כותרות TheMarker >
    ';

    בפשטות

    ארכיון

    משהו ישן, משהו חדש

    20 תגובות   יום שבת, 29/12/07, 20:11

     

    בין כל הטלטלות והשינויים של החודשים האחרונים
    גם חזרתי לדברים מוכרים, שעושים לי טוב, כמו הסטודיו שבו נהגתי לעשות כושר.

     

    גם המורה האהובה עלי יצאה לחופשת לידה (ובינתיים חזרה) אבל בין לבין נאלצתי לנסות דברים אחרים
    ומצאתי משהו שונה בתכלית, אם לא ההפך הגמור, מהשיעורים המוכרים, הרגועים והמרוכזים.

     

    כן, אני מכורה לתאי בוקס. לא סתם תאי בוקס אלא עם טל שחם - פצצת אנרגיה צהובה
    שמכריחה אותך להגביר את הקצב, בדיוק כשחשבת שאת כבר לא יכולה.

     

    נעלי הספורט הנוכחיות שלי התחילו להרגיש שחוקות וקצת עייפות אחרי שלוש שנים והקפיצות והבעיטות הנוכחיות.

    אין ברירה, צריך לקנות חדשות.

     

    כמה זוגות פסלתי: אלו גבריות, האחרות לא נוחות, ומה שאני מודדת עכשיו לובשת יפות, אבל כבדות.

    מדדתי כמעט כל זוג שמצאתי בחנות אבל לבסוף הצלחתי להחליט.

    נשמתי לרווחה כשהכרטיס עבר ויצאתי מהחנות עם שקית ביד וגאווה בלב.

     

    בבית, פתחתי את הקופסה, הוצאתי את הנעליים והתמלאתי פליאה - איך זה ששוב קניתי את הישנות?

    נכון, הצבע אחר, הדגם קפץ בספרה אחת ומעט שופר אבל אין ספק שמדובר באותן גברות בשינוי אדרת.

     

     

    עוד סוגיה מטרידה:

    איך זה שמאז הקניה של הנעליים החדשות עבר יותר מחודש ועדיין, הן נשארו בקופסה?

     

    בכל פעם, כשמגיעה העת לנעול נעליים ולצאת מהבית -
    מתוך אינסטינקט אני תופסת את הישנות, ממאנת להיפרד מהן ומבטיחה לעצמי באותה נשימה שזו הפעם אחרונה ושלעיתים צריך להרפות ממשהו ישן כדי לתת את המקום למשהו חדש.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/5/09 00:53:
      אמרת שאת מתאמנת אצל טל שחם וגם אני בעברי הלא רחוק כל כך (למרות שאולי השרירים שלי יעדו אחרת) התאמנתי אצלה ועכשיו אני רוצה לחזור אליה. איפה היא מאמנת היום? (עדין ברמה"ש?)
        2/1/08 00:35:

       

      צטט: מורית 2008-01-01 19:21:46

      * אפילו רק על החזרה למכון הכושר... כמה קשה לחזור אחרי שמפסיקים

      אבל הזכרת לי שכשחזרתי בעבר ישר הלכתי לקנות נעליים

      ואין ספק שגם שלי די מהר איבדו צורה - אין סיכוי שאחרי 3 שנים נעליים אצלי ייראו כמו שלך...

      שנה של דברים שיעשו לך רק טוב מחייך

      מורית

       

      תודה על הכוכב מורית,


      אכן, קשה לחזור אחרי שמפסיקים ואני מודה שבתחום הזה יש לי היסטוריה ארוכה של עזיבות דרמטיות וקמבאקים מפוארים.

      אבל הפעם, זה מרגיש לי אחרת, שונה... טפו טפו טפו - הפעם זה זה. חתום

       

      ובנוגע לנעליים שלי - הן לא כאלו חתיכות, הן רק פוטוגניות נורא, המנוולות :)

       

      שנה נפלאה ומלאה בדברים שיגרמו לחיוכים גם לך מורית נשיקה

        2/1/08 00:25:

       

      צטט: אחת שיודעת1 2007-12-30 23:05:07

      תאי בוקס עם טל שחם - שיחקת אותה לגמרי.
      אני עוד לא מוצאת את תעצומות הנפש לחזור להתעמל.
      מקווה שאולי...
      אבל אין ספק שלפעמים הבגדים והציוד נותנים את הפוש הראשוני.

