד. ופתאום עכשיו לשבת ולרשום, ולהיות בטוחה שאני מוציאה מתחת ידי תוצר ראוי שהולך להיות מצולם בטלוויזיה בזמן אמת?


    האמת? לא היה לי מספיק זמן לחשוב על כל זה. הרהורים אלה אני אומרת כאן ועכשיו כשאני מלבנת את העניין ביני לביני. אז, באותו רגע ידעתי רק שני דברים. אחד, לא אומרים לחבר לא. לא אומרים לא לחבר שמאמין בך. בכלל, לא אומרים למשה פרלמן לא. שניים, לא אומרים לא להזדמנות שכזאת? כן, ידעתי שזאת הזדמנות.

     

    הזדמנות למה? הכי פשוט להתייפייף ולומר, שזו הזדמנות להתנסות בפרויקט כזה. וזה גם נכון. זה פרויקט שנותן לאמן הזדמנות להיות בסיטואציה מאד מיוחדת. אבל אי אפשר להתכחש לאמת, וכאן ברשימותיי אלה, קבעתי לעצמי, יהיה רק אמת (גם אם לא תמיד יהיה לי נוח לעשות זאת), אז האמת היא ההזדמנות לחשיפה. כן, כל אמן זקוק, צריך ורוצה חשיפה. אין אמנות אם היא לא יוצאת לשיח, אין אמנות אם אין אחרים ונוספים שרואים אותה, אין אמנות אם אין לאמן אומץ להיחשף ולקחת בחשבון שלא תמיד יקבל מחמאות, תיתכן גם ביקורת צולבת שלא תמיד תהיה נעימה. אכן, אמנות כלשהי, צריכה חשיפה. אמן צריך חשיפה שכן הוא אינו עובד בחלל ריק. והנה אני מקבלת כאן הזדמנות לחשיפה חד משמעית. (הרי ממילא אני יוצרת, ממילא אני עושה, ממילא אני חושפת חומרים שלי בדרכים שונות) אז הנה עוד שדה לחשיפה. קשה, באמת קשה להגיד לא.

     

    מספיק סיבות טובות וחשובות היו לי בשביל שלא אומר לא. כל כך טובות היו הסיבות שלא היה לי זמן לתת למחשבות אחרות פתח להסתנן. לא היה לי זמן לחשוב "מה יהיה אם לא יצליח לי?" ומה יהיה אם לא תהיה לי השראה, מה יהיה? ניחמתי את עצמי בכך שאמרתי אם משה סומך עלי, אז למה שאני לא אסמוך על עצמי? ובמחשבה נוספת כבר המשכתי לעודד את עצמי ולחזק את כוחי ואת רוחי ולהודיע לעצמי שכל שעלי לעשות הוא פשוט לבוא לשם, מצוידת בכלים הראויים הפיזיים והנפשיים, ופשוט להיות אני עצמי.

     

    באותם רגעים ידעתי כבר שבזמן שאשב מול הנגנים ,כלי הנגינה, הצוות שעובד שם, הרדיו והטלוויזיה - כל אלה יהיו בבחינת לא קיימים עבורי. סוג של קפסולה שאליה אני מתכנסת וכל חושי יהיו ערים ומכוונים לעניין אחד בלבד. לעין הרואה, לאזן השומעת ,וליד המבצעת.

     

    השתתפתי בשני מפגשים. למפגשים אלה קראתי בסרטונים שהפקתי, ושאותם אציג בהמשך, 'קשת באילון – דום ממעמקים'. וכל זאת למה?

     

    התכנית התמקדה הפעם במספר פגישות שבהם הופיעו נגנים צעירים מוכשרים ומוצלחים שהגיעו מכל העולם ל 'קשת אילון' - קשת אילון הוא מרכז מוזיקלי, שהוקם בשנת 1990 במטרה לקדם ולטפח כנרים צעירים מחוננים. המרכז שוכן בקיבוץ אילון שבגליל המערבי, ומקיים מדי קיץ סמינרים, כיתות אמן ומופעים, בהנחיית כנרים ומורי כינור נודעים.

     

    במפגש הראשון פגשתי בנגנית קונטרבס קוריאנית צעירה ומדהימה בשם האי יאנג ובפסנתרן דניאל דויטש. צעירים מחוננים שכבר הספיקו להופיע בבימות חשובות ברחבי העולם. הגעתי קצת לפני ההופעה, סיימתי את תהליך האיפור (כן כל מי שמצולם לטלוויזיה חייב להתאפר) ונשאר לי מספיק זמן לספוג את האווירה באולפן - לצלם את האולפן מנקודות מבט שונות, לצלם את הנגנים שבינתיים התחממו על הכלי והתאמנו, לצלם מלמעלה ומלמטה. הייתי חייבת לעשות זאת משום שבעבורי תהליכי הצילום הם חלק מתהליך ההתחברות. וכשאני מצלמת אין בכוונתי להיות על תקן של צלם עיתונות שמעביר מבט מדויק של הזירה, אלא לתפוס נקודות מבט שהאזור הזה מייצר עבורי. כמו תמיד, גם סביבת הצילום שלי היא מקור השראה שיש בה מרחבים לפרשנות האישית שלי.

