כותרות TheMarker >
    ';

    פרידות

    24 תגובות   יום שישי , 10/8/12, 19:33

    ''

     

     

    פעם ביימתי סרט דוקומנטרי על קבוצת נשים שהכירו בבית אבות והתגבשו לחבורה. הן היו מאוד סולידריות. על אף שלעיתים שררה ביניהן עוינות, הן יכלו להתגבר על כך ולדאוג אחת לשנייה לתרופות. גברים בבית אבות נשארים זאבים בודדים, או רומנטיקנים. רומנטיקה היא תשוקה לחיים. רוב הנשים שצילמתי, היו חסרות רומנטיקה. הן היו שורדות, ולכן פעלתניות ומכוונות מטרה. הן שיחקו רמי קוביות כדי לפמפם את שריר המוח, ועשו הליכות כדי להחזיר חיוניות לרגליים החיוורות.

    הייתה סצנה שלא נכנסה לסרט אך באנושיותה נגעה לליבי. אחת הנשים עברה לבית אבות לאחר שבעלה נפטר. היא מכרה את כל תכולת דירתה, ומה שהיא לא הצליחה, חילקה בין מכריה. אך דבר אחד היא התעקשה להעביר מדירתה הישנה, מזנון ענק, שאיים לבלוע את יחידת הדיור הקטנה והחדשה שלה. במזנון לא היה פאר מיוחד, וציפוי הפורמייקה שלו דהה עם השנים. במרכזו שתי דלתות זכוכית, מאחוריהן ניצבו בובות חרסינה, תמונות המשפחה ותמונה גדולה של בעלה. "כתר שנפל" היא אמרה על בעלה המנוח "אין לו תחליף."

     

    יום אחד יגיע גם תורי לעבור לבית אבות או משהו בסגנון. לצערי אני לא מאמין שיהיה לי אומץ לירות לעצמי כדור בראש, דקה לפני המעבר.

    אני לא יודע למה אני מתעסק בזה. חרדות לא חסרות לי, אז מדוע להעמיס גם כמה מהעתיד?

    בקלות יכולתי לדמיין את עצמי מתלבט מה לקחת עימי למשכני האחרון, מה למכור, מה לתת. אולי בעצם עדיף לשרוף הכול בלילה אחד על שפת ימה של תל-אביב ולגמור עם זה. בכל מקרה אני מעדיף שיהיה לי כמה שפחות ממה להיפטר, זה יחסוך לי את הדילמה.

    החוק הפשוט אומר, אם לא השתמשת בחפץ למעלה משנה, הוא נידון להיזרק לפח. על החוק הזה שמעתי פעם ממישהי שעברה קורס להעצמה אישית. ערב אחד אמרה לי שהיא חושבת שיש כמה חפצים בביתי שעלי להיפטר מהם. היא גם למדה שם, שיש לומר לאנשים את האמת בפנים, גם אם היא כואבת. יותר מאוחר כשעשינו אהבה טענה שהזין שלי די בינוני, אבל עבה... יחסית, הוסיפה. בבוקר סיפרתי לה שגם אצלנו בשכונה היה חוק כזה, שאם נופל לך אוכל על הרצפה, ולא עברו חמש שניות, מותר לך לאכול אותו. במקרה שלך, אמרתי לה, עברו כבר שבע שעות. הנה יש פה תיק שלא השתמשתי בו למעלה משנה, תארזי בו את החפצים שלך ותעזבי בשקט. אני בסלון שותה קפה.

     

    יש שבתות שאני מראש מתכנן לכתוב בהן. כאשר השבת מגיעה אני מוצא הרבה תירוצים לא לכתוב. כמו למשל הדירה שאת ניקיונה הזנחתי. אני מוריד אשפה, שוטף כלים, משפריץ קצף אקונומיקה על האמבטיה. אחר כך לוקח מטלית רטובה ועובר רנדומלית על חפצים ורהיטים בדירה. זהו ניקיון ללא סדר, סתמי כזה, פלירט. הכול רק לא לכתוב.

