בשירה יש דבר מופלא. גם מנציחה רגעים בחיים וגם מחשבות.... כבר עברו השנים....
אני עוד לא מעז להכנס בפנים ולכתוב רק, כניסות קטנות כאלו ומהירות לפינה וחזרה בבוקר מול חדרי מנורת הדוד החשמלי הכבויה מספרת את "ספור הלילה" שעבר יורד לשטוף כלים בחלוקת העבודות שבשגרה שאיננה במכולת חושב ...."רק מה שאני אוהב" "רק מה שאני..." אוהב יצאתי לתל אביב הפלפון היה פתוח ומשמים חזרתי על ערוץ 88 בגשם שדפק ג'ז בחלון שמימיני בחלון, בחלון שמימיני כניסות מהירות כאלו זהירות וחזרה מהירה לשער שלא יכנסו גולים עצמיים, עצמיים |
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אהוד...
גם זה יגיע...
זה כבר... כאן...
התרגשתי לקרוא.
אהוד יקירי, שיר ארספואטי מופנם, כביכול צנוע אבל בעצם מדבר על העיקר, על החשש של אדם יוצר אחראי ורגיש, החושש לאי דיוקים, להגזמות ובעיקר ל"גול עצמי".
מאוד אהבתי את הבית הזה, המהוסס והמהסס כל כך מדויק:
"בגשם שדפק ג'ז בחלון
שמימיני
בחלון, בחלון
שמימיני"
מאוד אהבתי, אחד הטובים שלך משום הכנות שבו.
המחשה ויזואלית מעודנת למה שקורה בין הזמנים.
הפעם אין איור?