     

    והנה ניתן האות ואותי מושיבים בפינה מסוימת אחת שבה חוץ מאשר לאצבעות שלי שמתופפות על הנייר, לי אסור לזוז. אם אזוז אצא מהפריים. אבל, כאמור, אני כבר מבחינתי לא בפריים, והצילום נשכח ממני ממש, המוסיקה מדריכה את אזני ואלה מדריכות את עיני. ואני רודפת בעיני אחר פניה של האי יאנג, אחרי ידיה, אצבעותיה, גופה המתנועע. ועיני לוכדות משהו לרגע ואצבעי אוחזת בפחם, בעיפרון, בגיר, ומתרוצצת על פני הדף כאחוזות דיבוק. רגע אני כאן והיא זזה. רגע אני שם ודניאל הפסנתרן מניע ראשו. והקשת נעה מכאן לכאן, והקלידים משמיעים ניגון מרתק, מרקד, ופניה של האי יאנג נמצאים גם הם במקום אחר בכלל. ואני שואלת את עצמי איפה היא, על מה היא חושבת, לאן לוקחת אותה המנגינה, ורואה את הבעות פניה כאילו היא מספרת סיפור. גם אני בתוך בועה, מכונסת כולי בעבודתי ומנסה להיות המנצח של החלקים השונים שבי - העיניים המתבוננות, האוזניים המקשיבות, והידיים המבצעות.

     

    ואני חייבת להספיק. לרגע לתפוס את ההבעה, את העיניים המלוכסנות האלה. ואני יושבת מולה. קרוב, קרוב מאד. קרוב מדי. ויש רק זווית אחת שממנה אוכל לרשום. אין לי מקום, אין לי מרחק, אין לי אפשרות לבחור. מהמקום שבו אני נמצאת עלי לחלוש על כל דבר שקורה באולפן ולרשום. להתרשם ולרשום. ואני נותנת לעצמי ללכת אחרי האצבעות. כולנו רצים שם אחרי האצבעות המיומנות שלנו. דניאל רץ אחרי אצבעותיו שהולמות על הקלידים, האי יאנג רצה אחרי האצבעות שמניעות מותחות ומרטיטות קשת ומיתרים, ואני רצה אחרי האצבעות שאוחזות בדל פחם. איש איש וכלי זינו.

     

    הם מפסיקים קטע מוסיקלי ואני מעבירה דף. זהו, מה שיצא יצא. מה שהוצאתי מהקטע הזה, זה מה שיש ואני אתם הולכת לקטע הבא. דניאל מתבונן בדף שלו המלא בתווים וסימנים, הי יאנג מתבוננת בדף שלה גם עמוס בסימנים. ורק אני הדף שלי ריק מחכה שאכתים אותו בסימנים משלי. והנה אני חושבת הם מלהטים דרך תכתיב של סימנים מוסכמים ואילו אני כותבת את המנגינה שלי כאן ועכשיו מנגינה שקולה מגיע אל העין.

     

    והאצבעות שעליהם דיברתי. האצבעות האלה, לא סתם שמנו מבטחנו בהם והלכנו אחריהן, הן כבר מיומנות לבצע את הפקודות שבאות מלמעלה מהמוח. כל מה שצריך זה לסמוך על האצבעות, לעזוב את המוח, להקשיב ולהרגיש. משום שבאמנות, אחרי שרכשת את המיומנות ותרגלת בה השכם והערב, סמוך על עצמך ותתפנה לרגש. עכשיו תורו של הרגש להכתיב את המהלך שיפיק את התוצר. נכון במוסיקה. נכון בציור. נכון בכלל באמנות. נכון בחיים.

     

    מהר מאד עברה השעה הזאת. צללתי למעמקים, היה קשה לשוב משם. היה זה מצב שמבחינתי עמד העולם מלכת כמו "שמש (קשת) באיילון דום". אז כבר ידעתי שמבחינתי היצירה רק החלה. כן ככה זה באמנות הפלאסטית. הנגנים סיימו את הקטע שלהם. הם ישובו וינגנו אותו שוב ושוב במקומות שונים בארץ ובעולם. ואילו אני אחזור עכשיו לחדר העבודה שלי, לסטודיו שלי, כשאני מצוידת בעשרות צילומים ורישומים והם, הם עכשיו רק חומר הגלם ליצירות שעוד יעלו מהם.

     

    השלב הראשון מבחינתי כיוצרת, היה להמשיך ולעסוק בחקירה, וביצירת הסקיצות. הדבר הראשון שחשבתי עליו היה השילוב והצירוף. הרבה צירופים היו כאן. ראשית, צריך לציין שהיה כאן צירוף יוצא דופן, יחיד במינו, ראשוני מסוגו בין הרדיו והטלוויזיה, בין 'קול המוסיקה' ובין 'הערוץ הראשון'. היה כאן שיתוף מדהים בין הצוותות שפעלו יחד באולפן הקטן והצנוע בעיר השקטה והשאננה – חיפה. היה כאן צירוף ושילוב בין הנגנים הפסנתרן ונגנית הקונטרבס, והיה כאן שילוב מעניין בין מוסיקה ואמנות פלאסטית. רוצה לומר, וחשוב לציין שתפקידי לא היה כאן על תקן של מתעדת. שהרי מה יש לי לתעד כאשר מולי ולידי מתקתקת המצלמה. לפיכך, צריך להבין שתפקידי היה להוסיף עוד ממד למפגש היצירתי הזה. לחבר בין אמנות המראה ובין אמנות השמע.

     

    ובכן, חזרתי לביתי התבוננתי באוסף הרישומים, התבוננתי באוסף הצילומים וחשבתי לעצמי שאם אכן בצירוף אנחנו עוסקים כאן, הרי שניתנת לי הזדמנות לחשוב על צירוף נוסף. ומאחר והצילומים שלי הם לא צילומים שמטרתם הייתה לתעד (כפי שהסברתי בפתח דבריי), חשבתי שהשלב הבא הוא לשלב בין הצילומים לרישומים. ליצור מראה רב שכבתי שבו קווי המתאר של הרישומים יעלו על הצילומים וביחד ייצרו קומפוזיציה חדשה שתתאר בקו, בצורה, בכתם בצבע ובתנועה את מה שהתרחש שם באולפן מנקודות המבט והרגש שלי. כך יצרתי סדרה שלמה של עבודות שבהם עיבדתי את הצילומים עם הרישומים. זרמתי עם מוטיב הצירוף ועשיתי צירופים  משלי.

     

    הנה כמה דוגמאות.


    ''
      

     

     

    ''
     

     

     

    ''
     

     

     

    ''

     

    ולאחר שסיימתי שלב זה של עיבוד הפקתי וערכתי סרטון קצר מתוך כל אותה סצנה. להלן הסרטון.

     

    (הסרטון הנ"ל זהה לסרטון שהוצג בתחילת הרשימה)

    ''


     

    באותו שבוע, בסופו, הוזמנתי למפגש נוסף. גם הפעם היו אלה נגנים מפרחי 'קשת אילון'. הפסנתרן המדהים ויקטור סטניסלבסקי, הפסנתרנית הנהדרת נעמה תמיר, הזמר המופלא יעקב שפירא, והכנר המחונן שעוד ידובר בו רבות אסי מתתיאס. פגשתי חבורה של צעירים מופלאים יפים מכל זווית אפשרית. יפים מבפנים, יפים מבחוץ, יפים בנפשם ומפליאים לנגן.

     

    גם כאן היו צירופים. יעקב שפירא הפליא בגרונו על רקע נגינת הפסנתר של נעמה ואילו ויקטור סטניסלבסקי אילף את הפסנתר בליוו לנגינתו של הכנר אסי מתתיאס. ושוב הם פוצחים, כל אחד בזמנו ובתורו במוסיקה שלו. מתמסרים, מזיעים, מתנשפים, גוהרים על הכלי, מתמזגים עמו, ומשמיעים צלילים קסומים. כן, עולים ממעמקים, ואני מתחילה להבין מדוע שמעתי אומרים בתפילותינו 'ממעמקים קראתיך יה'. ואני שם, באותו מקום, באותה פוזה, כמו לפני כמה ימים, אותו אלבום סקיצות, אותם חומרים, הרבה פחות תהיות, הרבה פחות ספקות, יותר שקטה, יותר בטוחה ונינוחה נותנת שוב לעיני לרצד על פני הנגנים ולאצבעותיי "לנגן" על הנייר הריק שלי. כשאני רצה אחרי אצבעותיי כל עוד נפשי בי. רצה ורושמת, מוחקת, מתקנת, מקשקשת ולא פעם מרגישה שבכלל המנגינה היא זו שמכתיבה לי את הקו. ולא לשכוח שהם קופצים, וזזים, ולרגע הם לא נמצאים במקום אחד שבו אוכל לתפוס מבע. עלי לראות, להרגיש, לשער ולחרוט עוד קו על הדף.

     

    כך מתגבש אצלי עוד גוף גדול של רישומים, ועוד גוף גדול של צילומים שגם אותם לקחתי לפני תחילת השידור וגם במהלכו. וכך עם סיום. כשאני מגיעה לסטודיו שלי, שוב אני נמצאת בשלב השני שבו אני מעבדת רישומים יחד עם צילומים (אמרנו צירופים).

