אינ-שם
מה שיבוא וגם מה שלא. בזמן ובמקום שיתאים לי.
© כל הזכויות שמורות לי
[זה נוגע לכל רעיון שלי. מילה. פסיק ו//או נקודה וזה חשוב לי אגב. תודה]
_________
פוסטים פופולאריים
-
שלוש המלצות ובקשה אחת
27/2/16 | 57339 צפיות
-
נטע,
19/5/12 | 6272 צפיות
-
הבוקר, יכולתי להישבע.
3/8/11 | 1667 צפיות
-
האמת
12/5/16 | 861 צפיות
-
חדר עם חלון. ו//או
12/3/15 | 1390 צפיות
-
ארבעה גלגלים ונסיעה אחת,
28/7/11 | 1141 צפיות
פוסטים אחרונים
- פוליאמוריה 8/2/17
- מחזקים ומחלישים 17/11/16
- א ה ב ה 11/8/16
- משאלה אחת ימינה 25/6/16
- ליצ'י 24/6/16
- קרפד 11/6/16
תשמע. תהיה ו//או לא.
מלחמה. מי? מה? מה?
ניסים תשמע, תהיה מלחמה בקרוב נגיע רחוק ניסים תשמע, תהיה מלחמה גם הבכי מושפע מהצחוק
זה ממכר. המילים. המראות. הריחות. וכן. יש אנשים שאומרים שחלומות מגיעים בלי ריחות בכלל, אז איך זה ייתכן שלשוקולד ואפילו לריבה של דובדבנים היה ריח כל-כך מוכר. ואיך ייתכן שבלילה אחד הם מופיעים בכאילו צרורות. אולי בגלל ספר ו//או פשוט החיים.
לא לדחוק לפינה הרגשה משונה תתרכז בבקשה,
בדרך חזרה מהמקום ההוא. שהפך באחת למקום של החרוזים. אריק יושב ליד. הוא לא בטוח אם הוא כלב ו//או חתול בכלל. הוא יושב. מחכה לכלום. ירוק. הרבה ירוק. ויש שיפוצים בכביש. הכל בסדר, הכל בסדר, רק המכוניות נוסעות בצורה קצת מוזרה, והכביש, כביש גהה מצפון לדרום. ממש ליד בצרה, ישוב חינני. על זה אין עוררין. אלא מה, אנחנו נוסעים. אריק רגוע. אריק לא רגוע בדרך-כלל. הכביש מתעקל לדרך עפר, כולם נוסעים בדרך הזו וגם אנחנו, משאיות חוצות מכוניות גונבות את הדרך ואנחנו משתלבים נהדר. מרחוק יש בתים גבוהים באמצע שום-מקום. ופתאום. פתאום אני שמה לב שדרך העפר הזו היא בכלל דרך צדדית, כולם המשיכו בגהה שפרץ לו אי-שם לכביש הידוע והמוכר. וזו שלנו, לא ברור אם יש ממנה יציאה, הכל ירוק מסביב רואים רחוק-רחוק.
והשיר, השיר כל הזמן מתנגן לי באוזן,
מתקרבת לשאול שאלה תנסה לא לצחוק כמו משוגע שנתקע לו חיוך בוא תביא נשיקה
אני עוצרת. לא ממש באמצע דרך העפר, לא באופן הכי בטוח שאפשר, חושבת שאיזו משאית יכולה להכנס במצ'יסטה ואולי הייתי צריכה לרחוץ אותו לפני אותה נסיעה. אנחנו יוצאים. אני לוקחת את אריק על הידיים. יש לו צורה של כלב פאג. עם פרצוף מתוק נורא. כן. הוא כלב. לא. הוא לא כלב שמירה.