      תהני !

       

      תודה, אני בהחלט יוצאת עם חיוך גדול על הפנים מהשיעור -
      למרות שאת יכולה להיות בטוחה שגם בעזרתה לא אתקבל ל"הדוגמניות" :)

       

      תבואי, יהיה דיסקו.
      (אוי, אני לא מאמינה שהפכתי לאחת ממסיונריות הספורט האלו, פויה לי)

       

      לגבי בגדים וציוד: נהגתי ללכת עד לא מזמן לשיעורים במיטב קולקציית הטרינינגים 04' שזה ממש לא נחשב ברמת'שרון אבל לאחר שתי תקריות מצערות שאני בהחלט לא מתכוונת לכתוב עליהן בבלוג התחיל מרוץ החימוש.

        2/1/08 00:05:

       

      צטט: lauf 2007-12-30 22:18:09

      זה באמת מדהים איך אנחנו נוטים להתחבר לדברים דומים .

      למה שאנחנו כבר מכירים .

      ואם כבר בנעליים עסקינן-אז:

      הטובות ביותר שהיו לי אי פעם, שאני לא נפרדת מהן כמעט בכלל למרות שהן מגביהות אותי ב-3.5 ס"מ (מיותרים לפעמים)

      שנראות כמו חדשות אחרי שנה שלמה של נעילה (ואני לא ממש בקטע אורבני)

      שמעדנות את כפות רגלי הרחבות ושהפיגו את כאבי הגב שלי בעת הליכה

      הן אדידס באונס .

      כשמגיע מגיע .

       

      אני רואה שאני לא הבחורה היחידה שקשורה לנעלי הספורט שלה :)

      אכן, נשמע שהפרגון מגיע.

       

      ממש צחקתי כשהגעתי הביתה וגיליתי שלא זזתי כמעט מילימטר בבחירה שלי

      לפחות עכשיו אני יודעת שלא הייתי נכשלת בשאלון 300.

       

      אדידס היו לי פעם, אבל מאז שהנייקי שלי דרדרו אותי במורד כל הר מירון
      והארוך והתלול על רקע שאגות צחוק אני נאמנה לניו באלנס שלי
      שעוד לא איכזבו אותי.

        1/1/08 23:59:

       

      צטט: אלמה 2007-12-30 21:33:35

      אני מתה על סמרטוטים. בעיקר על נעלים מסמורטטות!

      הן הכי טובות:))

      כוכב מותק!

       

      גם אני אוהבת סמרטוטים (ושוקולד ועוגות גבינה) 
      אבל משתדלת להיגמל - מכולם.

       

      דווקא נעליים, אני מודה, אני אוהבת לקנות.

       

      תודה על הכוכב, מותק בעצמך!

        1/1/08 23:56:

       

      צטט: mania-nim 2007-12-30 18:56:16

      משהו ישן, משהו חדש,

      וצריך גם משהו כחול, כך נדמה לי,

      ויש כל מה שצריך למסיבת רווקות.

      אז אולי זה קורה השנה...?

      שנה נפלאה לך דינה....נשיקה

       

      מניה, תפסת אותי לגבי חלק ב'.

       

      אז הנה פרומו לכותרת של הפוסט הבא:
      משהו מושאל, משהו כחול (עצוב) או החתונה של החברה הכי טובה שלי.

       

      לא, זו לא אני ואני בספק רב אם זה יקרה השנה,
      למרות שעם המזל שלי -  עכשיו כשאמרתי את זה, זה עוד יקרה :)

       

      שנה נפלאה ומלאת אהבה ופריחה גם לך, מניה.

        1/1/08 23:53:

       

      צטט: .rotem 2007-12-30 18:30:08

      העניין עם נעלי הספורט הוא מטאפורה מצויינת כמעט לכל דבר בחיים. יפה כתבת.

      תחושות, חפצים, תקופות. צריך ללמוד להרפות.