     

    זה המקום להגיד כמה מילים על עבודת המחשב. דיברתי על צירופים. ובכן, בעיני, הכלים, המכשירים, התנאים שיש לנו היום, הם כולם כלים שאמורים לשרת את האמן. השתמשתי בכלי הקדום ביותר והוא הפחם והעיפרון, ורשמתי בידיי שלי את מה שעיני ראו וגם את מה שאזני שמעו. הקצב, הקול, הריתמוס קבעו את הריתמוס של הקו, את עוביו, ואת התנועה שלו. בנוסף השתמשתי בכלי אחר פחות קדום, אחד מסממני המהפכה התעשייתית והוא המצלמה. והיא, על אף שיכולה היא לייצר תוצר אובייקטיבי לחלוטין, לא כך היא בעבורי. בעבורי היא עוד כלי שבו אני משתמשת כדי לבטא באמצעותו את המחשבות- רעיונות- רגשות שלי. כך ניצלתי את המצלמה כדי לקלוט מצבים, נקודות מבט, חלקים מיוחדים, צבעים, ועוד.

     

    מצוידת בתוצרים שהפקתי באמצעות הכלים השונים (מצלמה, עיפרון) הגעתי אל המחשב שגם הוא מבחינתי כלי, העכשווי ביותר. הוא הכלי שיכול לאפשר לי לחבר בין התוצרים השונים מבלי שאף אחד יאבד מכוחו אלא להיפך. זה יעצים את זה. המחשב, צריך לומר, לא עשה בעבורי את העבודה. המחשב הוא הכלי שאפשר לי לתת ביטוי ממשי ומעשי לרעיון שלי. ומבחינתי המחשב הוא עוד מקדם ביצירת הסקיצות, משום שכל מה שיצרתי (צילומים ורישומים) הם בבחינת סקיצות לציורים – ציורי שמן על בד שאותם אפיק מתוך כל התוצרים האלה.ובעבודת המחשב אני היא זו שצריכה לעשות את כל ההחלטות ואת כל הבחירות ( ויש רבות) - הוא רק הכלי המבצע.

     

    והנה סדרה נוספת של רישומים מעובדים יחד עם צילום.

     

    ''
      

     

     

    ''
     

     

     

    ''

     

     

    ''

     

     

    וסרטון שהופק לאחר מכן.

     

    סרטון נוסף משל המפגש השני

    ''
     

    קשת באילון - דום 2. רישום, צילום, עיבוד ועריכה - נורית צדרבוים 2012


     

    ישנו מונח מעניין שנקרא סינסתזיה, מונח זה מסביר שלפעמים חוש אחד נושא עמו חושים נוספים. למשל כאשר מצויר ציור על אוכל אפשר לומר שחוש הראייה נושא עמו גם את חוש הטעם ואולי גם הריח. המשפט הידוע שנאמר על מעמד הר סיני 'וכל העם רואים את הקולות' מתאר מצב שבו חוש הראייה וחוש השמיעה התלכדו ביניהם.

     

    הסתיימה החגיגה הזאת, מבחינתי, לפי שעה. עכשיו אני הולכת לסטודיו כשהקולות עוד מלווים אותי, המראות גם כן. מצוידת במראות נוספים, אלה שאני הפקתי (רישומים, צילומים, מונטאג'ים וסרטונים) כל אלה הם החומרים ( הסקיצות) שבהם אשתמש להפקת הציורים.  אלה הם המראות שלי הנוכחים שמהם אני מניחה אפיק מראות נוספים.

     

    הייתי שם וראיתי את הקולות. עכשיו אני מקווה להפיק מראות שישמיעו את הקולות.

     

    לצפייה באוסף הרישומים המעובדים עם צילום ניתן ללחוץ כאן 'באלבום קשת באיילון – דום ממעמקים'.

     

    ©כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/7/13 00:11:
      פה הצילום והרישום משתלבים היטב במוסיקה, בכלל ההקשרים מאוד מעניינים וגם דרך עבודתך, אני מתאר לעצמי את המתח שהיה באוויר שיהיה הכרחי ליצירה, למעשה יצרת תוך כדי תנועה , ומה שהוספת בסטודיו, היתה השלמה שגם היא מבורכת
        16/2/13 22:16:

      וואו, איזה יופי של הסבר. עכשיו קיבלתי תשובה לשאלתי בציור בגלריה שלך.

      מעבר לכך, כתיבה כל כך רהוטה, עם ההומור הייחודי שלך, זה כמו תבלין למאכל.

        14/2/13 13:32:

      נורית, תודה על הקישור לרשומה הכל כך מרתקת הזאת.
      התנסות מרתקת ומעשירה

      (כמה טוב שלא אמרת לא , כל כך מזדהה עם הצורך באינטימיות בזמן יצירה)
      הקשר בין צלילים קווים וצבעים הוא כל כך ברור לי (

      לא מוצאת כרגע את המלים המתאימות כדי לבטא איך אני מרגישה ורואה את זה ,

      והייתי מוסיפה לזה את התנועה - הכל מאוד קשור, יוצאים מהנשמה וחודרים לנשמה)
      תהליך מאוד מרגש וכך גם היצירות
      המון תודות על השיתוף (יש על מה לחלום )

        9/12/12 22:59:

      צטט: כולנואל 2012-12-08 00:27:05

      ...ואני חולם לתמלל המוזיקה הקלסית - - - . . .והנה היא מצויירת המוסיקה . . . וכשם שרואים את הקולות כך שומעים את הרישומים - - - - . . .