* * *
המצנתר השני, קנה ג'ולייטה לפני 4 חודשים. כך שהיה לנו על מה לדבר, למרות שהוא לא אוהב שמדברים איתו תוך כדי עבודה. לעומתו המצנתר הראשון מדבר בלי הפוגה. הוא איש של אופניים בכלל ואוהב מוזיקה אחרת ממני. מוזיקה ישראלית. שונה. מאד שונה. דיברנו על אלפא. על כוסיות. מכוניות כוסיות אלא-מה, כשזה נוגע למינוחים מותר לקרוא להם. גם לאוטואים בכינויים נשיים. כן. שחורה. ברור ששחורה. אין צבע אחר. גם לאלפא-קטנה,
תתמכר, תנסה להגיד שחסר שמגיע לך קצת יותר מהיופי, שאין לך אופי לזה תתמכר למילים של מיכל שאומרת שכל כך חבל שהמים לא דומים לשמיים בכלל
והריבה. מעשה בית. אני מנסה לשאול אם אפשר לחזור מהשביל הצדדי לדרך הראשית ואין תשובה.
ניסים תראה זה הכל במקרה יחכו לך שני אנשים
אמריקה. אני מאחרת. אני מאחרת שוב. חייבת לצאת בזמן. תמיד מגיעה לשם עם חולצה לבנה. זה חלק מהטקס. חייבת להביא להם מים. הכוסות כבר בתיק. עוד יש את הרכבת לקחת ואוטובוס ונסיעה לא קצרה. וחם. חם נורא. והיא. הבת שלו, השנייה, תבוא איתי היום. אני מנסה לענוד את הצמיד שלי, זה של הרמס. אני לא יוצאת בלעדיו למשימות חשובות. צריך לשמור על המזל. יד שמאל לא עומדת במשימה. אני מאחרת. הוא מזרז. הוא לא אוהב איחורים. הם מחכים למים שלהם.
ניסים תשמע תהיה לחימה אבל אנחנו נצא מנצחים לא לדחוק לפינה הרגשה משונה
אוטובוס. בכלל בתל אביב. הנהג נוהג בלי להביט. אולי הוא לא נוהג בכלל. איבדתי את הכטיסיה, כמו אז בקייטנה של האוניברסיטה לפני המון שנים. תמיד. תמיד היה מחכה לנו אוטו-גלידה ביציאה. הייתי שמה את הסכום המדויק לנסיעה בכיס הקטן. בצד וקונה ארטיק שוקו-שוקו בשאר. באותו יום התבלבלתי. לא נשאר לי מספיק כסף לנסיעה. התביישתי לבקש מהנהג. הרגשתי נורא. התחלתי ללכת לרגל. אמא שלי לא הרשתה לי ללכת בדרך הקצרה, כמה זמן קודם רצחו שם מישי, על הפסי רכבת ממש מתחת לצד השני של האוניברסיטה, אז עשיתי חצי-קיצור דרך.
ועכשיו. אני לא מוצאת את הכרטיסיה. משלמים בכלל לאיש אחר, הנהג יושב ומחכה. כולם מחכים ואני מחפשת בכל מקום בתיק ואין. בושה גדולה. לפחות יש מזגן. חצי נחמה. הוא לובש מדים. הנהג, אולי הוא בדרך לסיני, הוא הזכיר בחצי מילה את התעלה, מה הקשר לתעלה, למה הוא זוכר את השירים של כוונת ואת מלחמת יום-כיפור. הוא מדי נחמד.
תתרכז בבקשה, מתגנבת לראש שאלה שאולי האויב הוא בעצם חבר שנתקע לו אגרוף מבקש נשיקה
שוב הדרך ההיא. הירוקה, במקום שעצרנו בו. איפה שהריח של השוקולד והריבה. מישי מהתואר הראשון. גם לה יש כלבה קטנה, היא לובשת חולצה לבנה, היא כמעט לא השתנתה. לא זוכרת מה למדנו יחד. לא בטוחה איזה קורס זה היה. נדמה לי שהיא בהריון. לא בטוחה אם לשאול אותה. מסביב המון כלבים רצים. המון כלבים והמון נשים כולם רצים. כל הנשים מניפות ידיים באוויר ורצות לכיוון מערב. רגע ! זה הכיוון של הים. אז למה לא רואים אותו מכאן?
תתמכר, תנסה להגיד שחסר שמגיע לך קצת יותר מהיופי, שאין לך אופי לזה תתמכר למילים של מיכל שאומרת שכל כך חבל שהמים לא דומים לשמיים בכלל
למה לא רואים ו//או בעיקר. מריחים. אותו. את הים? ..
