היא עמדה ליד עדן החלון, מחכה בסבלנות לרגע המכריע של חייה. עיניה  היו ספוגות בדמעות אשר נספגו לתוך מטלית שהוא החזיר לה ביום שמצא אותה בשנית. נוף סגרירי השתקף מעד לחלון של פרוזדור בית המשפט. לב כואב על החיים שלמים שהיה עליה לשמרם, המחשבות מטשטשות את המציאות סביבה, גורם לה לפשל באחת מנדיבות ליבה כשאישה זקנה עוברת לידה ורגליה מחפשות מנוחה. מבקשת בקולה החלש עזרה למקום ישיבה. מחשבות רבות שולטות בראשה של אקטוליה שמונעות מימנה להבחין באותה זקנה שנמצאת במצוקה, אבל הקולות של הבכי והצעקות שנשמעו מאחורי דלת סגורה, העירו את אקטוליה וגרמו לה להסתובב באופן חד לעבר הצד השני והאישה הזקנה שהייתה ממש לידה כמעט  ואיבדה את יציבות עמידתה  וברגע האחרון היא הבחינה בה ובאופן אינסטינקטיבי מיד אחזה בזקנה והשיבה אותה באחד המושבים שהיו לידם. האישה הזקנה הביטה בה ואמרה לה: "תודה לך בתי, אל תדאגי, את תנצחי!" נאנחה ונשענה לאחור כשידה אוחזת במקל ההליכה שלה. "תודה לך גברתי"  והנה שוב הקולות נשמעו....