לפני כ- 3000 שנה סולקנו מחיי עבדות לחירות. מאז עברו על האנושות עוד מספר גלי עבדות, ימי הביניים באירופה היו לכל הדעות ימים של עבדות קשה עבור אותם עסלים שעבדו עבור הפיאודלים. זה המשיך בתקופה שאחרי המהפכה התעשייתית רק שבמקום עסלים היו פועלים, ובמקום בעלי קרקעות הי בעלי בתי חרושת ותעשיינים.
גם בארה"ב היה גל של עבדות מלחמת האזרחים באמצע המאה ה- 19. אבל נראה שמאז אותן תקופות נשכחות ואפורות בחיי האנושות יצאנו לחופשי ואנו בני חורין.
בראייה מסוימת היה "תור זהב" לעובדים או אולי נאמר לעבדים, שארך לא יותר מ 70 שנים, כי הרי שבדיוק בימים אלה מבלי לשים לב אנו חוזרים להיות משועבדים.
משועבדים ליום העבודה שמתחיל איפשהו בבוקר מוקדם בין 6-7 בבוקר ונגמר מתישהו בין 18-20 או אפילו מאוחר יותר. מותם של האיגודים המקצועיים ופריחתם של החוזים האישיים בעולם המערבי הנאור הביא אותנו אנשי המערב ובכלל זה ישראל למקום של כבוד מפוקפק במצעד העבדים המודרני.
מצעד בו מככבים טובי המוחות הישראלי בענף ההיי-טק, בתעשייה ובמגזר הפרטי. זורים בעיננו מלח בצורה של שטרות מסנוורים ובשקט בשקט מבלי לשים כולאים אותנו בכלוב-כלוב של זהב, ואנו איננו פוצים פה. מוכים בסנוורי הכסף בסוף החודש ובדרך שוכחים להקדיש זמן לאישה, לילדים, למשפחה וגם לעצמנו. לוקחים את העבודה הביתה, לחו"ל עם המחשב הנייד, הטלפון הנייד והמשרד הנייד שמסתובב אצלנו בראש ללא הרף. כל זה לפני שדיברנו על שוק הבשר ושוק העבדים של הפועלים הזרים, יבוא נשים, עובדי הקבלן ועובדי כ"א. כך שהעבדות אינה נחלתם של מגזר זה או אחר בפירמידת הפירמה הנאורה. אז נכון המאה ה 21 משופעת בחיי נוחות שמתבטאים בכלי תחבורה מהירים ומפותחים, טכנולוגית תקשורת והעברת נתונים מהמשוכללות שידע הגזע האנושי,
טיסות לכל מקום כולל לירח,שפע של מקורות מזון ומכל העולם בקיצור מה לא? מה לא, איפה החופש מה שמכונה זמן פנאי? זמן איכות ואני מתכוון לתקופה בטרם נצא לפנסיה מהעבודה או מהחיים. זמן איכות לראות את הילדים גדלים עם אבא/אמא במשרה מלאה ולא רק בשבתות וחגים. שם מצוי החופש האמיתי, שם מצויה החירות, שם אנו חופשיים מעולם העבדות! |