______________________________________ מילים ולחן עברי לידר. |
תגובות אחרונות
-
נומיקן
בתגובה על פוליאמוריה
-
kimchid
בתגובה על פרח של אור משוגע // ט א ט ו בבארבי
-
אם החיטה
בתגובה על מחזקים ומחלישים
-
philia
בתגובה על תמונה הורסת ו//או פצצה חכמה.
-
צמחבר0
בתגובה על שבת בבוקר יום יפה!
-
לוריג
בתגובה על Morrissey [❤] Moon River
תגובות (50)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אצלי היא לארטישוק. לא הרגיל אלא לירושלמי שאני מאד אוהבת גם. ובעיקר לפאקוס שיש בשוק מחנה יודה שפעם מישי שהכרתי רצה אחריו בצווחות שמחה וגיל ששמעו כמעט עד תל-אביב ואחר-כך הכינה סלט לא משו בכלל. כי היה לו טעם של קישוא סתם...
לילד אחד קטן שאני מכירה קוראים נטע, ויש לו שתי עיניים כחולות כמו ים, וסבא שלו בכלל קשור אצלי לבריכה.
ואצלי ירושלים בכלל קשורה למזג אוויר קר ולשוק בעיר העתיקה.
וכן יש דבר אחד בטוח, ואני חושבת ששם יש שקט!!!
למה ירושלים בכלל לא עושה לי לחשוב על טילים אלא על גבעות של חתולות
וקצת על שנים עם שמות של בנות?!
ולהחזיר אותי שוב-פעם למעגלים ולנטע ההוא לפני שהכרתי את נטע של אשכול נבו.
יש דבר אחד בטוח. אפילו מושלם. ולא. אני לא מדברת ממש על היום ו//או הים :))))
את הים דווקא מריחים ....
אותו לא!!!
ויש לי תגובה למגיב
יובלש 11/8/12 16:57:
ברור שתהיה מלחמה.
אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה בשלישית כזכור.
אבל אני מכפתל'י? ירושלמי.
תתחילי להתחנף :))
אולי נמצא לך מקום במחנה הפליטים שנקים אצלנו בבית.
צוחק מי שצוחק אחרון
ירושלים לא ממש בטוח כבר, מה??!!!
מה זה מסכימה עם החושים. כלומר עם הבטן שיותר חכמה מהראש :)) ותודה,
גם אני. אוהבת אותו הכוונה. והנה עוד אחד שאולי יעשה לך נעים באוזן. ותודה,
:))
לילה מייגע זה היה. מייגע זו לא מילה :))}}{{
לי אין בעיה עם המילה כוסית. מודה ואף מתוודה. והייתי שמה תמונה של מצ'יסטה שהוא אוטו וכוסון מדהים אבל ביישן לאללה ולא מוכן להראות את ישבנו לצערי. הרב . אז אין תמונה לעת-עתה... אבל אני שמחה שלפינאט יש את יוסי וגם להפך בכלל. שתדע!
אין אוטואים חתיכים. יש רק אוטואיות חתיכות. המילה כוסית עברה כמה גלגולים עד שנהפכה למחמאה. רבים מאיתנו עדיין תקועים אחורה בזמן שהיא אולי לא היתה מעליבה, אולי, רק נניח, אבל בטח לא נאותה ודי מעצבנת/מקוממת.
גמני מתבאסת. בעיקר מכל המפרשנים. הידוענים והידעונים. שתמיד היו ותמיד יהיו. לגמרי אתך.
מחכה לראות. בינתיים, רק לבינתיים :)) ועזבי. גם במלחמת המפרץ הראשונה. נשארנו פה בשכונה ...
תודה עמוס.
זה היה חלום מיוחד. מסורג כזה,
:))
התעוררתי. ממש לפני דקות. אחרי הצהריים אני לא חולמת ו//או לא זוכרת חלומות. אגב, את מלחמת יום כיפור מכל מיני סיבות אני זוכרת גם בלי ספרים של אחרים. ויש! יש! יש! אוטואים חתיכים נורא :))
[ לפני כמה ימים מישי אמרה לי שכוסית זו מילה מעליבה. לי היא תמיד נראתה מחמאה. מאותו רגע ולחמש דקות תמימות היא הפכה לנרתיקנית. אני באופן אישי לא מתה על המילה בעעע. ]
דיייייייייייי..לא רוצים מלחמה...לא צריכים מלחמה....סליחה..אני פשוט מתבעסת רצח רק מהדיבורים על זה..
