0

זרע הפורענות

‎1

אמנות ובמה  

0 תגובות   יום חמישי, 16/8/12, 02:10

לעתים בלחישה דקה, 

לעתים במחווה של רגע, 

טמנו תקוות מנופצות באדמה,

עם מטבעות זהב לדרך, 

עם עכברים וחוטי חשמל. 

 

והזרע נטמן עמוק בנירנו השחור. 

הוא איננו זקוק לשנות שאת ארוכות,

גם לא למים לגרונו. 

 

הוא תופח ועולה, רקוב ומזוויע, 

מפלצתי כמו כל אדם, או כמו כל אדם

שאיננו אמיץ דיו להודות. 

 

לבסוף נעמוד משתאים,

מול הפלא הזה של הטבע, 

איך כוחות נסתרים מאיתנו, 

רוקחים שטן כה בוטה. 

 

לעתים בלחישה צרודה,

לעתים במחווה לא נראית, 

מתהלכות רוחות של שמועות זדון, 

שהשטן עלה מעצמו מבטן האדמה,

רק טעות חמורה של הטבע - 

אנו עוד ניקום בה בחזרה. 

דרג את התוכן: