הוא חוזר מהישיבה, ילד נמוך מגבעת גבוהה, חליפה כהה,נעליים מצוחצחות.

נראה שהוא מוטרד מהרגיל,   מדוכדך.

אחרי שאמא תקבל אותו בקריאות קולולוש ,וחמסה חמסה,הוא  יספר לה שאין לו שום כוונה לחזור לישיבה.

היא תכנס להיסטריה, הוא ייצא לסיבוב בשכונה.

בהעדרו אחותו מציצה לו ביומן, ובטנה מתהפכת כשהיא קוראת ציטוטים מדברי הרב.

כמה הפחדות ועצב צריך לשאת אחיה בלבו הקטן,

''לא התפללת בדבקות ,לא התפללת עם מספיק כוונה, לא גהצת את חולצתך הלבנה''

ואחר כך תחינות אחיה מרוחות בדיו, במחברת הכעורה, '' אני חייב להשתפר כדי שאלוהים לא יעניש אותי, אני אוכיח לרב שאני מסוגל, אני אתעורר בחמש בבוקר ואראה להם שאני יכול''

הוא חוזר לפנות ערב,אמא שלו אומרת , '' הנה הילד רחוב הגיע''

בסלון ממתינים לו דודיו מול גובלן של אשה רוקמת בשמלה אדומה, דודיו במכנסי גברדין, וחולצות סטייל הוואי, חלקם מעשנים, חלקם מפצחים גרעינים, מנסים לשוות לעצמם ארשת פנים רצינית, ומדברים על לבו,    אל לבו כבר אינו שם מזמן..

'' אולי עוד קפה שחור ? האמא שואלת,ומתפנה בנוסף  להביא ערגליות מהמטבח,

הוא קם אחריה, אך צועד לחדר, מביט בעיני אחותו הרטובות מבכי,יושבת בחדר אסופת ברכיים,

הוא לוקח מספריים ובאמונה שלמה גוזר את פאות הלחיים.