כששכבנו בראש שלי
כל הרצפה הייתה צבע
וקווי מתאר של גופים אחרים.
מרחנו ענני פיח של רכבות צעצוע,
שדיים ושרירי זרוע
של פרות רועות על גג בניין משרדים.
התגלגלנו בגרם מדרגות אשריות אל ימי ביניים טרום ורבליים
ונהמנו זו אל זו על זו את זו.
את שאגת ואני רשפתי אש של דינוזאורים
שטעו לחשוב שיש יותר מהנראה.
לא היה בינינו מין, טרפנו אצבעות
וצווארים, רק איברי גוף גליליים
שיהוו המשך לזרם רעיוני-אמנותי
שנלמד להכיר עם הזמן.
חצבת בי במפסלת,
נעצרתי בנקודה המדויקת בין
בשר נוטף לפסל שיש
ללא יכולת תנועה.
היית כחולה, וארגמן ועוד
צבעים שלא ידעתי לבטא
ולהגות כפילוסופיה של הגוף בגוף.
התנפצתי אל שמשות ומרצפות.
זה היה חסר סיכוי. --------------------- מנצלת את הפוסט, לינק לראיון שלי ברדיו: http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=356465&cid=424871 |