      תודה ישראל. אכן, שומעים את הרישומים. אני שומעת אותם.

        8/12/12 00:27:
      ...ואני חולם לתמלל המוזיקה הקלסית - - - . . .והנה היא מצויירת המוסיקה . . . וכשם שרואים את הקולות כך שומעים את הרישומים - - - - . . .
        17/8/12 09:14:

      צטט: שולה63 2012-08-17 06:27:22

      פרויקט נהדר שילוב של מוסיקה ואמנות פלסטית זו הזדמנות נפלאה. אהבתי את התוצאה. עוקבת בענין רב אחרי הסבריך המענינים

      תודה לך שולה, ואני שמחה לקרוא את תגובותייך, לדעת שאת שם, ובעיקר לדעת שאהבת. אכן תודה

        17/8/12 06:27:
      פרויקט נהדר שילוב של מוסיקה ואמנות פלסטית זו הזדמנות נפלאה. אהבתי את התוצאה. עוקבת בענין רב אחרי הסבריך המענינים
        14/8/12 13:12:

      צטט: נעמה ארז 2012-08-14 01:30:48

      כפי שהבטחתי, חזרתי לקרא בשים לב את הפוסט הזה. קראתי גם חלק מהתגובות ואני כל כך מסכימה עם מה שכותבת יהודית, ואני רוצה להוסיף עוד דבר, אני עוקבת אחרי העבודות שלך ואחרי הפוסטים שלך. ותמיד יש לי תחושה שאני עומדת מול מורה, במובן הנכון של המלה. היכולת שלך להסביר ולהעמיק בדברים שאת מציגה בפני הצופים שלך, היא מיוחדת במינה כי היא מאפשרת למידה כנה ואמיתית של האומנות שבה את עוסקת, ושל התהליך של היווצרותה עד שהיא יוצאת מן הפרטי אל הכללי. וכשעבודות יוצאות מן הפרטי אל הכללי- הן הופכות להיות אומנות גדולה.

      הי נעמה,

      היה שווה לחכות. נכון הבטחת וגם קיימת. הרצינות הזאת שלך, ועצם הרצון לקרוא כדברייך בשים לב ובעיון, זה כבר משמח אותי ומרגש בפני עצמו. ואחר כך, אם את גם יוצאת נשכרת ומרגישה שקבלת עוד משהו, שאכן כן כדברייך האמנות עברה מהפרטי אל הכללי, הרי שאין שמחה ואפילו מאושרת ממני. ומאחר ואת, כידוע לך, אדם שדעתו מעניינת אותי מאד, ואף חשובה בעיני, הרי שאני שמחה על דברייך כאן אפילו עוד יותר. אני שמחה שאת עוקבת אחר החומרים שלי, ולא רק בשל העניין הסובייקטיבי, שהרי כל אחד שמפרסמם דברים רוצה שהם אכן יגיעו אל לבם וראשם של הצופים, אלא גם בשל העובדה שבסופו של דבר הם גם משאירים משהו אצל האחר. תודה לך המון.

        14/8/12 13:08:

      צטט: רפאלה 2012-08-13 16:21:45

      מצדיעה לך. את מדהימה ותודה ששיתפת. את גדולה !!!!

      תודה רפאלה יקרה. הממת אותי שהגעת לכאן, קראת ועוד הגבת. כל כך תודה. תודה על דברייך. ואני מאחלת המון המון טוב ומקווה שאת בטוב.

        14/8/12 13:07:

      צטט: razam-דודי רצם 2012-08-13 14:54:44

      כאמנית עמדת באתגר שלא היה לך ניסיון בו. היות והוא אינו מאפשר הזדמנות שנייה,דבר הדורש ממך ריכוז כל משאבים והניסיון שצברת לחבור בנקודה מרוכזת אחת. ישנו הבדל גדול בין לדבר ברדיו לבין לדבר מול קהל בלייב או לעשות עריכה אחרי השידור... הספקתי לשמועתי אותך ברדיו וזאת הייתה עבורי חוויה מלמדת ומרגשת. עצם הסכמתך לפרויקט מעידה על אישיותך ובעוצמת ביטחונך העצמי, לעמוד בפני היצר שלך, ולגלות את היכולת שבך, כיצד הם באים לידי ביטוי, כמו במימד אחר...ולהעשיר את הרפרטואר. ישנם אמנים שיכולת שלהם לתפקד בזמן אמת מדהימה כמו שידור חי היא דורשת כשרון יוצא דופן כדוגמאות: דודו טופז,צביקה הדר,אלי יצפאן ועוד... ביכולתם לאלתר במקום היא אומנות לשמה. זאת אמנות אחרת שיש בה יתרונות והרבה חסרונות... זה מזכיר לי ציירים בבית משפט...שיוצרים רישומים של דיוקנים. היסודיות שלך בחקר נושאים שאת נוגעת בם, מאוד עמוקה ומסודרת שמאפיינת אותך, לכן את מוערצת בעיניי. תודה לך על השיתוף, פשוט,שאפו!!!