לבוא תמיד. אבל עדיף לחלומות היותר מתוקים. רק שבאמת אותם אני לא כותבת. רק את החצי-מעיקים...
זה אומר שכדאי לרוץ לקחת. מסכה?
חוץ מהחלק המתוק של המציאות שנדחף. ואולי מבשר ו//או יבשר טובות. ימים יגידו,
וואלה. לא חשבתי על זה עד הרגע. לא חשבתי בכלל.
שיש גם אלפא נקבות. אבל לא כשמדובר במכוניות. כמובן,
שמה אלפא זה תמיד. אבל תמיד זכר
יפה לך היום
או בעצם בכלל.
ואלפא היא נקבה. בהחלט אישה.
אני יודעת. :)
ההיא שבין כלבים וחתולים. מיצי? כי אתה יודע שלי יש כלבתול אחד. אריק. הוא אפילו כיכב בחלק של החלום. ובא לא מזמן להגיד "שלום"!
מדהים. כמה לא התכוונתי למלחמה ההיא של הסתיו. שכן ו//או תפרוץ :)) ואולי כן. זו שלי. חלקה ה-ארי ולא האר"י קצת מאחורי. אללי. כלומר אלילי! הם הרבה יותר חביבים. עלי! ברור שעלי,
אני חייבת לחכות ל-6 אחרי המלחמה?
אתה מאמין שלא יצא לי לראות ג'ולייטה מבפנים? ואני אפילו לא מדברת על תלתן ירוק.. אלא ג'ולייטה רגילה למדי? עד מתי? עד מתי? ....
תודה מאיה. אני קמתי קצת עייפה אחרי כל הריצות והנסיעות והעבודה :))))
אלפא הוא בכלל אוטו! ולא מכונית. אני מזכירה
ומסתבר שכן. יש דברים שאחרי הרבה זמן של חיוכים בכל זאת יוצאים בדרך כזו ו//או אחרת. ותודה!
כן. אולי הייתי צריכה להפריד. אבל זה הכל לילה אחד רצוף חלומות, אחד שנכנס לשני שחזר לראשון. יש אנשים שלא ממש זוכרים חלומות. אני זוכרת אותם לפרטי פרטים. לפעמים זה כמעט מעייף לקום בבוקר של אחרי :)) ואותה מלחמה, אני הייתי די קטנה. אנחנו היינו עסוקים בדברים שילדים עסוקים בהם. בלי להבין ממש וטוב שכך, אני עוד זוכרת את החבילות והגלויות המוכנות לחיילים שהיינו שולחים מהדואר של השכונה ...
ושוב. יוצא שאני מקשיבה למילים. ואצלה זה כל-כך קל. להבין כל מלה. תודה. לא הכרתי קודם. ואולי עוד דבר, למרות שזה לא אותו מספר של שנים, זה קצת מוזר איך שיר שמדבר על להרגיש יכול להיות כל כך אישי באותה נשימה. ממש,
זה מוזר. ו//או לא. אבל בדיוק סיימתי את נוילנד וגם שם היה מחנה פליטים. בלי קשר לאקדחים, אני רק מזכירה שאני מגיעה עם חלק בלתי מבוטל של החתולים :)) אבל אני מצרפת לכל חתול עציץ. זו התחנפות לא? מתחנפת עוד קצת..
מוזר. איך שפעם בהרבה זמן אני בכל אופן, מצליחה לשמוע. ממש להקשיב לכל מילה בשיר מושר. ולא מדברת על אריק אפ-לא מילה, במילא הוא עכשיו. בשעות האילו מנהל את השכונה :))
ברור שתהיה מלחמה.
אקדח שמופיע במערכה הראשונה יירה בשלישית כזכור.
אבל אני מכפתל'י? ירושלמי.
תתחילי להתחנף :))
אולי נמצא לך מקום במחנה הפליטים שנקים אצלנו בבית.
ברוטוס: היה שווה להמתין זמן רב בשביל יצירה כזאת, שאפו
נטוס: רק אל תדברי על אריק, פליז
..