      (למרות זאת, זה לא אומר שהחדש יחליף את הישן... להפך, שניים זה תמיד נחמד יותר :))

       

      אכן, יש כאן קצת מהסמליות, מודה.

      על לשחרר כבר כתבתי, ומסכימה שלא תמיד אחד בא במקום השני.

       

      למרות שספציפית לגבי נעלי ספורט, לפחות,

      אני מעדיפה שיהיה לי רק זוג אחד כדי לפנות מקום (להרבה) נעליים אחרות.

      חוץ מזה, נחמד מאוד שקפצת לביקור :))

        1/1/08 23:47:

       

      צטט: עינת (ש) 2007-12-30 00:54:26

      מזכירה לי את מכנסי הטריינינג  הישנות שאני  לא מוכנה להיפרד מהן.

       לא משנה שכמה  זוגות חדשות מחכות בארון. המהוהות, אותן אני אוהבת  :-)

       

      איזה כיף שאני לא הבחורה היחידה עם הקיבעונות פה :)

      יש משהו מנחם ומרגיע מאוד בישן המהוה הזה לעומת החדש המנצנץ והמאיים.

       

      דווקא מבגדים נפטרתי לאחרונה בכמויות מסחריות,
      אפילו הסכמתי להיפרד מהג'ינסים מגיל 16 - ככה זה כשאין מקום בארון.

        1/1/08 19:21:

      * אפילו רק על החזרה למכון הכושר... כמה קשה לחזור אחרי שמפסיקים

      אבל הזכרת לי שכשחזרתי בעבר ישר הלכתי לקנות נעליים

      ואין ספק שגם שלי די מהר איבדו צורה - אין סיכוי שאחרי 3 שנים נעליים אצלי ייראו כמו שלך...

      שנה של דברים שיעשו לך רק טוב מחייך

      מורית

       

        30/12/07 23:05:

      תאי בוקס עם טל שחם - שיחקת אותה לגמרי.
      אני עוד לא מוצאת את תעצומות הנפש לחזור להתעמל.
      מקווה שאולי...
      אבל אין ספק שלפעמים הבגדים והציוד נותנים את הפוש הראשוני.

      תהני !

        30/12/07 22:18:

      זה באמת מדהים איך אנחנו נוטים להתחבר לדברים דומים .

      למה שאנחנו כבר מכירים .

      ואם כבר בנעליים עסקינן-אז:

      הטובות ביותר שהיו לי אי פעם, שאני לא נפרדת מהן כמעט בכלל למרות שהן מגביהות אותי ב-3.5 ס"מ (מיותרים לפעמים)

      שנראות כמו חדשות אחרי שנה שלמה של נעילה (ואני לא ממש בקטע אורבני)

      שמעדנות את כפות רגלי הרחבות ושהפיגו את כאבי הגב שלי בעת הליכה

      הן אדידס באונס .

      כשמגיע מגיע .

        30/12/07 21:33:

      אני מתה על סמרטוטים. בעיקר על נעלים מסמורטטות!

      הן הכי טובות:))

      כוכב מותק!

        30/12/07 18:56:

      משהו ישן, משהו חדש,

      וצריך גם משהו כחול, כך נדמה לי,

      ויש כל מה שצריך למסיבת רווקות.

      אז אולי זה קורה השנה...?

      שנה נפלאה לך דינה....נשיקה

        30/12/07 18:30:

      העניין עם נעלי הספורט הוא מטאפורה מצויינת כמעט לכל דבר בחיים. יפה כתבת.

      תחושות, חפצים, תקופות. צריך ללמוד להרפות.

      (למרות זאת, זה לא אומר שהחדש יחליף את הישן... להפך, שניים זה תמיד נחמד יותר :))

        30/12/07 00:54:

      מזכירה לי את מכנסי הטריינינג  הישנות שאני  לא מוכנה להיפרד מהן.

       לא משנה שכמה  זוגות חדשות מחכות בארון. המהוהות, אותן אני אוהבת  :-)

       

        29/12/07 22:39:

       

      צטט: process 2007-12-29 21:18:03

      שני פוסטים באותה קופסת נעליים... יפה!

