צטט: מיכלילוש 2012-08-10 18:01:50

הנפש

משורר: ריצ'ארד הנרי דאנה

תרגום מאנגלית: מיכל פרנזל

 

בּוֹא, אָח, וְאִתִי הַפְנֵה גַּבְּךָ אֶל מַחְשָׁבָה שֶׁל כְּמִיהָה

וְאֶל כָּל תַחְלוּאֶיךָ הַפְּנִימִיִּים אֲשֶׁר חַטָּאתְךָ בְּךָ יָצְקָה;

בּוֹא, וּשְׁלַח לְמֶרְחַקִּים אַהֲבָה, לְכָל אֲשֶׁר בַּחַיִּים

וְהַרְגֵשׁ אֶת הַסִּפּוּק הֶעָמֹק שֶׁהֵם בַּחֲזָרָה נוֹתְנִים.

אִחוּלִים אֲדִיבִים וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – לְעָנִי לֹא יַהֲפְכוּךָ;

הֵם יָשׁוּבוּ הַבַּיְתָה, מְלֵאִים וּגְדוּשִׁים אֶל דַּלְתְּךָ;

פַּלְגֵי אַהֲבָה זוֹרְמִים בַּחֲזָרָה לְמְקוֹם מוֹצָאָם,

שֶׁכֵּן מַעְיָנוֹת אֹשֶׁר הַנִּשְׁפָּכִים הַחוּצָה, בְּמַעֲמָקֵי הַפְּנִים מְקוֹרָם,

אַף תֵּן לָהֶם לִזְרֹם, אֶת הַמְּקוֹמוֹת בִּרְנָנָה מָלֵא

הֵיכָן שֶׁשּׁוֹכְנִים רֵעֵיךָ.  וְאִם תִּהְיֶה נוּגֶה,

וְהָאֶרֶץ נִדְמֶה שֶׁשְּׁמָמָה הִיא, וְהַשָּׁעוֹת, אֲשֶׁר הָיוּ פַּעַם שְׂמַחוֹת, דּוֹחֲסוֹת

אֶת מַחְשְׁבוֹתֶיךָ, אֶת בְּדִידוּתְךָ הוֹפְכוֹת

לְגַעְגּוּעַ אֶל הֶעָבָר, וְאָז תִּשְׁמַע

אֶת מוּזִיקַת הַמַּיִם הַהֵם הַנִּשְׁפָּכִים בְּקִרְבָה;

וְרוּחֲךָ הָרָפָה, הַנַּחַל הַצּוֹנֵן גוֹמַעַת,

וְעֵינְךָ עוֹלֶצֶת עִם הַקֶּרֶן הַמִּשְׁתַּעֲשַׁעַת

אֲשֶׁר כָּעֵת עַל פְּנֵי הַמַּיִם מְרָצֶדֶת, כָּעֵת

מְנַתֶּרֶת מַעְלָה וּבֶעָנָף הַתָּלוּי מְרַקֶדֶת.

הָאֵין זֶה נִפְלָא? אֱמֹר לִי, הֵיכָן גָּר

הַכֹּחַ אֲשֶׁר כִּשּׁוּף כֹּה יָפֶה יָצַר?

בְּחֵיקֶךָ, אָח? אֲזַי, כְּאִלּוּ שֶׁלְּךָ,

שְׁמֹר בְּיִרְאַת כָּבוֹד אֶת הַכֹּחַ הָאֱלֹהִי בְּךָ.

וְהוּא, אָכֵן, הַמַּצָּב הַחִיצוֹנִי אֵינֶנּוּ,

אֶלָּא מֶזֶג הַנֶּפֶשׁ עַל פִּיו מַעֲרִיכִים אָנוּ

עַצְבוּת אוֹ שִׂמְחָה, וְאַף אֶת רִיגּוּשׁ חֵיקֶךָ מְאַפְשֵׁר,

עִם מַחְשָׁבוֹת אֲצִילוֹת, אוֹתְךָ אֶל תּוֹךְ אַהֲבָה, מְעוֹרֵר

וּמְאַפְשֵׁר שֶׁתִּנָּתֵן בְּחֹזְקָה לְכָל רֶגֶשׁ

מַטָּרָה הֲגוּנָה אֲשֶׁר עַל יְדֵי הַשָּׁמַיִם תִּתְקַדֵּשׁ,

וְתִשְׁתַּחְרֵר אֶל פְּעֻלָּה, וְתַקְנֶה חַיִּים חֲדָשִׁים,

עַד שֶׁאֶת גּוּפְךָ עִם אֶלֶף לְבָבוֹת תַּפְעִים.