    השבת הזאת תכננתי לכתוב, אך לא הייתי מסוגל, ולא היה לי כוח לנקות. עמדתי במרכז הסלון, והבטתי בדירה שאני כה אוהב. מדוע אין בי כוח להעביר סמרטוט על רצפתה? אולי כי הספונג'ה כרוכה קודם בשאיבת אבק משלושה שטיחים שפזורים ברחבי הדירה? החלטתי לגייס כוחות אחרונים. שאבתי את השטיחים ואפסנתי אותם בבויידם. ככה הם לא יפריעו בניקיון הבא. אולי בשלב מאוחר יותר אפטר מהם בכלל. פתאום הדירה נהייתה גדולה וקרירה יותר. יכולתי לשמוע את נשימת הרווחה של המרצפות החומות. את הקיץ הזה אקדיש לאוורור הדירה, החלטתי בספונטניות. אפנה כמה שיותר חפצים. מהלך שבטח יקרר את הדירה וגם ירגיע את המחשבה הזאת שתמיד מסתובבת לי בראש. מי ייאלץ להתמודד עם מה שאני משאיר אחריי, אם אמות ככה פתאום באמצע החיים? כי לא הייתי רוצה להשאיר לאותו אדם יותר מידי טרחה.

    השיטה הקפיטליסטית גורמת לך לצבור, אך רוב הרכוש שלי מסתכם במכשירים אלקטרונים. פלזמה, סטריאו, מחשב נייד. תוך שנה הם מאבדים יותר ממחצית מערכם. באיזושהי נקודה בחיים בן אדם צריך להשיל ממנו דברים, לתת לאחרים, לזרוק, להפסיק לאגור. להפוך את הפרידה לקלה, לשאוף למצות את כל מי שאתה ומה שאתה על כרטיס USB.

    הבטתי על המזנון הנמוך משנות החמישים, שסחבתי מהדירה הקודמת ששכרתי. ב"סחבתי" אני מתכוון גנבתי. היא הייתה שם כשנכנסתי, וכשעזבתי את הדירה אחרי ארבע עשרה שנה, לא יכולתי להשאיר אותה מאחור. אף אחד לא יטפל בה בכזאת אהבה כמוני. ויותר מזה הייתי צריך לקחת משהו מדירתי הישנה כדי להקל מנטלית על המעבר לחדשה. במגירה אחת היו כיפות. אני לא צריך כיפות. לפעמים אני עושה ארוחות גדולות, בשבת בדרך כלל, ואיזה חבר מתנדב לעשות קידוש, ככה ביומיום אינני זקוק לכיפה. יש לי גם שבע מפות לשולחן, ויש לי רק שולחן אחד בבית. חבל לזרוק, גם ככה הן בקושי תופסות מקום. הייתה עוד קופסא כחולה שאני סוחב מגיל תשע ובה כל מיני פיסות זיכרונות. תליון שענדתי בגיל 17, תמונת פספורט של אבי בצעירותו, תמונת "חוגר" שלי ואבן קטנה מגולפת, שמצאתי בטיול השנתי לקיסריה. בדלת השלישית מצאתי קרטון ופתחתי אותו. בפנים היו עשרות קלטות וידאו שהכילו סרטי פורנו. כבר חמש שנים אין לי וידאו, מאז שעברתי לדירה הנוכחית. הקלטות האלה תופסות סתם מקום בחלל המזנון. זה משהו שאני צריך לזרוק, אין סיכוי שאצפה בהם יותר. הטעם שלי בפורנו השתנה, ואני צורך אותו דרך האינטרנט. קלטות הוידיאו הכילו סרטי פורנו אמריקאים, ואני כבר לא אוהב סרטי פורנו אמריקאים. השחקניות שם נראות מאוד מושלמות, ללא שום פגם כביכול. פגם - טעות, הוא אלמנט אנושי, סקסי. כמו למשל חזה שהבשיל, אף ארוך, בטן מעט רוקדת. סרטי הפורנו החביבים עלי כיום הם מז'אנר ה"חובבים", סרטים שאנשים צילמו את עצמם מזדיינים, ומעלים לרשת.

     

    לקחתי את הקרטון וירדתי למטה. פתחתי את פח האשפה של הבניין, והשלכתי אותו. מאחור שמעתי קול, "אדון, מה אתה זורק שם?".

    הסתובבתי, היה זה הומלס עם עגלת סופרמרקט עמוסת ג'אנק.

    "סתם דברים." עניתי.