       

      לכאורה אין שום קשר בין שניהם - אבל האם ניתן למצוא את הקשר בפסקאות הסיום של כל אחד מהם?

       

      אבנר,
       

      אני מקווה שתסלח לי אבל נכון לעכשיו, החלטתי להשמיט את החלק הראשון של הפוסט מכיוון שלא הרגשתי שהבעתי בו את עצמי בדיוק הראוי.

      מי שקרא, קרא. מי שלא - ממש לא נורא :)

       

      בכל מקרה, תודה על התגובה.

        29/12/07 21:18:

      שני פוסטים באותה קופסת נעליים... יפה!

       

      לכאורה אין שום קשר בין שניהם - אבל האם ניתן למצוא את הקשר בפסקאות הסיום של כל אחד מהם?

        29/12/07 20:41:

       

      צטט: staph 2007-12-29 20:15:59

      יקירה, אני מתנצלת מראש על התגובה השטחית. אחרת תבוא בהמשך, כשאקרא את הפוסט עם קצת זמן.

      אבל..

       

      איך לעזאזל הנעליים שלך נראות ככה אחרי 3 שנים?!

      ניסיתי, נורא ניסיתי, ולא מצליחה להבחין איזה חדש ואיזה ישן..

       

      סחתיין:)

       

       

      יקירתי, את מוזמנת לקרוא בזמנך החופשי.

       

      לגבי מצב הנעליים, אני מניחה שזה פשוט מראה איזו בחורה אורבנית אני.

      ככה זה כשאת הספורט עושים בחדר ממוזג או על המדרכה.

       

      כנראה שהייתי צריכה לצלם את הסוליות - הן בהחלט שחוקות.
      בכל מקרה, אם לא רואים האדומות הן הישנות והצהובות-ירוקות על הקופסה הן החדשות.

       

      אני רק רוצה לציין שהאדומות החליפו את הזוג הישן שהיה במצב "Total loss" אחרי שהתגלגלתי איתו (מילולית לחלוטין) במורד הר מירון.
      מאז למדתי לקחת לטיולים מאתגרים משהו קצת יותר עמיד מנעלי הספורט שלי.

        29/12/07 20:37:

       

      צטט: staph 2007-12-29 20:15:59

      יקירה, אני מתנצלת מראש על התגובה השטחית. אחרת תבוא בהמשך, כשאקרא את הפוסט עם קצת זמן.

      אבל..

       

      איך לעזאזל הנעליים שלך נראות ככה אחרי 3 שנים?!

      ניסיתי, נורא ניסיתי, ולא מצליחה להבחין איזה חדש ואיזה ישן..

       

      סחתיין:)

       

      יקירתי,את מוזמנת לכאן תמיד ותקראי בזמנך החופשי.

       

      לגבי מצב הנעליים, אני מניחה שזה פשוט מראה איזו בחורה אורבנית אני.

      ככה זה כשאת הספורט עושים בחדר ממוזג או על המדרכה.

       

      כנראה שהייתי צריכה לצלם את הסוליות - הן בהחלט שחוקות.
      בכל מקרה, אם לא רואים האדומות הן הישנות והצהובות-ירוקות על הקופסה הן החדשות.

       

      אני רק רוצה לציין שהאדומות החליפו את הזוג הישן שהיה במצב "Tatal loss" אחרי שהתגלגלתי איתו (מילולית לחלוטין) במורד הר מירון. מאז למדתי לא לקחת את נעלי הספורט שלי לטיולים מאתגרים אלא משהו קצת יותר עמיד.

        29/12/07 20:15:

      יקירה, אני מתנצלת מראש על התגובה השטחית. אחרת תבוא בהמשך, כשאקרא את הפוסט עם קצת זמן.

      אבל..

       

      איך לעזאזל הנעליים שלך נראות ככה אחרי 3 שנים?!

      ניסיתי, נורא ניסיתי, ולא מצליחה להבחין איזה חדש ואיזה ישן..

       

      סחתיין:)

      פרופיל

      simplicity
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בפשטות - הפוסטים האהובים