כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חפשו אותי ברשת !

    מילים מדברות- שירותי תוכן

    ארכיון

    ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012

    4 תגובות   יום שני, 13/8/12, 15:32

    אני חייבת להוציא את זה. די. מספיק.

    האינטרנט מציף אותי היום בכתבות על התוכנית ששודרה אתמול בערב - "סופר נני" עם מיכל דליות.

    ילד בן 11, שהוריו, הם אלה שהזמינו את מיכל דליות לעזור להם - משפילים אותו, מתעללים בו, האם מכה אותו, מתנהגת אליו כמו לדבר הכי מגעיל שאי פעם ראתה בחייה.

    שתסתכל במראה.

    אתמול בערב חזרתי למקום הכואב ההוא.

    הייתי ילדה בת 11 שאביה מרביץ, משפיל, מקלל, רומס, הופך את חיי ואת חיי שני אחיי הקטנים ואת חיי אימי לגיהנום עלי אדמות.

    זה התחיל עוד לפני גיל 11. בעצם מאז שאני זוכרת את עצמי.

    אמא שלי הייתה שק החבטות הראשון עוד כשהייתי בבטן. אח"כ הגיע תורינו.

    אתמול, כשצפיתי בפרק שלטעמי היה הקשה מכל הפרקים של התוכנית מהיום הראשון בו הוקרנה, הדמעות הפכו לאויר הנשימה שלי. דמעות של כאב עז, הזדהות טוטאלית ולב שלעולם יהיה בו חלק מעוצב. בעצבות.

    היום, כשאני אמא לילד הכי מופלא בעולם, אני נדהמת.

    נדהמת מעוצמות המרירות, חוסר המודעות הנוראי והטיפשות, שיכולים לגרום להורים להגיע למצבים נואשים כאלה.

    ברור לי שהם עצמם חיו כילדים בעולם שחור, אך עצם זה שלא טיפלו בעצמם בדרך המינימלית ביותר-הופכת אותם למשתפי פעולה שואתיים.

    אני בטוחה שאם לא היו מצלמות בביתם, הילד היה מקבל גם מכות רצח.

    האם, שכנראה מעולם לא כיבדה את עצמה כאדם, נותנת לבנה להתגורר במרפסת הסלון.

    לרגעים חשתי שהיא מתייחסת אליו כמו מתעללת בבעלי חיים.

    סגנון הדיבור, האלימות, ההשפלה, הדרך העלובה בה היא גורמת לו להיות חסר זכויות אנושיות-הזכירו לי שאני, עם עוד עשרות אלפי ילדים במדינה הזאת – זועקים מבפנים.

    ילדים תמימים, המבקשים אהבה. חיבוק, תמיכה, נשיקה, הבנה, הקשבה, כבוד, אמת.

     

    אם הייתי יכולה לומר לכל אותם המבקשים להיות הורים, שיכבדו קודם כל את עצמם, שילמדו קורס קצר בנושא הורות, או שיעשו עם עצמם חשבון נפש אם להיות אבא או אמא הוא אכן ייעודם – הייתי מגיעה למקום הכי גבוה בעולם, לוקחת מגאפון עוצמתי, וזועקת את בקשתי.

     

    יש שיגידו שמיכל דליות גרמה לעוול לילד קטן.

    אך לא כך הדבר.

    מיכל דליות הראתה לכולנו את מציאות חייהם של ילדים רבים בארץ ובעולם. היא הטיחה את המציאות המרה שלרבים קשה לקלוט אותה.

    מציאות של כאב יומיומי, הישרדות נפש, התמודדות לכל החיים עם הסירוס הנורא.

    את זה אני יודעת. אני חיה זאת כל יום.

     

    אתמול, מיכל דליות הראתה לי את חיי מחדש.

    היא גרמה לי להבין שהצלחתי. הצלחתי לחיות ולהקים משפחה למרות הכל. למרות הכל. למרות הכל.

    היא גרמה לילד בן ה-11 לראות כמה מדהים הוא. כמה טוב, אוהב, רגיש וחכם הוא.

    היא גרמה לו להבין שמגיע לו להיות נאהב. להיות ראוי לחיים האלה.

     

    הדמעות של אתמול התייבשו כבר.

    אבל הלב...הלב לעולם יבכה את דמעותיו.

    של כל ילדי הכאב.

    עד יומינו האחרון.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/4/13 02:53:
      רק עכשיו הגעתי הנה, איזה פוסט חזק
        14/8/12 09:32:
      לא צפיתי בפרק עצמו, ומשהו לא ברור לי כאן - מה עשו עם הילד הזה ועם המשפחה הזאת, כשהתגלה המצב? האם דיווחו מיד למשטרה ולמועצה לשלום הילד, או לרשויות הרווחה או למי שצריך, ועשו מה שאפשר לעשות כדי שהסבל של הילד הזה ייפסק כמה שיותר מהר? האם הסבל של הילד הזה הופסק, והאם התהליך שדליות עשתה היה אכן הדרך המהירה ביותר לשם כך? מה קורה עם הילד הזה עכשיו?
        13/8/12 21:31:
      ווואוווו, כמה כאב, כמה כעס. זה נוראי, התוכנית אתמול היא קצה הקרחון של הורות דפוקה לילדים אומללים שסופגים את היחס הזוועתי הזה. נורא לחשוב שיצורים קטנים, תמימים, חסרי ישע סובלים בצורה כזו. את דוגמא טובה לשיקום ותיקון, אך ככל הנראה זה רק אחוז קטן, מזערי... נתפלל שהתופעה תקטן ושהסבל יפסק. גם לי היה קשה לצפות אתמול, ולא מהמקום של ניסיון שחוויתי, כך שאני לא יכולה אפילו לדמיין מה עבר עלייך.
        13/8/12 20:32:
      תופעה נוראית שצריך לצמצמה ככל הניתן מעריך את האומץ לחשוף את שעברת ומאחל לך רק טוב

      פרופיל

      שרון בר-אל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      מילים מדברות