אני – הוזה, רווקה בת 34 ממרכז הארץ, כמעט יפה, כמעט מצליחה, כמעט נואשת... הוא – הורס, רווק בן 35 ממרכז הארץ, חתיך הורס, איש עסקים, משכיל, אינטליגנטי, גבוה, רגיש, מצחיק, מרשים... אנחנו כמעט נשואים. טוב, עוד לא ממש, אבל אנחנו מתראים כל יום. טוב, בעצם רק אני רואה אותו. כבר חודשיים שאני מסתכלת בכרטיס שלו יום-יום, מישירה מבט אל תוך העיניים המהממות שלו (טוב, נכון, מדי פעם מגניבה מבט אל הסיקס-פק...) ומדמיינת כמה נפלאה תהיה האהבה שלנו. יודעת בעל פה כל מילה בכרטיס שלו. מחייכת בכל פעם שעיני עוברות על השורות: איזו שנינות, איזו רגישות, איזו נשמה טהורה, איזה גוף...האיש הזה נברא בשבילי. אם רק הייתי מעזה לפנות אליו... אבל אני מחכה. ממתינה ומאמינה שיום אחד הוא יפנה אלי, ואז...אז זה רק עניין של זמן... ואז זה קרה. שלוש דקות אחרי ההצצה היומית בכרטיס שלו נשמע פתאום הצליל הקפיצי הזה של המחשב, המתריע שמישהו מעוניין לפתוח בשיחת צ'ט. בו-זמנית מופיעה על המסך התיבה המוכרת, וממנה מציץ אלי פרצופו המצודד. מרב הפתעה אני לוטשת עיניים במסך, כאילו לא יודעת מה לבחור: כן / לא / הצג. אני ערה פתאום לתחושת חום שמתפשטת אצלי בבטן, ומבינה שאני מתרגשת. נושמת עמוק, ובתחושה שהנה סוף-סוף חיי עומדים להשתנות, אני לוחצת "כן", והאותיות מופיעות על המסך. הוא: היי אני: היי, מה שלומך? הוא: לא אוהב לדבר בצ'ט. אני: רוצה בטלפון? הוא: אין לי סבלנות לקשקש. אני: אז מה? ישר להיפגש לקפה?! הוא: לא בעניין קפה. אני (חושבת: הוא לא ממש זורם... אבל יהיה בסדר – אני סובלנית): טוב, אולי סרט? הוא: לא אוהב סרטים אני: טוב, אז מה אתה אוהב? הוא: מיטה...שמיכה...פעילות בין השמיכות... אני (חושבת: לא, אלוהים, לא...לא הוא! לא יכול להיות שגם הוא אחד מאלה...): אז למה פנית? הוא: אני רוצה להיפגש. אהבתי את הפרופיל שלך. אני: אבל התמונה הייתה מקדימה. הוא: מה? אני: לא משנה. מה אהבת בכרטיס שלי? הוא: קודם כל את נראית לא רע... טוב, תביני, אני אוהב נשים מטופחות, תגידי, את מגלחת?... אני (חושבת: שיט – עכשיו כבר אין ספק!): כל בוקר אחרי הצחצוח, ושמה אפטר- שייב גם. הוא: חחח, בעצם את די גמדה...לא נורא – החזה נראה נחמד, איזו מידת חזייה את לובשת? אני: 75סי. הוא: נשמע טוב. אני אוהב חזה מלא. אני (חושבת: חצוף!!! אחד כזה דורש שיתעללו בו): אתה רוצה עוד פרטים על הגוף שלי? הוא: (מתלהב...) תספרי, תספרי... אני: יש לי קעקוע של פרפר על החזה, נקודת חן בדיוק מעל החריץ של התחת ו... הוא: מה?????? אני: יש לך ראש פתוח?... הוא: כן!!! אני: כאילו, אתה בטוח שלא תיבהל...זה מאד לא שיגרתי... הוא: מה???????? אני: 3 שערות באורך סנטימטר על הבוהן השמאלית! הוא: (מתבלבל) מה? אהה, טוב, נו, אפשר גם בחושך... אני: טוב, תקשיב, אני לא מחפשת סטוץ, ולא נראה לי שאתה מחפש משהו אחר... הוא: לא נכון, אני מחפש קשר רציני, אני משקיען, קורע את כל הכרטיס... אני: בטח! תחזור על דבר אחד שכתבתי... הוא: כתבת שאת יצרית... אני: י צ י ר ת י ת! הוא: ושאת חמה... אני: ח כ מ ה !!! הוא: טוב, אל תכעסי – אני דיסלקטי. איפה את גרה? אני: תל אביב. הוא: ואללה, לא יאמן – גם אני. באיזה אזור? אני: בבלי הוא: טוב, אז אני בא. אני: מה?! הוא: אני בא לפגוש אותך – תראי כשמכירים באתר צריך לפעול מהר...להכות בברזל בעודו חם...למה לבזבז זמן? אם לא נפגש היום מחר כבר יפנו אלי מאה כמוך... אני: טוב, תבוא. (נתתי לו את הכתובת של השכנה. היא בת 85. אולי תשמח על הביקור...ואם לא – אולי תכה אותו במוט ברזל או במקל הליכה...) |