      הוי דודי, מה אני עוד יכולה להוסיף, או בכלל, איך ומה להגיב על דברים אלה. אני יכולה להודות לך על העקביות שבה אתה קורא, מקשיב וצופה בחומרים שאני חושפת ומשחררת. אני יכולה להודות לך ולהעריך את הרצינות שבה את עוקב, שומע מגיב. אני יכולה להתפעל מהתובנות שעולות בך ולך מהדברים שאני כותבת, וממה שאת עוד מוסיף עליהם מתוך ההבנה שלך ומתוך העולם הטעון שלך. אני כמובן יכולה להודות לך ואפילו להסמיק מהמחמאות שאת חולק לי כאן מעל גלי המרחב הוירטואלי , וכל שאר הצופים רואים וקוראים. בקיצור סל מלא תודות. תודה על ההערכה שאתה רוחש לי, ואני שמחה שאני תורמת לך ומרחיבה את עולמך במה שקשור לעולם התרבות והאמנות. ובמיוחד לאחד כמותך ששותה הכל בכל כך הרבה צמא. תודה. ותודה גם על השפאו!!!!

      אני רק יכולה לספר לך, אם כבר אז כבר, שבעקבות שתי התכניות האלה, הסרטים והרישומים שהפקתי, הוזמנתי לעוד מופע. המופע יתקיים בקול המוסיקה ביום רביעי בשעה 17.00 שם ,הבנתי, מנהל התכנית והמנחה שלה, אריה יאס, גם יקריא חלק מהדברים שכתובים ברשימה זו. יהיה עוד סשן של מוסיקה צילם ורישום - ואחר כך בעקבות כל אלה גם תיוולד תערוכה.

        14/8/12 01:30:
      כפי שהבטחתי, חזרתי לקרא בשים לב את הפוסט הזה. קראתי גם חלק מהתגובות ואני כל כך מסכימה עם מה שכותבת יהודית, ואני רוצה להוסיף עוד דבר, אני עוקבת אחרי העבודות שלך ואחרי הפוסטים שלך. ותמיד יש לי תחושה שאני עומדת מול מורה, במובן הנכון של המלה. היכולת שלך להסביר ולהעמיק בדברים שאת מציגה בפני הצופים שלך, היא מיוחדת במינה כי היא מאפשרת למידה כנה ואמיתית של האומנות שבה את עוסקת, ושל התהליך של היווצרותה עד שהיא יוצאת מן הפרטי אל הכללי. וכשעבודות יוצאות מן הפרטי אל הכללי- הן הופכות להיות אומנות גדולה.
        13/8/12 16:21:
      מצדיעה לך. את מדהימה ותודה ששיתפת. את גדולה !!!!
        13/8/12 14:54:
      כאמנית עמדת באתגר שלא היה לך ניסיון בו. היות והוא אינו מאפשר הזדמנות שנייה,דבר הדורש ממך ריכוז כל משאבים והניסיון שצברת לחבור בנקודה מרוכזת אחת. ישנו הבדל גדול בין לדבר ברדיו לבין לדבר מול קהל בלייב או לעשות עריכה אחרי השידור... הספקתי לשמועתי אותך ברדיו וזאת הייתה עבורי חוויה מלמדת ומרגשת. עצם הסכמתך לפרויקט מעידה על אישיותך ובעוצמת ביטחונך העצמי, לעמוד בפני היצר שלך, ולגלות את היכולת שבך, כיצד הם באים לידי ביטוי, כמו במימד אחר...ולהעשיר את הרפרטואר. ישנם אמנים שיכולת שלהם לתפקד בזמן אמת מדהימה כמו שידור חי היא דורשת כשרון יוצא דופן כדוגמאות: דודו טופז,צביקה הדר,אלי יצפאן ועוד... ביכולתם לאלתר במקום היא אומנות לשמה. זאת אמנות אחרת שיש בה יתרונות והרבה חסרונות... זה מזכיר לי ציירים בבית משפט...שיוצרים רישומים של דיוקנים. היסודיות שלך בחקר נושאים שאת נוגעת בם, מאוד עמוקה ומסודרת שמאפיינת אותך, לכן את מוערצת בעיניי. תודה לך על השיתוף, פשוט,שאפו!!!
        13/8/12 09:24:

      צטט: sari di 2012-08-12 22:13:24

      תשוקה של קווים וצלילים נפלאים. תודה נורית.

      תודה שרי. וכל זה בחיפה. את רואה?