    ההומלס ניגש לפח, פתח את הקרטון והביט בקלטות. "זה סרטים?" הוא שאל והחל ממשש את הקלטות.

    "כן." עניתי.

    "איזה סרטים?"

    "אמריקאים... לא משהו."

    "אמריקאי זה טוב!" אמר ההומלס והעמיס את הקרטון על עגלתו.

    הוא דחף את העגלה לעבר הבניין הבא, נעצר ליד פח הזבל של השכנים והחל לנבור בו. פתאום הרגשתי את כאב הפרידה מאוסף הפורנו שלי. אפילו שזה פורנו אמריקאי סינטטי, ועברו כמה שנים מאז שצפיתי בהם. הקלטות ליוו אותי למשך תקופה ארוכה. הכרתי את הסצנות המופרכות והגניחות המזויפות. את ג'ינה שניהלה בית הוצאה-לאור והזדיינה עם הסופר המתוסכל שלה, ואחר כך גם המזכירה שלה הצטרפה. את איליין שבחופשה המשפחתית הזדיינה עם הדוד שלה, וכנקמה, אביה שכב עם אשתו של הדוד בחדר הכביסה. עליתי הביתה, ולא יכולתי לחזור למיין חפצים מיותרים, או לנקות את הדירה. עמדתי באמצע הסלון, מעט אובד עצות. לא הייתה ברירה אלא להתחיל לכתוב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/10/12 22:56:

      צטט: שטוטית 2012-10-18 23:34:24

      מומלץ להפטר לגמרי מהשטיחים ...כך עשיתי מניזמן כמו להפטר מחפצים לא נחוצים והנכון ביותר להמעיט ברכישת חפצים אלא את הנחוץ ביותר...גם בגדים לא צריך כל כך הרבה בארון..... רק חבל שנפטרת מקלטות הפורנו...ולא מכרת תמיד יש כאלה שקונים אוספים... אני עדיין בוכה על אוסף התקליטים שלי שנתתי למישהו כשעברתי לשני רגעים לקיבוץ...

       

      קיבוץ זה מקום קלאסי לתקליטים. יש לי לא מעט חברים שמצטערים על החיפוף של ערימת התקליטים לטובת סי.די. אני ניצלתי סתם בגלל נוסטלגיה. וגם יש תקליטים שהיום אין מצב שהייתי קונה אותם, אבל טוב שיש לי אותם עוד מנעוריי על חתיכת פלסטיק שחורה ונחבאת אל הכלים.

        18/10/12 23:34:
      מומלץ להפטר לגמרי מהשטיחים ...כך עשיתי מניזמן כמו להפטר מחפצים לא נחוצים והנכון ביותר להמעיט ברכישת חפצים אלא את הנחוץ ביותר...גם בגדים לא צריך כל כך הרבה בארון..... רק חבל שנפטרת מקלטות הפורנו...ולא מכרת תמיד יש כאלה שקונים אוספים... אני עדיין בוכה על אוסף התקליטים שלי שנתתי למישהו כשעברתי לשני רגעים לקיבוץ...
        8/10/12 14:21:

      צטט: esther K 2012-10-08 09:33:19

      נהנתי לקרוא את כתבך..תודה וחג שמח.

       

      תודה לך,

      וחג שמח :)

        8/10/12 09:33:
      נהנתי לקרוא את כתבך..תודה וחג שמח.
        22/9/12 13:23:

      צטט: karma2233 2012-09-20 01:42:50

      בתור אוספת סדרתית לפני איזה חצי שנה הרגשתי מחנק בביתי, שזה הפתיע אותי, הבלגן שלי סגר עלי ובמשך כמה שבועות סידרתי ואפילו זרקתי דברים. חזר האוויר לביתי כתבת מקסים והזדהיתי עם הכתוב; אין ספק שהטעם שלי השתנה עם השנים:)

       

      לדעתי ה'חומר' בחיינו הפך לתוכן על חשבון הרוח.


