| בואו אספר לכם משהו שלא ידעתם. לא טוב למות בעד ארצינו ובטח שלא ביום בו מתתי אני... תל חי של אז לא הייתה מקום טוב במיוחד לרווקים כמוני, מה עוד שאתם בטח זוכרים שהייתה חסרה לי יד. מכל מקום, עד שכבר הצלחתי לקבוע משהו עם שושנה בגורן לאותו הערב, התחילה ההתקפה הזו של הערבים ושיבשה לי את התוכניות. אני זוכר שצרחתי לשמעון, אל תכניס את השניים האלה, אני חייב להם 17 מיל ורק בראשון לחודש מקבלים שוב תקציב ואין לי לתת להם, פשוט תגיד להם שאני לא פה...אבל זה היה מאוחר מדי, הם כבר ראו אותי שלפו שבריות ורובים והסתערו עלי... אני חושב שמה שגרם לי להלחם בלי דרייב, מה שנקרא ביד אחת, לא הייתה העובדה שהייתה חסרה לי יד, אלא איזה יאוש נורא אל מול הידיעה שעכשיו יוודע לשושנה ולאחרים שאני לא מחזיר חובות ובטח ירד לה ממני... בלי אותו דרייב כאמור, הם גמרו אותי תוך רגע... האמירה ההיא שכולכם למדתם בבית הספר, הייתה רק נסיון לטשטש, את הנסיבות האמיתיות של ההתקפה עלינו... זהו, הוצאתי את זה, סוף סוף...נמאס לי כבר הפחד שזה יחשף ואני אפסיק להיות מיתוס, להודות בטעות זו גבורה לא פחות גדולה... יוסף טרומפלדור בית הקברות תל חי 30/12/07 |
קצ'ינסקי
בתגובה על על מיתוסים ותחליפי אמת
אורורה בורליס
בתגובה על חמישה סוגי כאב
laline
בתגובה על הבדידות והשעמום וחוש הקשקוש.
ליאורשולץ
בתגובה על בא לי סקס
אינדיאנית אדומה
בתגובה על
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נהדר!
דמיון עשיר ביותר.
צחקתי מאוד
סוף סוף נשמתך יצאה לחופשי - גיבור אמיתי !!!!
כתוב נפלא...אחזור לככב...
באמת ?
הייתי בטוח שהיא הייתה מנהלת עבודה בכרמים של הברון השרה אהרונסון ההיא ואבשלום, אותו הרגתי מפני שהייתי בטוח שהוא מנהל תיק ההשקעות שלה ושהוא נושא בתוך השקיים שעל האוכף שלו, צרור מטבעות זהב...באמת התפלאתי שלא היה לו כלום, שהוא היה רש ומרושש, אבל עכשיו שאת מספרת לי, זה מבהיר את התמונה, כי עבדים, תמיד הם חסרי כל...
כן, ושרה גיבורת ניל"י לא נלחמה בתורכים, היא רק ניסתה לפתוח את מועדון הבדס"מ הראשון בארץ והם לא אפשרו לה.
אבשלום פיינברג היה העבד שלה, ואחיה אהרון - היה דום ידוע במחוזות זכרון.