        13/8/12 09:23:

      צטט: יהודית מליק שירן 2012-08-12 21:18:27

      נורית יקרה, כל רשימה שלך היא חגיגה גדולה עבורי. אהבתי מאוד את שיתוף הלבטים שלך בפרוייקט "קולות, צבעים וצלילים". אהבתי עוד יותר את הסרטון שהפקת עם רישומייך. את אמנית ענקית בעיניי עד מאוד. יסודית, מקיפה ומעמיקה בתכנים, מפרה אותי כל פעם מחדש. תבורכי על התנסויותייך החדשות ותודה על העושר / האושר שמעניק לי הפוסט הזה. תשורה לנשמה.

      יהודית יקרה. מה עוד אני יכולה לומר על דברייך אלה, חוץ מלחייך בסיפוק והנאה.

      אכן תודה לך על דברייך, וכיוצרת אין כמותך לדעת עד כמה משמח אדם יוצר לדעת שהוא מעשיר גם את האחר. דברייך כאן שמחו אותי מאד, ואפילו היו בבחינת סוג של עידוד, להמשיך ולשתף. משום שגם אם יש מעטים שמרגישים שקבלו עוד משהו - העניין שווה. זאת משום שאני חושבת שגדולתה וחשיבותה של היצירה היא, כאשר היא נובעת מהאמת האותנתית של היוצר, ומשם אחר כך נוסקת למעלה והופכת להיות אמירה שגם הזולת ימצא בו עניין. אז שוב תודה יקירתי ותמשיכי להתארח במחוזות המילים הקולות והצורות כאן.

        13/8/12 09:20:

      צטט: ניקיטה רנא 2012-08-12 12:02:36

      ואוו איזה יצירתיות... יופי של תמונות.

      תודה ניקיטה.

        13/8/12 09:20:

      צטט: מרינה ב.א. מנשרוב 2012-08-12 08:04:54

      עבודות מרשימות.. עוד אשוב לשורות.. שבוע טוב נורית

      תודה לך מרינה.

        13/8/12 09:19:

      צטט: rachely111 2012-08-12 02:19:47

      את מדהימה. את יודעת אני לא יכולה להיכנס לבלוג שלי משהו השתבש.

      תודה רחלי.

        12/8/12 22:13:
      תשוקה של קווים וצלילים נפלאים. תודה נורית.
      נורית יקרה, כל רשימה שלך היא חגיגה גדולה עבורי. אהבתי מאוד את שיתוף הלבטים שלך בפרוייקט "קולות, צבעים וצלילים". אהבתי עוד יותר את הסרטון שהפקת עם רישומייך. את אמנית ענקית בעיניי עד מאוד. יסודית, מקיפה ומעמיקה בתכנים, מפרה אותי כל פעם מחדש. תבורכי על התנסויותייך החדשות ותודה על העושר / האושר שמעניק לי הפוסט הזה. תשורה לנשמה.
        12/8/12 12:02:
      ואוו איזה יצירתיות... יופי של תמונות.
      עבודות מרשימות.. עוד אשוב לשורות.. שבוע טוב נורית
        12/8/12 02:19:
      את מדהימה. את יודעת אני לא יכולה להיכנס לבלוג שלי משהו השתבש.
        12/8/12 00:16:

      צטט: אוריתלנ 2012-08-11 07:39:52

      פרוייקט מסקרן

      תודה אורית.

        12/8/12 00:14:

      צטט: ג.ע. 2 2012-08-10 12:43:32

      נורית היקרה, איזה כיף לך שאת יכולה להתנסות בכל כך הרבה פרוייקטים שונים ומשונים ולחוות כל כך הרבה חוויות מעניינות ומרתקות. כמובן שהיית צריכה אומץ רב, ואני מאמינה לך לגמרי בנוגע להתלבטויות שהיו בדרך, אבל איזו תוצאה מדהימה!!!! באמת. הדרך שבחרת לעשות זאת, השילוב של תמונות הצילום ביחד עם ציורייך שלך, באמת נותנות תחושה של ערבוב חושים של מה שראו העיניים ולא רק שמעו האזניים, אלא גם שמע וראה הלב, וכל זה ביחד עם מוסיקה משובחת ברקע. הצלחת לגמרי להעביר אליי את האווירה, ואך אני מקנאה בך על הכיף להיות שם באווירה הזאת. קפצת למים מאוד סוערים וגועשים ומפחידים, אבל יצאת משם כמנצחת גדולה במיוחד. אני מאוד אוהבת את העבודה המגומרת שלך, זאת שרואים בתמונות ובסרטונים. וד"א, במהלך הסרטונים המאוד מהירים הללו, יש תמונות רבות, ושווה בעיניי להקדיש להן "תערוכה" כאן, בקפה, בה פשוט תציגי את הגלריה כולה, אחת-אחת. ותבטיחי לי שכשיהיה השידור בערוץ 1 או ב"קול המוסיקה" - תודיעי לנו על כך מראש.

