0
החושך האדמומי הזה משהו זה שיש בו את הכוח להעצים את כל האנרגיות מכל החושים בעולם בצורה שנראית אולי קצת מוגזמת אך אמיתית מכולם כמו תפוז דם בשל שנשכח על העץ וכשנוגע באדמה הלוהטת מתפוצץ מתיז עסיס חיים בטעם וצבעים שמוכרים רק לבשלים ביותר שהחליטו לא לוותר.... ובמרכז בחדר פיתוחי הברזל הקרים המעטרים את ראש המיטה מול רכות הנוצה בשמיכות הכל תלוי באיך אתה מניח ברמת הכאב באיכות הגניחות "תדברי" אתה אומר לי "רק תדברי בלי לזוז בין הסדינים, תקשיבי רק לקול, תטבעי באישונים" והכל נמס מותך בלהט הגוף שלי ושלך אור אדום מאיר את שמי הממלכה אין מובן מאליו הכל מחובר עוד מימי בראשית אינטואיציה גברית אינטואיציה נשית שבסינכרון ביניהם הפכו לקסם משכר... אתה יודע, בייבי, אני לא בטוחה מה אני יותר, אוהבת או מתגעגעת גומעת אותך לדעת מגע העור שלך מאזן את עוצמת הכמיהה כולו הבטחה שזה שם לתמיד ולא יגמר זה רק הלב שלי שתמיד יאהב אותך יותר כאילו שאין רף בעולם שמודד את המינון המושלם לאהבה רחוקה או קרובה משוייכת שלווה בין אם אתה לידי מעלי מצדדי או מאחור בין אם אתה מיילל מול ירח מלא בלילה שחור... הבחירה, הרוגע בלמצוא את הנכון בפאר היצירה עוטף את האהבה הזאת בהילה כחלחלה וצלולה... הספק, שבעבר, היה הופך לבהלה מנשב כמו רוח נעימה, סוג של הקלה שנידמה כאילו מטיסה אותי לגובה... ברור לי שלעולם לא אדע ממך שובע, זה כתוב על ענן זה היה שם מזמן רק שלא השכלנו לראות... ועכשיו לפחות אני יודעת. אוהבת. הרבה יותר ממתגעגעת....
|