      תודה כרמית,

      שתהיה לך שנה טובה ועשירה בתובנות חדשות :)

        22/9/12 13:13:

      צטט: שירי'ס 2012-09-20 01:05:31

      אופפפ מכירה זה היטב- כמה הרבה יותר קל לשאוב השטיחים, לשטוף הרצפה, להשפריץ ספריי אקונומיקה ולמרק האמבטיה, לזרוק הזבל, לנגב אבק מעשרות חפצים, לתלות כביסה, למיין חפצים ולמצוא להם "סידור חדש", הרבה הרבה יותר קל מלשבת לכתוב אל מול המחשב בחדר ממוזג ובכסא מרופד. אתה כותב ונוגע :-) שנהטובה.

       

      מה שמביא אותי למחשבה שככל שהבית נקי, התסכול גבוה יותר :)

       

      תודה שירי,

      שנה טובה ופוריה ברגעים של אושר..

        20/9/12 01:42:
      בתור אוספת סדרתית לפני איזה חצי שנה הרגשתי מחנק בביתי, שזה הפתיע אותי, הבלגן שלי סגר עלי ובמשך כמה שבועות סידרתי ואפילו זרקתי דברים. חזר האוויר לביתי כתבת מקסים והזדהיתי עם הכתוב; אין ספק שהטעם שלי השתנה עם השנים:)
        20/9/12 01:05:
      אופפפ מכירה זה היטב- כמה הרבה יותר קל לשאוב השטיחים, לשטוף הרצפה, להשפריץ ספריי אקונומיקה ולמרק האמבטיה, לזרוק הזבל, לנגב אבק מעשרות חפצים, לתלות כביסה, למיין חפצים ולמצוא להם "סידור חדש", הרבה הרבה יותר קל מלשבת לכתוב אל מול המחשב בחדר ממוזג ובכסא מרופד. אתה כותב ונוגע :-) שנהטובה.
        19/9/12 23:20:

      צטט: מרקסית 2012-09-19 21:56:23

      כנראה שעדיף לכתוב:)

       

      תמיד..

      תודה :)

        19/9/12 21:56:
      כנראה שעדיף לכתוב:)
        17/8/12 15:08:

      צטט: MA' 2012-08-17 03:22:09

      And uor music, what about it ?

       

      ראשית, תודה על התעניינות :)

      התכנון הוא להוציא סינגל ראשון אחרי החגים.

      האלבום עצמו ייצא בדצמבר.

       

      שבת נפלאה,

      שחר.

        17/8/12 03:22:
      And uor music, what about it ?
        11/8/12 23:49:

      צטט: ~שקט~@ 2012-08-11 21:51:39

      תענוג לקרוא אותך שוב

       

      כיף לקבל כזה קומפלימנט. תודה :)

        11/8/12 21:51:
      תענוג לקרוא אותך שוב
        11/8/12 17:44:

      צטט: ההיא 2012-08-11 16:34:51

      אנחה פולנית של לב נמעך

       

      אבל עדיין פועם...

      תודה :)

        11/8/12 16:34:
      אנחה פולנית של לב נמעך
        11/8/12 09:14:

      צטט: סיגלשטיבלמן דרעי 2012-08-11 07:25:43

      חפצים וזכרונות. מזדהה לגמרי. מקסים ומרגש כתבת!

       

      שמח שהתחברת סיגל.

      תודה :)

        11/8/12 09:12:

      צטט: talishia1 2012-08-10 21:46:26

      כל כך אנושי....עמדת לי מאחורי הכתף כשקראתי :) טוב שחזרת שחר. :)

       

      טליה היקרה,

      אלו הם רגעי הדממה המתוקים ביותר.

       

      תודה :)

        11/8/12 09:05:

      צטט: איריס* 2012-08-10 20:17:44

      וואו

       

      TNX :)

        11/8/12 09:03:

      צטט: קירה מ. 2012-08-10 20:08:08

      משהו חדש שלך ! יופי :) כתבת כל כך נוגע ללב .... ( טוב שחזרת )

       

      תודה קירה.

      כיף לחזור :)

      חפצים וזכרונות. מזדהה לגמרי. מקסים ומרגש כתבת!
        10/8/12 21:46:
      כל כך אנושי....עמדת לי מאחורי הכתף כשקראתי :) טוב שחזרת שחר. :)
        10/8/12 20:17:
      וואו
        10/8/12 20:08:
      משהו חדש שלך ! יופי :) כתבת כל כך נוגע ללב .... ( טוב שחזרת )