תשמע. תהיה ו//או לא.
מלחמה. מי? מה? מה?
ניסים תשמע, תהיה מלחמה בקרוב נגיע רחוק ניסים תשמע, תהיה מלחמה גם הבכי מושפע מהצחוק
זה ממכר. המילים. המראות. הריחות. וכן. יש אנשים שאומרים שחלומות מגיעים בלי ריחות בכלל, אז איך זה ייתכן שלשוקולד ואפילו לריבה של דובדבנים היה ריח כל-כך מוכר. ואיך ייתכן שבלילה אחד הם מופיעים בכאילו צרורות. אולי בגלל ספר ו//או פשוט החיים.
לא לדחוק לפינה הרגשה משונה תתרכז בבקשה,
בדרך חזרה מהמקום ההוא. שהפך באחת למקום של החרוזים. אריק יושב ליד. הוא לא בטוח אם הוא כלב ו//או חתול בכלל. הוא יושב. מחכה לכלום. ירוק. הרבה ירוק. ויש שיפוצים בכביש. הכל בסדר, הכל בסדר, רק המכוניות נוסעות בצורה קצת מוזרה, והכביש, כביש גהה מצפון לדרום. ממש ליד בצרה, ישוב חינני. על זה אין עוררין. אלא מה, אנחנו נוסעים. אריק רגוע. אריק לא רגוע בדרך-כלל. הכביש מתעקל לדרך עפר, כולם נוסעים בדרך הזו וגם אנחנו, משאיות חוצות מכוניות גונבות את הדרך ואנחנו משתלבים נהדר. מרחוק יש בתים גבוהים באמצע שום-מקום. ופתאום. פתאום אני שמה לב שדרך העפר הזו היא בכלל דרך צדדית, כולם המשיכו בגהה שפרץ לו אי-שם לכביש הידוע והמוכר. וזו שלנו, לא ברור אם יש ממנה יציאה, הכל ירוק מסביב רואים רחוק-רחוק.
והשיר, השיר כל הזמן מתנגן לי באוזן,
מתקרבת לשאול שאלה תנסה לא לצחוק כמו משוגע שנתקע לו חיוך בוא תביא נשיקה
אני עוצרת. לא ממש באמצע דרך העפר, לא באופן הכי בטוח שאפשר, חושבת שאיזו משאית יכולה להכנס במצ'יסטה ואולי הייתי צריכה לרחוץ אותו לפני אותה נסיעה. אנחנו יוצאים. אני לוקחת את אריק על הידיים. יש לו צורה של כלב פאג. עם פרצוף מתוק נורא. כן. הוא כלב. לא. הוא לא כלב שמירה.
* * *
המצנתר השני, קנה ג'ולייטה לפני 4 חודשים. כך שהיה לנו על מה לדבר, למרות שהוא לא אוהב שמדברים איתו תוך כדי עבודה. לעומתו המצנתר הראשון מדבר בלי הפוגה. הוא איש של אופניים בכלל ואוהב מוזיקה אחרת ממני. מוזיקה ישראלית. שונה. מאד שונה. דיברנו על אלפא. על כוסיות. מכוניות כוסיות אלא-מה, כשזה נוגע למינוחים מותר לקרוא להם. גם לאוטואים בכינויים נשיים. כן. שחורה. ברור ששחורה. אין צבע אחר. גם לאלפא-קטנה,
תתמכר, תנסה להגיד שחסר שמגיע לך קצת יותר מהיופי, שאין לך אופי לזה תתמכר למילים של מיכל שאומרת שכל כך חבל שהמים לא דומים לשמיים בכלל
והריבה. מעשה בית. אני מנסה לשאול אם אפשר לחזור מהשביל הצדדי לדרך הראשית ואין תשובה.
ניסים תראה זה הכל במקרה יחכו לך שני אנשים
אמריקה. אני מאחרת. אני מאחרת שוב. חייבת לצאת בזמן. תמיד מגיעה לשם עם חולצה לבנה. זה חלק מהטקס. חייבת להביא להם מים. הכוסות כבר בתיק. עוד יש את הרכבת לקחת ואוטובוס ונסיעה לא קצרה. וחם. חם נורא. והיא. הבת שלו, השנייה, תבוא איתי היום. אני מנסה לענוד את הצמיד שלי, זה של הרמס. אני לא יוצאת בלעדיו למשימות חשובות. צריך לשמור על המזל. יד שמאל לא עומדת במשימה. אני מאחרת. הוא מזרז. הוא לא אוהב איחורים. הם מחכים למים שלהם.
ניסים תשמע תהיה לחימה אבל אנחנו נצא מנצחים לא לדחוק לפינה הרגשה משונה
אוטובוס. בכלל בתל אביב. הנהג נוהג בלי להביט. אולי הוא לא נוהג בכלל. איבדתי את הכטיסיה, כמו אז בקייטנה של האוניברסיטה לפני המון שנים. תמיד. תמיד היה מחכה לנו אוטו-גלידה ביציאה. הייתי שמה את הסכום המדויק לנסיעה בכיס הקטן. בצד וקונה ארטיק שוקו-שוקו בשאר. באותו יום התבלבלתי. לא נשאר לי מספיק כסף לנסיעה. התביישתי לבקש מהנהג. הרגשתי נורא. התחלתי ללכת לרגל. אמא שלי לא הרשתה לי ללכת בדרך הקצרה, כמה זמן קודם רצחו שם מישי, על הפסי רכבת ממש מתחת לצד השני של האוניברסיטה, אז עשיתי חצי-קיצור דרך.
ועכשיו. אני לא מוצאת את הכרטיסיה. משלמים בכלל לאיש אחר, הנהג יושב ומחכה. כולם מחכים ואני מחפשת בכל מקום בתיק ואין. בושה גדולה. לפחות יש מזגן. חצי נחמה. הוא לובש מדים. הנהג, אולי הוא בדרך לסיני, הוא הזכיר בחצי מילה את התעלה, מה הקשר לתעלה, למה הוא זוכר את השירים של כוונת ואת מלחמת יום-כיפור. הוא מדי נחמד.
תתרכז בבקשה, מתגנבת לראש שאלה שאולי האויב הוא בעצם חבר שנתקע לו אגרוף מבקש נשיקה
שוב הדרך ההיא. הירוקה, במקום שעצרנו בו. איפה שהריח של השוקולד והריבה. מישי מהתואר הראשון. גם לה יש כלבה קטנה, היא לובשת חולצה לבנה, היא כמעט לא השתנתה. לא זוכרת מה למדנו יחד. לא בטוחה איזה קורס זה היה. נדמה לי שהיא בהריון. לא בטוחה אם לשאול אותה. מסביב המון כלבים רצים. המון כלבים והמון נשים כולם רצים. כל הנשים מניפות ידיים באוויר ורצות לכיוון מערב. רגע ! זה הכיוון של הים. אז למה לא רואים אותו מכאן?
תתמכר, תנסה להגיד שחסר שמגיע לך קצת יותר מהיופי, שאין לך אופי לזה תתמכר למילים של מיכל שאומרת שכל כך חבל שהמים לא דומים לשמיים בכלל
למה לא רואים ו//או בעיקר. מריחים. אותו. את הים? ..
______________________________________ מילים ולחן עברי לידר. |