הַחֵטְא הַמֵּעִיב עַל רְאִיָּת הַשֶׂכֶל הַצְּלוּלָה,

מִסָּבִיב לַנֶפֶשׁ הַמַּרְעִיבָה עַצְמָהּ, הִתְפַשֵּׁט מַחְסוֹרָהּ.

הָאָרֶץ מָלְאָה בְּחַיִּים; וְכָל תְצֻרוֹתֶיהָ הִתְרַחֲבוּ בָּהּ

עִם עֶקְרוֹנוֹת שֶׁל יֵשׁוּת אֲשֶׁר נוֹצְרוּ לְהַתְאִים

לְכֹחוֹתָיו הַשּׁוֹנִים שֶׁל הָאָדָם, מֵהַבְּהֵמָה אוֹתוֹ מַעֲלִים.

וְאִם הָאָרֶץ בְּמַטָּרוֹת נִשְׂגָבוֹת יוֹתֵר תִּתְמַלֵּא,-

הָאָרֶץ בָּהּ תִּתְהַלֵּךְ – וְשִׂכְלְךָ הֶעָנִי יִכְהֶה?

אַתָּה מְדַבֵּר עַל חַיִּים, כְּשֶׁרְדוּמָה מַחֲצִית נַפְשְׁךָ?

אַתָּה "אָדָם חַי מֵת", לְזַנֵּק הַרְשֵׁה לְרוּחֲךָ,

לֵךְ קָדִימָה אֶל הַיּוֹם, וְתֵן לָאֲוִיר הַצָּלוּל לִנְשֹׁב

דֶּרֶךְ טִירַת נַפְשְׁךָ הָאֲטוּמָה. כְּדֵי שֶׁבַּהֲבָנָה תַּחְשֹּׁב

דָּבָר עַל מַהוּת הַחַיִּים, נַעֵר מֵעָלֶיךָ אֶת הַמָּוֶת הָאָפֵל;

תֵּן לְנַפְשְׁךָ לְהַרְגִּישׁ אֶת נְשִׁימַת תֵּבֵל

עִמָּהּ כָּל טֶבַע מִתְרַעֲנֵן, וּלְמַד לִהְיוֹת

מִשְׁתַּתֵּף בְּכָל שֶׁתּוּכַל לְגַעַת אוֹ לִרְאוֹת;

הִשְׁתַּחְרֵר מֵאֲחִיזַת גּוּפְךָ, הַרְשֵׁה לְרוּחֲךָ לְהִתְעַלּוֹת;

תֵּן לְנַפְשְׁךָ אֲוִיר, לְכִישׁוּרֶיךָ הִתְרַחֲבוּת;

אַהֲבָה, שִׂמְחָה אֲפִילּוּ עֶצֶב, - לָכֹּל תֵּן עַצְמְךָ בְּהִתְמַסְּרוּת!

הִכָּנַע, הֵם מְהַוִּים אֶת חֵרוּתְךָ, לֹא אֶת הָעַבְדוּת.

הִפָּטֵר מֵאֲזִקִּים הַקּוֹשְׁרִים אֶת רוּחֲךָ

אֶל עָפָר וְחוּשִׁים, וְהַגְּבָּה מוּדַעוּתְךָ!

וְנוֹע תָּנוּעַ עִם הַמִּכְלוֹל הֶעָצוּם שֶׁל הָאֵל בְּסִימְפָּטְיָה

וְהֱיֶה כְּאָדָם מִבְּרֵאשִׁית, נֶפֶשׁ חָיָה.