חברתי מהפייסבוק – רותי נוריאלי, פרסמה היום פוסט, שבו עסקה בשאלות החשובות אם יש אלוהים ואם יש לו כוחות כאלה ואחרים. הבטחתי לה שאכתוב על נושא זה פוסט נפרד, והריני בא עתה לקיים את הבטחתי.
ברגע של בהלה פתאומית, או סתם מצוקה, נוהגים אנשים רבים, מאמינים ושאינם מאמינים, לפנות בקריאה לאלוהים כדי שיחלץ אותם מצרתם.
כשלעצמי, אני מסתפק במצבים שכאלה בקריאה "אוי אמא'לה", וזאת על אף שאמי כבר שנים רבות אינה איתנו, ובשנותיה האחרונות לא היתה במצב שהיתה יכולה לעזור אפילו לעצמה.
היום אספר לכם על חברי הטוב א', שמוגדר בגמרא כאוכל נבלות לתאבון, כלומר חילוני אדוק, ממש ברמה החרדית. מדובר אמנם בסיפור ישן ממש, אך אין בנמצא סיפור רע, שלא ניתן לספר אותו על חברי א', ועל כן בחרתי להביאו כאן ועכשיו.
יום אחד בשיאו של הקיץ התל אביבי, יום לוהט ולח במיוחד, מיהר א' לפגישה חשובה באחד המשרדים שבכיכר המדינה בתל אביב. כל תושבי תל אביב וסביבותיה, יודעים שכיכר המדינה היא אחד המקומות הקשים ביותר למציאת מקום חנייה. לבקשתו של א' התלוויתי אליו, כדי לתמוך בו באותה פגישה חשובה.
א' הגיע לכיכר, והחל לחפש חנייה. עשה סיבוב, ועוד אחד, וגם שלישי, וחנייה אין. הזיעה כבר ניגרת מצווארו של א' אל גבו, פלגים פלגים, חולצתו ומכנסיו דבוקים לגבו וכתמי זיעה גדולים צובעים את חולצתו החדשה של א' בגוון כהה. כאן המקום לציין, שבמכוניתו של א' אין מזגן, אך כדי להסתיר את הבושה, הוא מקפיד לנסוע עם חלונות סגורים...
החום היה מעיק, אך א' לא נענה לתחנוניי ולא הרשה לי לפתוח את חלון המכונית, פן ייראה חלילה על ידי מי ממכריו, שיבין כי אין במכוניתו של א' מזגן.
במר לבו, נשא א' את עיניו כלפי מרום, והצהיר בקול: "אלוהים הגדול, נכון שאיני צדיק גדול, אך אם תסדר לי עכשיו חנייה, אני מתחייב לחזור בתשובה. אניח תפילין, אגדל זקן ופאות, וגם אלך מדי יום לבית הכנסת ואתחיל בלימוד תורה, וגם אקיים את כל המצוות".
והנה, איך שסיים א' את דבריו, כעשרה מטרים לפניו, יצאה מכונית גדולה מן החנייה ונסעה לדרכה. וראו זה פלא, המקום שהתפנה למכוניתו של א', היה בדיוק מול המשרד שאליו היו פנינו מועדות, ושעון החנייה אשר שייך לאותו מקום, הראה שיש לא' שעתיים שלמות של חנייה ששולמה על ידי זה שחנה שם לפניו.
א' מיהר לתפוס את מקום החנייה הפנוי, הרים את יד ימינו כשאגודלו סוגרת מעגל עם האצבע הסמוכה, וקרא בקול: "אלוהים, עזוב. זה בסדר, כבר הסתדרתי בעצמי"....
עודד אל-יגון |