חוזרים מסבתא פנינה. אז שלושה סיפורים קצרים ממנה:

אני אולי עוד מעט בת תשעים ושבע אבל עדיין עושה קצת דברים. תשמעו מה קרה אתמול. גג האסבסט סדוק. אני צריכה להחליף אותו אז המליצו על מישהו מהאיזור שעשה עבודה ע-נ-קי-ת ומצוינת . מפה לשם הוא שאל אותי מה עשיתי. ישב ותיחקר אותי. סיפרתי לו שהייתי עושה פסיכותרפיה לילדים.
.
אחר כך בא ואמר לי: פנינה את חייבת להציל אותי. לפני שבועיים חבר שלי מזג לי שתיה ומאז אני מדמיין שהוא שם לי איזה כדור במשקה שגורם לי לסטות מדרך הישר. כבר שבועיים שאני לא ישן.
.

ישבתי איתו שעתיים. הוא סיפר לי שהוריו התגרשו ושהוא היה בטוח שהריבים שלהם היו בגללו. עשיתי לו הרצאה על מבנה האישיות. דיברנו על רגשות האשמה שהרגיש כשהיה ילד ושבעצם זו לא היתה אשמתו שההורים התגרשו. זו גם לא היתה אשמת ההורים שכעסו עליו בזמנו ונתנו לו להרגיש כך. גם רגשות הנקם שהיו לו כלפי אחותו והמחשבות שהיא תמות – גם בהם הוא לא אשם.
וכשהחבר מזג את המשקה הוא דיבר לא יפה על אמא שלו. הזעם האדיפלי על אביו בעבר הופנה כלפי הבחור שדיבר כך על האם. זה מה שגרם למחשבות האלה.
.
כשהלך הוא אמר הוא אמר פנינה, אני כבר מרגיש יותר טוב. נדמה לי שהלילה אני אשן.

***

פעם הזמינו את יוסי שריד לשיחה בקיבוץ. באתי לשם עם אחותי רוז'י. בכניסה פנתה אלינו יעל והסבירה שהשיחה היא לצעירים ואנחנו לא מוזמנות. הלכנו משם.
כשהיא באה לאחר מספר ימים להתנצל וסיפרה שבעצם לא היתה להם התנגדות שנכנס זה פשוט שהם לא רצו שאיציק יגיע גם ועם כל הטרחנות שלו יסיט את השיחה. לא יכולתי לדבר איתה. אמרתי לה לכי. פשוט לכי.
אחר כך חשבתי לעצמי: מה גרם לי לכעוס כל כך? ואז נזכרתי בשלטים מימי ילדותי: הכניסה לכלבים וליהודים אסורה.

***

כשהתגלה לי שהבדיקה לפני תשעה חודשים העלתה שצריך לנתח מיד כי יש חשש לסרטן רק שאף אחד לא הודיע לי את זה, הייתי בהלם. הסתובבתי בבית ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
אחר כך נרגעתי. אמרתי להם שאני רוצה פתרון ולא לריב. חשבתי שלא מעניין אותי עכשיו כעס. לא טוב לחיות עם כעס.

(התמונה בשחור לבן- של איה והצבעונית שלי)