      גימל יקרה. אף פעם לא מיותר לומר לך שוב, עד כמה טוב לדעת שיש קוראים שקוראים ברצינות רבה את דבריי. איך שהוא את תמיד מצליחה להכנס לעולם הרגשי שאותו אני מתארת, לשים עליו את האצבע ואף במידה מסויימת כמעט להרגיש אותו. אהבתי את העובדה שהבנת את עניין הלבטים שלי אם לא לאמר אפילו החששות. תודה שציינת שם שלדעתך עברתי זאת בהצלחה. את צודקת שזה כיף גדול לקחת חלק בפרוייקטים כאלה. ואני שמחה לבשר לך ( הנה את הראשונה לדעת) שמנהלי התכנית כל כך אהבו את התוצרים, ואפילו את הרשימה הזאת, שביום רביעי הקרוב בשעה 17.00 ב'קול המוסיקה' מנחה התכנית יקריא ויצטט חלק מדבריי. בעקבות ההצלחה אני מוזמנת לעוד תכנית וזו תיהיה השלישית במספר. התכנית שתיהיה ביום ד' תהיה רק ברדיו, כמו שגם הקודמות היו. כאשר יהיה שידור בטלוויזיה, אודיע לך על כך, אני מניחה שזה ייקח עוד קצת זמן. ובאשר לתמונות שאותם היית רוצה לראות בנפרד בצורה מסודרת, הנה אני מפנה אותך לקישור שבו תוכלי לראות אותם אחד אחד ( ושימי לב, שגם בסוף הרשומה שלי אני נותנת קישור עם כניסה לאלבום) - אם כך זה הקישור

      - https://www.facebook.com/media/set/?set=a.415795178477126.94075.100001399437138&type=3

      בכל מקרה, אני מתכוונת להעלות אותם גם כאן לגלריה ב'קפה' - אבל ייקח לי קצת זמן.

      ושוב תודה על תגובתך הנהדרת.

        12/8/12 00:12:

      צטט: perach1 2012-08-10 13:10:12

      תודה על השיתוף בחוויה המרתקת .. ! (: והתוצאה פשוט נפלאה ! שב"ש ..

      תודה פרח. אכן, צדקת זו הייתה חוויה. שבוע טוב גם לך.

        12/8/12 00:02:

      צטט: כולנואל 2012-08-10 12:28:22

      תו לתו יביע LOVE בקו המרקיע אל הנעימה והקול משמיים - - - . . .אין זה כי אם אצבע ויד אלהים-חיים בדבר הזה היוצא כחץ מקשת אילון וחודש מאוזן לאוזן לשמוע ולרואת פלאות שכאלה. תודה נורית.

      תודה ישראל. מה אומר ומה עוד אדבר. תודה שבאת, קראת והגבת.

        11/8/12 07:39:
      פרוייקט מסקרן
        10/8/12 13:10:
      תודה על השיתוף בחוויה המרתקת .. ! (: והתוצאה פשוט נפלאה ! שב"ש ..
        10/8/12 12:43:
      נורית היקרה, איזה כיף לך שאת יכולה להתנסות בכל כך הרבה פרוייקטים שונים ומשונים ולחוות כל כך הרבה חוויות מעניינות ומרתקות. כמובן שהיית צריכה אומץ רב, ואני מאמינה לך לגמרי בנוגע להתלבטויות שהיו בדרך, אבל איזו תוצאה מדהימה!!!! באמת. הדרך שבחרת לעשות זאת, השילוב של תמונות הצילום ביחד עם ציורייך שלך, באמת נותנות תחושה של ערבוב חושים של מה שראו העיניים ולא רק שמעו האזניים, אלא גם שמע וראה הלב, וכל זה ביחד עם מוסיקה משובחת ברקע. הצלחת לגמרי להעביר אליי את האווירה, ואך אני מקנאה בך על הכיף להיות שם באווירה הזאת. קפצת למים מאוד סוערים וגועשים ומפחידים, אבל יצאת משם כמנצחת גדולה במיוחד. אני מאוד אוהבת את העבודה המגומרת שלך, זאת שרואים בתמונות ובסרטונים. וד"א, במהלך הסרטונים המאוד מהירים הללו, יש תמונות רבות, ושווה בעיניי להקדיש להן "תערוכה" כאן, בקפה, בה פשוט תציגי את הגלריה כולה, אחת-אחת. ותבטיחי לי שכשיהיה השידור בערוץ 1 או ב"קול המוסיקה" - תודיעי לנו על כך מראש.
        10/8/12 12:28:
      תו לתו יביע LOVE בקו המרקיע אל הנעימה והקול משמיים - - - . . .אין זה כי אם אצבע ויד אלהים-חיים בדבר הזה היוצא כחץ מקשת אילון וחודש מאוזן לאוזן לשמוע ולרואת פלאות שכאלה. תודה נורית.
        10/8/12 00:54:
      אחזור לקרא בניחותא. *
        9/8/12 23:48:
      * }{
        9/8/12 23:48:
      * }{

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין