.. שהייתי בא למילואים היו קוראים לי אפרים. כל פעם קבוצה אחרת, אבל תמיד אפרים. היה גם שמואל, אבל אפרים לקח בגדול. "אפרים, בוקר טוב, תביא רגע את הקפה".  "שמואל, איפה השארת את המכשיר-קשר?", "אפרים, בוא נַראה לך מרס תורכי". אפרים ושמואל הלכו הרבה יותר חזק מנפתלי, שמי. הם היו המובילים, אין ספק. אני חושב שאלו הם השמות הגנריים של החנון המצוי. כמו שכל כוכבת-על היא בר או טל וכל oh-snot-ית היא אסנת.

הפעם היתה סופסופ תגובה לכלב למסירה. מיד 2. זה יצחק. יצחק הוא אברם הוא יעקב. מה, לא? לפעמים הוא גם חיים, אבל בדרך כלל איציק הולך שלוב זרוע בעיקר עם אבותינו. לרוב הוא גמלאי כוחות הבטחון בשפה עדינה או מג"ב בשפה לא כל כך עדינה, שלא לומר מאצ'ואית כסחיסטית. והוא ממושב עזריאל-מגדיאל-זבדיאל, מחק את המיותר. יש לו בית צחיח משהו, חצר גדולה וצמודים לה שלושים דונם שכבר מזמן לא ראו מחרשה.

טוב, תבוא, הבית שלנו בין הזית לדקל, אני אומר לו.

הוא מגיע בג'ינס מהוה על כל 57 שנותיו. שזוף, חסון, בעל טור שיניים די שלמות ומושיט יד בריאה.

גימלאי, נו בטח שגימלאי, בשביל מה קוראים לו יצחק אם לא?

רכב 4X4 עם הכוכב של המשטרה.

מזל שלא היתה סבכה שם בפנים, ואולי היתה, לא שמתי לב.

פינאט תפס פינה אבל אחרי דקה, ברוב חביבותו ונחמדותו, החל לכשכש בזנב וללקק בלשון.

מוצא חן בעיניך? שאלתי. כן, כן, כך יצחק. נראה לי ממש בגודל מתאים. אמרת שפינצ'ר?

מעורב, אני מתקן. טוב, העיקר שלא יהיה גדול כמו הרועה המעורב שאישתי פחדה ממנו.

אז מה, מתערבת בתי, לא תחזיק אותו בבית?

עד כאן, מסביר יעקב, אישתי לא נותנת בבית. הוא יהיה בחצר.

ומה בחורף?

גם.

והוא יהיה ככה חופשי בחצר?

לא, מפיתום, אני קושר אותו, שלא יבואו הכלבים הגדולים ברחוב ויעשו ממנו שקשוקה.

ומי ישחק איתו?

מזתומרת מי, אני, מתנדב אברם. נניח, אם אני יוצא מהבית למשק, הוא בא איתי.

ילדים?

יש אצל השכנה, מגיב יעקב.

הוא יהיה בודד וקשור ומסכן ויהיה לו קר בחורף, בתי מתעוותת, מתכנסת, מצטמררת, אוזרת עוז ומודיעה קבל עם - אני רוצה לשמור אותו.

מסתמן שהשידוך המוצע איננו בר קיימא.

מצטער מאוד שהטרחתי אותך, מסרתי מכל לב לכח-אבותינו-בטחון. באמת לא נעים. באמת.

אז זהו, בינתיים פינאט עדיין אצלנו.

בית חם כבר אמרנו? אמרנו.